כהן, הבין, כי הבשורה הגדולה עם הופעתו כמאמן בליגת העל לאחר היעדרות “ארוכה” ממגרשי הכדורגל לא באה. כהן, הבין עתה, כי שגה בתיאבון היתר שלו לאמן קבוצה בכל מחיר, גם אם מדובר בחבורת שחקנים לוזרים ובניהולם על ידי מספר חובבנים, שדרכם גובלת העונה לעיתים מזומנות בטימטום.
הוא הושלך היישר אל לוע הארי, כבר במשחקו הראשון, בבירת הנגב שם ניגף (0:2) ובעוד כהן, זוכה לרגע קט של עדנה והבנה על כך שההפסד הינו גרורה מן העבר, הגיע משחקה השני של הקבוצה בביתה של נתניה ב”קופסא” מול מכבי פתח תקווה 0:3 היה נדמה, כי אפילו הוא עצמו חש כגואל או קבלן הצלחות.
החיוכים התפזרו לכל עבר. רק אלה שנכחו במגרש הבינו, כי רק שגיאות שיפוט (טבריזי) שהותיר את היריבה עם 8 שחקנים, הועילו וסייעו לנתניה בניצחונה ולא שום יכולת יוצאת דופן ושינוי משמעותי שהתרחש בשבועיים האחרונים.
או-אז, בא המשחק השלישי והחזיר את כהן וחניכיו אל קרקע המציאות. הפסד 0:4 צורב ומשפיל לנתניה, מול הפועל פ”ת; היה יכול להתקבל בימים כתיקונם כתקלה, כפנצ’ר, אך העונה מעבר להסתבכות משבוע לשבוע בתחתית הייתה באופן ההפסד חשיפת הקבוצה בכל מערומיה.
eli_cohen_100_01.jpg
היא גם הושפלה ללא תנאי. כהן, לא האמין, השחקנים איבדו למעשה, את טעם המשחק. הם באו לעבודה “דפקו” כרטיס וגם את האגודה ורצו לבדוק את חשבון הבנק ואת המשיבון, האם הגיעו הצעות לחוזה בעונה הבאה מתורכיה, מארה”ב ואולי מהליגה הספרדית…
כהן, ניסה להמשיך לשדר אופטימיות שיכולה הייתה להקיף את כדור הארץ. עוד שבת חלפה והיריבה הבאה הייתה על הנייר נוחה. כל התנאים נטו לנתניה. משחק ב”קופסא” יריבה בינונית שכל שאיפותיה היו לצאת מקסימום עם נקודה מ”הקופסא”. כשחלפו 90 הדקות של המחזור מס’ 20: מכבי נתניה – סכנין 1:0. הכותרות בישרו “נתניה שוב הפסידה…”
המאמן כהן, המשיך לפזר בטחון ושוב הימר על כל הקלפים, במשחק שנחשב לקרב האחרון, מול האחרונה, בטבלה. בתום המשחק הוא עצמו קונן: “הם רצו יותר לנצח”…
למעשה, שוב כמו בטרגדיה יוונית שב ועשה אלי כהן, את אותה שגיאה פטאלית שהקפיאה אותו חודשים רבים מאימון בליגת העל.
בעונת 2001/02 הוא אימן את הפועל פ”ת. את העונה הבאה, הוא החל ללא עבודה – אבל במהלך 2001/02 הוא הצטרף לבית”ר ירושלים, במקום יוסי מזרחי.
כהן, המשיך בבית”ר גם בתחילת העונה שעברה, אך לא עמד בלחץ ועזב במהלכה, לאחר שהקבוצה נקלעה לתקופה רעה. את העונה הנוכחית הוא פתח שוב ללא קבוצה.
כהן, הבין, מיד כי הבשורה הגדולה, עם הופעתו כמאמן בליגת העל לאחר היעדרות ארוכה ממגרשי הכדורגל לא התגשמה. יתירה מזו; הוא עלול היה לגזור על עצמו את העונש הכבד מנשוא כמאמן להדביק את תדמית הלוזר לעצמו, כשהוא באמת הפעם אינו כלל אשם בהידרדרותה של הקבוצה, שעשתה את כל השגיאות האפשריות וכתבה אפילו את השם גילי בשבע שגיאות.