שר האוצר, בנימין נתניהו, מדבר על הפחתת מיסים כדי להביא לעידוד הצמיחה. למרבה הצער, מדיניות זו מופעלת לגבי כל מערכות המשק למעט בתחום העובדים הזרים ובפרט בחקלאות.
בתוך ה”עליהום” הכללי על העובדים הזרים בישראל, ספג המגזר החקלאי בשנה האחרונה מכות קשות: אושרו מיסים כבדים על העסקת עובדים זרים בחקלאות, ישנם בעיות מינהלתיות קשות בהקצאת העובדים לחקלאים ובמקביל שוטרי משטרת ההגירה החלו בביצוע פשיטות ליליות על משקים חקלאים בשיטות השמורות בדרך כלל לטיפול בעברינים כבדים.
EITAN BEN-DAVIA_t180_01.jpg
אלו שהחליטו על שורת הגזירות נגד המעסיקים החוקיים של העובדים הזרים בחקלאות, אינם מכירים את השינויים שעברה החקלאות בישראל בעשורים האחרונים ואשר אינם מותירים כל ברירה מלבד השענות על כוח עבודה זר.
אם בעבר חקלאי היה יכול לעבד עם בני משפחתו משק עזר קטן ולהתפרנס ממנו בכבוד, הרי שהיום כתוצאה מהירידה המתמשכת במחירים הריאלים של הפירות והירקות, יש צורך במשק ענק של עשרות דונמים כדי להפיק ממנו הכנסה מספיקה. משק בסדר גודל כזה אי אפשר לעבד לבד ויש צורך בעובדים מתאימים, מיומנים ולאורך זמן.
ישראל אינה היחידה המצויה במצב הזה. בכל המדינות המפותחות, ובהן המדינות שהן עבורנו מודל כלכלי: ארצות הברית, הולנד, גרמניה, ספרד ואיטליה, רוב העובדים בחקלאות הם עובדים זרים.
בעבר מילאו העובדים הפלשתינאים תפקיד חשוב בחקלאות בישראל. ערב האינתיפאדה השניה עבדו בארץ 20 אלף עובדים פלשתינאים. עם הפסקת העבודה הפלשתינאית בארץ נוצר “ואקום”, אליו לא נכנסו עובדים ישראלים.
גם בשיאו של המחסור בעובדים, מקומות העבודה לא נתפסו על ידי ישראלים וכל הניסיונות שנעשו לשלב מובטלים בחקלאות בסיוע ממשלתי נכשלו.
אין מדובר כאן בנושא כספי. השכר הממוצע של שכיר בחקלאות הוא כ-3,800 שקל בחודש. יש עובדים רבים בענפים אחרים שזהו שכרם, או אף פחות מכך.
הבעיה נעוצה באופיה של העבודה החקלאית המחייבת מאמץ פיסי רצוף תחת שמש קופחת, גשם או רוח. אין מה לעשות – ישראלים לא מתאימים לסוג כזה של עבודה ולכן גם אם ימשיכו להתעמר בחקלאים, הדבר לא יביא לקליטת עובדים ישראלים בחקלאות.
101X133_netanyahu_01.jpg
שר האוצר, בנימין נתניהו, מדבר על הפחתת מיסים כדי להביא לעידוד הצמיחה. למרבה הצער, מדיניות זו, מופעלת לגבי כל מערכות המשק למעט בתחום העובדים הזרים ובפרט בחקלאות. מתחילת השנה שעברה הוטלו על החקלאים שלושה מיסים חדשים: מס גולגולת, אגרת רישום ומס מעסיקים והממשלה פועלת כעת בכנסת לביטול נקודות הזיכוי של העובדים הזרים.
כל אלו גורמים להוצאה נוספת בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים בשנה לציבור החקלאים. במצבה של החקלאות כיום אין לחקלאים שום אפשרות לספוג אותה.
ההגיון העומד מאחורי מדיניות הממשלה אינו ברור, במיוחד בשל הפגיעה הצפויה ביצוא החקלאי הטרי שמשמש בסיס לצמיחה ומקור הכנסה להרבה עובדים ישראלים בתובלה, בשיווק ובמפעלים המיצרים תשומות לחקלאות.
מדיניות המיסים של הממשלה עלולה לגרום לכך שבמקום לצמוח, החקלאות בישראל תיסוג וחלק גדול מהגידולים החקלאים יעלמו מהנוף. תוך שהדבר מלווה בפגיעה קשה בחברות עסקיות הפועלות סביב החקלאות ומתפרנסות ממנה.
נראה שהחקלאות נפלה קרבן למאבק בעובדים הזרים בענפים אחרים. על כל העוסקים בנושא העובדים הזרים לערוך הפרדה ברורה בין העובדים הזרים הבלתי חוקיים שהשתכנו בשנים האחרונות בצידי הערים לבין העובדים המועסקים בחקלאות, שרובם המכריע עובדים כחוק ואין להם שום כוונה להפוך לאזרחי קבע במדינתנו.
כדאי ורצוי שהממשלה תלחם בכל האמצעים בעובדים הבלתי חוקיים, אבל אין שום סיבה לפגוע בעובדים המסודרים.
נדמה שמקבלי ההחלטות שהרימו ידיהם בתמיכה במדיניות זו לא היו ערים להשלכות הקשות שיהיו לכך. ראוי שישקלו שוב את מדיניותם בטרם יגרם נזק בלתי הפיך.
ההיסטוריה הקצרה מראשית ימי המדינה, מוכיחה שתהליך עזיבת החקלאות הוא חד כיווני. חקלאי שפרש לא יחזור עוד לנהל משק וילדיו לא יעסקו בחקלאות גם אם הממשלה תבין ותתקן את טעותה.
יש הרבה מדינות בעולם שרק מחכות שנפנה להן את המדפים ברשתות השיווק ובחנויות באירופה. חבל שממשלתנו מקצרת להן את זמן ההמתנה. תתעוררו!
כותב המאמר, הינו איתן בן דוד, מזכ”ל תנועת המושבים.
Add Comment