אלימות מתחילה במילה, ביד המורמת, ומסתיימת ברצח. וזוהי בעיה של החברה כולה.
אלימות כלפי נשים היא תופעה ידועה ומוכרת מזה אלפי נשים, מאז הפך הגבר את זוגתו לקניינו, מאז מכר האב את בתו. רוב החברות האנושיות, המימסדים הדתיים והמשטרים השונים, הנציחו את המצב בצווים ובחקיקה. רק מתחילת שנות השבעים קמו נשים בכל רחבי תבל והחלו לומר: לא עוד.
103X133_reznik_02.jpg
אלימות נגד נשים היא ביטויים פטרוניים כמו: בנות, מיידלע, חתיכה וכוסית. היא בשירים מהסוג: “כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?”. אלימות נגד נשים היא הטרדה מינית בבית הספר, במקום העבודה ובצבא.
אלימות נגד נשים היא בזוגיות המתבטאת בקנאה, רכושנות, סטירה פה ושם, החלטה מי תהיינה חברותייך, מה תלבשי, היכן תעבדי והאם תשרתי בצה”ל.
אלימות מתבטאת בהחלטה שהזכר הוא ראש המשפחה, האדון, שמותר לו לגמד את האישיות של שותפתו לחיים, לפגוע בחירותה, לקלל אותה, להרים עליה יד בסטירה “חינוכית”, אגרוף, להראות מי הגבר בבית, להכותה בחגורה, בשוט, במחבט טניס או בכל חפץ מזדמן.
לאיים לרצוח אותה בנשק הזמין בבית – החל מסכין מטבח וכלה בכל סוגי הנשק החם, בחניקה, או בכל אמצעי אחר. פגיעות אלה גורמות לדיכאון, ניסיונות התאבדות ופגיעות רבות בעוברים של נשים הרות – עד לכדי הפלות עצמוניות.
הילדים הגדלים בבתים אלימים עוברים משברים נפשיים, סובלים חוויות טראומטיות, מתמכרים בנקל לסמים ואלכוהול. כשיתבגרו יהפכו חלקם לגברים אלימים. אחדים יפגינו התנהגות אלימה עוד בבית הספר והגן. בנהיגה בכביש, במגרשי כדורגל וביחסי אנוש בכל מקום המצאם.
החברה כולה חייבת להוקיע את תופעת האלימות מקרבה: המשטרה, השופטים, גורמי הרווחה, הבריאות ובעיקר גורמי החינוך ופרנסי הקהילה הרבנים והקאדים.
אלימות מתחילה במילה, ביד המורמת, ומסתיימת ברצח. וזוהי בעיה של החברה כולה.
* הכותבת הינה מנהלת האתר של עמותת ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים. שהוקמה בשנת 1977 ע”י קבוצת נשים פמיניסטיות, שבראשן עמדה רות רזניק, המשמשת כיום כמנכ”ל העמותה. יו”ר העמותה היא רות גלעדי. בהנהלת העמותה גברים ונשים הפועלים בתחומים שונים.
לאתר ל.א – לחימה באלימות נגד נשים
