תגובה ל”שמים פרוצים לרווחה” (רותי סיני, הארץ, 11 במרץ)
במאמר בנושא העובדים הזרים בישראל מציינת רותי סיני, בין השאר ש”4000 עובדים חקלאים הצליחו לחדור מבעד לשמים הסגורים”. מי שמקפיד לעקוב בשנים האחרונות אחר הפרסומים על כניסת עובדים זרים לישראל היה מקבל את הרושם שבישראל יש לפחות 100 אלף עובדים זרים בחקלאות.
gioraa_Sela_t180_2004_01.jpg
כל פעם העיתונות מקפידה לספור כל עובד שנכנס, אבל מעולם לא ראיתי פרסום על עשרות אלפי העובדים התאילנדים שסיימו את עבודתם בישראל וחזרו לארצם. בפועל, אותם עובדים שנכנסו פשוט החליפו עובדים שעזבו את הארץ בשקט.
תהליך ההחלפה של העובדים הזרים הוא טבעי ובריא. הוא מאפשר לאלו שעבדו עימנו לחזור לתאילנד, להקים בעזרת הכספים שחסכו משפחה ולנצל את המיומנויות שרכשו כדי לטפח משק משלהם.
אפשר גם להרגיע את כל מי שחוששים שהעובדים התאילנדים ירצו להשאר בישראל ולהתערות בחברתנו – אין לרובם המכריע שום כוונה כזו. הם אוהבים את מולדתם וקשורים אליה בנימי נפשם. השהות בישראל היא לצרכים כלכליים בלבד.
מדי פעם, נשמע קולם של פרשנים שונים, המציעים שבמקום לגרש עובדים זרים, יתנו אותם לחקלאים, במקום התחלופה הקבועה של העובדים. זוהי הצעה מקוממת ומרגיזה.
עובד הוא לא כסא שיצא ממפעל פלסטיק שאפשר להחליף אחד בשני בלי שמישהו ירגיש. כפי שעיתון “הארץ” בורר היטב מי יהיו כתביו ולא היה מוכן לקלוט לשורותיו קבוצת מובטלים מקרית וחסרת הכשרה וגישה למקצוע או עובדים בלתי חוקיים, כך אי אפשר לצפות מאיתנו החקלאים שנהיה “המסלקה” של העובדים המיותרים בישראל.
הצעות מהן אלו הן זלזול במקצועיות ובהתמסרות שדורשת העבודה החקלאית. מדובר בעבודה הדורשת מיומנות, חריצות, כושר פיסי ועמידה בתנאי מזג אויר קשים.
לנו החקלאים יש זכות מלאה לבחור את העובדים שלנו מבין אלו המתאימים לכך. אם למדינת ישראל, יש בעיית עובדים זרים בענפים אחרים היא צריכה לפתור אותה בלי כל קשר אלינו.
__________
* הכותב גיורא סלע, משמש מנכ”ל ארגון מגדלי הפירות בישראל.
Add Comment