פתע פתאום, הופיע למולם ניסים משעל. שמע את השניים מתווכחים והציע: “יש לי רעיון גאוני! בואו אליי לתכנית הטלוויזיה. נעשה לכם חשיפה…
שני בני אדם, זרים זה לזה, שונים זה מזה, נכנסו לחדרו של הרופא… בזה אחר זה.
“אימא שלך מאוד חולה”, פנה אל הראשון, “רק דבר אחד יצילה ממוות והוא שיקוי מיוחד אותו ניתן להכין מקליפת תפוז נדיר, אך רק פרי אחד שכזה נותר בעולם והוא התפוז שלפנינו המונח כאן על השולחן. אם אתן לך את התפוז, תוכל להכין את השיקוי ולהציל את חיי אמך, אלא שלא אוכל לתת את התפוז שכן עוד אישה מלבד אימך נמצאת במצב דומה”.
tal_rabinovich_t180_02.jpg
לאחר מכן, נכנס האדם השני ושמע גם הוא את אבחנת הרופא: “אימא שלך מאוד חולה. רק דבר אחד יוכל להצילה ממוות והוא שיקוי מיוחד אותו ניתן להכין מגרעיני התפוז הנדיר והמיוחד אשר נותר בעולם, הוא התפוז שלפניך. הבעיה היא שלא רק אמך זקוקה לתפוז, אלא אישה נוספת נמצאת במצב דומה ולכן לא אוכל לתת לך את התפוז”.
חדורי רצון להשיג את התפוז עבור אמם היקרה, נפגשו השניים בחדר ההמתנה…
מה יקרה עתה?
מה יעשו?
האם יריבו ביניהם על התפוז?
שמא ינסו לשכנע זה את זה למי משניהם מגיע התפוז יותר?
האם ניתן לצפות לוויתור של אחד הצדדים?
האם ייכנסו לשיקוליהם פרמטרים נוספים, כגון גילה הצעיר של אחת האמהות אשר לה ילדים קטנים אשר תלויים בה, לעומת גילה המבוגר של האחרת אשר ילדיה כבר גדולים ועצמאיים?
האם תילקח בחשבון העובדה שהאישה המבוגרת היא גם אישה אמידה, שופטת בית המשפט העליון אשר תרמה רבות למדינה ויש לה רקורד מרשים של עשייה ציבורית למען החברה ולמען הקהילה לעומת האישה הצעירה, חסרת ההשכלה והמקצוע, אישה נתמכת סעד אשר ילדיה מהווים נטל על משלם המיסים?
מי יכריע?
איך להכריע?
על פי איזה אמות מידה ניתן לחרוץ דין וגורל חיים?
השניים החלו להתווכח ולהתקוטט ביניהם, כשכל אחד חפץ בתפוז יקר המציאות המרה לעצמו עבור אמו החולה.
פתע פתאום, הופיע למולם ניסים משעל. שמע את השניים מתווכחים והציע: “יש לי רעיון גאוני! בואו אליי לתכנית הטלוויזיה. נעשה לכם חשיפה, נפתח את הכול בפני הציבור הרחב, נערוך “משעל חם”… יש רייטינג גבוה לתכנית, העם יאהב את זה, זה מעניינו, יזדהו איתכם, יתחברו למצוקה שלכם. נביא לאולפן מומחה שיתייחס לנושא, נעלה את בעייתכם למודעות הציבור, כדאי מאוד, אולי נמצא לכם פתרון”.
השניים הביטו זה בזה במבוכה: “מה!? נתערטל נפשית בפני הציבור!? נגלה את צפונות ליבנו!?”
“בוודאי, בוודאי, רק כך תוכלו לעזור לאימהות שלכם”.
“אתה בטוח? האין זאת כי לרייטינג התכנית הנך מבקש לעזור והיא עיקר דאגתך?”
“גם וגם” ענה משעל, “זה לא סותר, להיפך, זה אפילו תומך.”
השניים הסתכלו זה בזה ואל תוך עצמם, אל פנימיותם ואל התפוז הנדיר. הם הגיעו למסקנה כי אין להם ברירה ועם כל הכרוך בכך הם יופיעו בתכנית.
“מתי השידור?”, שאלו.
התכנית הייתה צהובה מתמיד. העם צפה בדמעות הבנים ופשפש בנבכי נפשם. תמונות מחיי האמהות ליוו את השידור: תמונות מחתונת האמהות, תמונות מלידת הבנים, תמונות מילדותן של הנשים… ועוד.
ברגע מסוים, ברגע שיא, בפרץ רגשות עז, שלף אחד הבנים מתוך תיק שהביא עמו לאולפן את ספר התהילים של אמו.
השני שלף שרשרת זהב שקנה לה ליום הולדתה האחרון והביע משאלה כי יוכל לקנות לה גם ליום הולדתה הבא שרשרת נוספת.
האווירה באולפן התחממה מרגע לרגע, הבנים החלו להשמיץ ולבזות זה את זה… ו”יצאו” לפרסומות.
