ילדים רבים, רבים כל כך, נחרץ גורלם ולא נשאר איש שיבכה את מותם ולא נותר זכר לחייהם ולמותם. הילד הקטן, לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר הנושאים עמם צהלה ותקווה.
כמיליון וחצי ילדים ניספו בשואה. ילדים, שלא זכו להגיע לבגרות ולהגשים את זכותם לחיות, לחלום חלומות, לאהוב, לשחק ולצחוק. כמו בכל שנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מועלה על נס סיפורם של אותם מאות אלפי הילדים שניספו ושל אלו שהצליחו בדרכים שונות לשרוד וניצלו.
shoa_child _t180k-n2004_02.jpg
גורלו של הילד היהודי בשואה, אם בגטאות, אם ביערות אם במחנות, היה אכזרי וקשה במיוחד. הוריו ומשפחתו הקרובה לא יכלו להעניק לו את הביטחון וההגנה שכל הורה מבקש להעניק לילדו.
הילד הקטן, לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר הנושאים עמם צהלה ותקווה. הילד והילדה לא הבינו מדוע כולם מתהלכים קודרים, מדוע הכל אסור ומדוע כל בקשותיהם ותחנוניהם נענים ב”אין” ו”לא”…. מדוע קר כל כך והרעב אינו מרפה.
נפשם של הילדים יצאה אל מחוזות הילדות ולעיסוקי ילדות רגילים. דוד רובינוביץ’, ילד מכפר ליד קילצה שבפולין, עוד הספיק לכתוב ביומנו באוגוסט 1940: “במשך ימי המלחמה אני לומד בעצמי בבית. כאשר אני נזכר, שהלכתי לבית הספר בא לי לבכות”.
ילדי הגטאות והמחנות, ככל הילדים, ידעו שעות של עליצות, שובבות ומשחק. די היה בהפוגה קצרה מרעב וממתח ומיד נשמע צחוק צוהל, פרצו קטטות והתגלגלו כדורים עשויים סחבות בד ובפינות החדרים הצפופים ליטפו ילדות את בובותיהן וסיפרו להן, סיפורים על בגדים מהודרים וורדים פורחים בגני ערים בעולם הגדול.
יש שילדי הגטו, היו לאנשים קטנים שאזרו יוזמה ואומץ ונטלו חלק במאבק על החיים. בקבוצות או בתור יחידים ניסו ילדים לשרוד, אך הגיעו ימים שהיד הרוצחת רדפה והשיגה כל יהודי.
ילדים, שלא צלחו לעבודות כפייה היו הטרף הראשון. במשלוחים הרבים שכוונו אל מחנות המוות היו רכבות של ילדים – ילדים מלודז’, ילדים מפריז וילדים ממקומות אחרים.
על אף פעולתה הבלתי נלאית של מכונת ההשמדה סביבם, הצליחו אלפי ילדים להינצל. ילדים שמצאו מחסה בבתים של אנשים בעלי מצפון ומוסר, חסידי אומות העולם, או אומצו בידיהם.
ילדים שהוחבאו במנזרים, ששרדו יחידים ביערות ובכפרים, נרדפים משוטטים כחיות בר. ילדים, נאלצו לשבת בדממה ארוכה מבלי שיוכלו להוציא מפיהם לא קול צחוק ולא קול בכי חודשים ארוכים.
לילדים אלה, ששרדו היתה השיבה לזהותם היהודית, לחברה ולאמונה בחיים ובאדם רצופה פחדים ומשברים. אך ילדים רבים, רבים כל כך, נחרץ גורלם ולא נשאר איש שיבכה את מותם ולא נותר זכר לחייהם ולמותם.
סיפורם של הילדים בתקופת השואה, יבוא לידי ביטוי בארועי יום השואה השונים ובמיוחד באמצעות סיפורם האישי של ששת מדליקי המשואות, בעצרת הפתיחה המרכזית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שתערך הערב ב”יד ושם” ביום א’, 18.4.04.
מתוך פרסום של “יד ושם” לקראת יום השואה. פרטים נוספים על ארועי יום השואה ניתן לקבל ב: אתר האינטרנט של “יד ושם”
Add Comment