ברוב המקרים קביעת דרגת הרצח והענישה יותר חמורה כאשר האשה היא הרוצחת את בן זוגה, מאשר במקרים בהם הגבר הוא הרוצח את בת זוגו.
בבואי להכין את המאמר בדקתי באינטרנט באתר מתאים ולא סמכתי על זכרוני והידע האישי שלי. למרבית הפתעתי חלק גדול מהמאמרים עסקו ברציחתן של נשים בידי גברים ולא בנושא עצמו שחיפשתי. הדבר מעורר תהיות ושאלות רבות.
103X133_reznik_02.jpg
יש להפריד בין סוגים שונים של נשים רוצחות. הנושא הינו נשים רוצחות במשפחה, אך אי אפשר להתעלם גם מסוגים אחרים של רוצחות:
1. נשים הרוצחות מטעמים אידיאולוגיים: לוחמות, טרוריסטיות, חברות מחתרות.
2. נשים הרוצחות מטעמים עבריינים: בצע כסף, כנופיות פשע, וכו’
3. נשים הרוצחות מטעמי קנאה.
4. נשים הרוצחות בהתקפים פסיכוטיים (בעיקר את ילדיהן)
אולם בעשורים האחרונים מתגלה תופעה מדהימה בארצות שונות. מספר הולך וגדל של נשים הרוצחות את בני זוגם המתעללים.
בעקבות הגידול העצום במספר נשים רוצחות במשפחה החלו חוקרות וחוקרים משפטניות ומחוקקים לבחון את ההתייחסות לנושא זה, להשוות את יחס הרשות השיפוטית לרוצחות, למשך גזרי הדין ובעיקר לבדוק האם אין להכיר במקרים אלה כהריגה או כהגנה עצמית.
הסטטיסטיקה של ה-אף.בי.אי. מצביעה על כך כי ברוב המקרים קביעת דרגת הרצח והענישה יותר חמורה כאשר האשה היא הרוצחת את בן זוגה, מאשר במקרים בהם הגבר הוא הרוצח את בת זוגו. כמ כן, כי משך שהותה במאסר יותר ממושכת.
בעת ביקורי בכלא “בדפורד הילס” שבמדינת ניו יורק, פגשתי ושוחחתי עם מספר נשים שרצחו בני משפחה. האחת היתה אשה חרדית שרצחה את בתה התינוקת והיה ברור לכל, כי האשה חולת נפש קשה ומרחפת לחלוטין ומקומה בבית חולים.
נשים אחרות היו נשים שסבלו במשך תקופות שונות מהתעללות קשה של בן זוגן. אשה נוספת ששהתה כבר 13 שנים במאסר, נידונה על רצח הבעל שמצאה אותו מבצע מעשה סדום בילדם בן השלוש.
בעת ביקורי נדחתה בקשה לערעור. בנה בן ה-16 לא ידע על קיומה ואחותה גידלה אותו בידיעה שהיא האם הביולוגית, לבקשת האסירה.
מחקרים שונים שנערכו בארה”ב מצביעים על העובדה כי נשים שהרגו את המתעללים בהן עשו זאת כהגנה על חייהן או חיי ילדיהם, וכי רבות נשארו במערכת האלימה בגלל איומים ואלימות קשה בשעה שניסו או אמרו שברצונן לעזוב את המערכת הקשה.
בכלא נווה תרצה, שוהה אשה שסיפורה מוכר ביותר. בעת שהגנה על עצמה מפני החותן והחותנת שלה, היא היכתה בראשו של התוקף בקרש והוא צנח ומת. האשה, עולה חדשה שלא דיברה עברית זכתה ל”ייצוג” משפטי גרוע ביותר.
שלא כמו במקרה הידוע של כרמלה בוחבוט, שזכתה בתהודה ציבורית ששינתה את גזר הדין מרצח להריגה ואת תקופת המאסר לשלוש שנים בלבד, יושבת אבגניה השפוטה על רצח ועד היום, טרם זכתה בחנינה, למרות פניות חוזרות ונישנות לנשיאי ישראל ושדולה של חברות וחברי כנסת, ארגוני נשים ואנשי ציבור.
מתברר, כי גם הייצוג המשפטי של נשים אלו אינו של משפטנים מהשורה הראשונה כמו שקורה אצל גברים רבים הרוצחים את נשותיהן, מחוסר אמצעים כספיים.
בישראל, בשנים 1992-2000 נרצחו 169 נשים על ידי בני זוג ובני משפחה. בתקופה זו היו 3 מקרים של נשים שרצחו את בני הזוג.
ידוע לנו מעדויות אישיות, כי נשים נוספות נרצחו על הרקע המכונה “חילול כבוד המשפחה” במגזר הערבי, אך אף אחד לא הורשע מאחר ורציחות הופיעו כתאונות, אסונות או התאבדויות.
דבר זה מוביל לקבוצה נוספת של רוצחות בתוך המשפחה – נשים המשתתפות כשותפות ברצח אחיותיהן או בנותיהן כשותפות מרצון או בניגוד לרצונן.
מתברר ממחקרים בחו”ל, כי חלק ניכר מן הנשים הרוצחות הן אמהות לילדים. כאשר הן נאסרות, ילדיהן נשלחים למוסדות ופנימיות, המשפחה מתפרקת בדרך כלל והעלויות לחברה הן מדהימות.
הילדים סובלים באופן נפשי ומחוסר יכולת להשתלבות חברתית וזקוקים לטיפול רפואי ונפשי מתמשך.
טיפול מוקדם ומניעתי של נושא אלימות במשפחה היה יכול למנוע חלק הרציחות בידי נשים וגברים כאחד, על כל הסבל והטראומה הכרוכים בנושא לפרט ולחברה בכללה.
אסיים בסיפור שלא הסתיים ברצח.
למקלט לנשים בהרצליה התקבלה פניה מפרקליטת מחוז שביקשה שנקבל אשה שפצעה אנושות את בעלה בסכין. לאחר שבדקנו וביררנו, כי זה היה מקרה של הגנה עצמית, הסכמנו לקבלה לניסיון. האשה הגיעה והתברר, כי מדובר בעולה חדשה מחבר העמים, אקדמאית הנשואה לאלכוהוליסט אלים המתעלל בה קשות. לאחר זמן קצר הצטרפו אליה גם 2 ילדיה.
האשה שהתה אצלנו למעלה משמונה חודשים, למדה עברית, התאקלמה היטב, ילדיה השתלבו בבתי ספר בעיר והם קשורים מאוד לאמם.
לאחר שנים קבע בית המשפט שעליה לבצע חצי שנה עבודת שירות. בתום תקופה זו היא עברה קורס מתנדבות וכיום מתנדבת בקו החירום שלנו ועוזרת לנשים אחרות במצוקה. האב נפטר, לאחר שנים כתוצאה מאלכוהוליזם.
ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים ע”ר מציג את רשימת הנשים ובני משפחה שנקטלו בישראל בשנת 2002 – לחץ כאן לרשימה ולסיפור המקרים
* הכותבת הינה מנהלת האתר של עמותת ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים. שהוקמה בשנת 1977 ע”י קבוצת נשים פמיניסטיות, שבראשן עמדה רות רזניק, המשמשת כיום כמנכ”ל העמותה. יו”ר העמותה היא רות גלעדי. בהנהלת העמותה גברים ונשים הפועלים בתחומים שונים.
לאתר ל.א – לחימה באלימות נגד נשים
Add Comment