האורח המומחה אשר הוזמן להשתתף בתכנית לא קיבל את זמן השידור אשר הובטח לו מפאת הדרמה שתחוללה אל מול המצלמות. המומחה ישב בצד, וחיכה לתורו בנימוס, אך זה בושש להגיע. הוא קיווה בכל מאודו כי תינתן לו רשות הדיבור כיוון שרצה להציע פתרון פשוט אשר יציל את חיי שתי האמהות: את קליפת התפוז יתנו לאחד ואת גרעיני התפוז יתנו לשני. רק כך יוכלו שניהם להכין את השיקוי להצלת אמהותיהם.
אך התכנית הסתיימה בשיאה של הדרמה והמומחה לא אמר את דברו. השאלה עליה השיב הייתה כללית מדי לטעמו. הוא אמנם השיב עליה אך חשב כי השאלה שתבוא לאחריה תהיה השאלה העיקרית והחשובה, דבר שלא קרה… תם זמן השידור.
“למה לא נתתם לי לדבר?” שאל המומחה המום וכועס את קברניטי התכנית.
“מה זה משנה… תגיד עכשיו”.
“אבל… תכנית כל כך חשובה, כל כך הרבה צופים בה… אתם יודעים כמה אנשים היו יכולים ללמוד מהדברים שלא הספקתי לומר בשידור? לא ראיתם שהשניים לקו בתקשורת? לא רק את האמהות היה ניתן להציל אלא עוד אנשים הנמצאים בקונפליקט דומה ולא יכולים למצוא מוצא בגלל היעדר ההידברות ביניהם. אנשים צריכים להבין שכאשר הם נתונים ללחץ נפשי הם לא רואים את כל התמונה… זה מקרה קלאסי… יכולתם לעשות תכנית משמעותית באמת, לתרום לשינוי שצריך להתחולל בארצנו… רק הרייטינג היה חשוב לכם?!
“נכון, נכון”, אמרו לו, “אתה צודק, הדברים יצאו מכלל שליטה… הייתה לנו כוונה אחרת… אבל בכל זאת המסר שלך עבר, אל תדאג… עוד נזמין אותך בעתיד לשידור אחר.”
“אני לא חושב שארצה להופיע בתכניתכם”, השיב ויצא בכעס מהאולפן.
בדרכו לביתו התקשר למספר מחבריו הטובים וקבל באוזניהם על התכנית: “בזיון” חזר וקבל.
חבריו אמרו לו שהוא טועה, שהופעתו הייתה טובה, שהצליח להעביר את המסר למרות זמן השידור הקצר שניתן לו.
“אל תזלזל ברייטינג”, אמרו לו כולם. “לולא הרייטינג לא היו מזמינים אותך בכלל. לו לא הרייטינג היה מעניינם גם שני הבנים לא היו מובאים לאולפן. לולא הרייטינג הנושא לא היה עולה לאוויר… להיפך, תגיד תודה. אמנם את בעיית הבנים פתרת שלא אל מול המצלמות, אך תחשוב רגע: לו לא הייתה תכנית, לא היו מזמינים אותך כלל ולא היית יכול לעזור להם. העיקר הוא שבזכות התכנית הוזמנת וכתוצאה מכך ניצלו חיי האימהות”.
לאחר שחשב על הדברים נרגע במקצת הד”ר המומחה.
אחרית דבר:
א. בין מיליון האנשים אשר צפו בתכנית היה זוג נשוי הנמצא בהליך של גישור. הם הבינו את המסר שהעביר המומחה, קיבלו את דבריו והחליטו ליישמם החל מיום המחרת.
ב. בין מיליון האנשים אשר צפו בתכנית היה איכר מצפון הארץ אשר בגינתו צומח עץ תפוז ועליו עשרות פרות מהזן הנדיר אשר דובר בו בתכנית. הוא פנה לאולפן ולמחרת נשלח אליו צוות מדענים כדי לקחת את הפרי הנדיר ולהכין מזרעיו מאות שתילים נוספים.
ג. בין מיליון האנשים אשר צפו בתכנית היו רבים שביקשו את עצתו הפרטית של הד”ר לתקשורת ועל כן פנו לקבל את שירותיו בתשלום נאות.
כעבור שנה, הופיעו שתי האמהות בתכנית של ניסים משעל, בריאות ומאושרות.
__________
* הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. בין ספריה לילדים: “בנגורו הקנגורו” ו”מה אוכלים הדגים” (בהוצאת דני ספרים). השנה, ראו אור שני ספרים מפרי עטה: “ניעור” בהוצאת קורטוב, ו”כלה ונחרצה” בהוצאת ספריית הפועלים הקיבוץ המאוחד.
טל רבינוביץ’, מרצה כיום, על אודות ספריה ועורכת “מפגשים עם סופרת” בפני קהלים מגוונים לרבות קהלים מקצועיים ובפני ילדים. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment