אני באמת לא יודע כיצד הייתי נוהג כערבי – פלשתיני, תושב ישראל ולכן במקום לשפוט אותו או לאנסו, אני מעדיף גירושין, כפתרון רע במיעוטו.
pinhasi_israel_180_01.jpg
לאחרונה, מעל דפים אילו, התבטאתי בשני נושאים שאינם קשורים כלל זה בזה, הנושא הראשון היה גדר ההפרדה, דנתי ברעיון {שאינו מקורי שלי} להכליל את ישובי המשולש ביחד עם אום אל-פחם, בשטחי הרשות הפלשתינית, שבכל מקרה תקום כנראה יום אחד.
לא אחזור כרגע, על כל הנימוקים בעד, לא על הבטחוניים ולא על הדמוגרפיים. בנושא השני, חיוויתי את דעתי על הקשר שבין גודל המשפחה למעמד החברתי ולקו העוני.
ללא שום קשר כמובן עם מה שכתבתי עסקה התקשורת בשבוע שעבר, משום מה, בהרחבה דווקא בשני הנושאים האלו. לא בדיוק, אך כאילו על מנת להצדיק את כל מה שכתבתי. בכל מקרה אני באמת מתאפק מאוד כדי לא להתמלא בגאווה, עקב כך. כיוון שבנפשנו הדבר.
מהתקשורת מתברר שבמשרד ראש הממשלה שוכבת כרגע תכנית אום אל פחם ולא כתכנית מגירה.
sharon_and_map_t180_01.jpg
יש כבר מי שמבין, שהשידוך הכפוי שבין שתי האוכלוסיות {אשר צודקות מבחינתן} הוא בלתי אפשרי. אני באמת לא יודע כיצד הייתי נוהג כערבי – פלשתיני, תושב ישראל ולכן במקום לשפוט אותו או לאנסו, אני מעדיף גירושין, כפתרון רע במיעוטו.
הטרנספר, נראה על פניו כהזוי, בלתי ישים, פתרון פשיסטי ובלתי אנושי וכזה שירחיק אותנו ממשפחת האומות. אבל; לכל מדינה זכות לותר על שטח. ערביי המשולש, שאין ביניהם ולו חובב ציון אחד לרפואה, לא יאבדו את בתיהם ורכושם ויתאפשר להם סוף סוף לחיות עם אחים של ממש.
איחוד אמיתי של משפחות, עם דת ותרבות משותפים. וכי מה יטענו אז? שהם מאבדים משטר דמוקרטי, אם רק טרחו קצת לחזקו ולא לחבל בו בכל הזדמנות אז אולי לא הייתה קיימת התוכנית הזו, מלכתחילה.
הגודל כן קובע
ולנושא השני, {בלי שום קשר עם הנושא הראשון}, התפרסמו תוצאות מבחן האיכות שעברו תלמידי ישראל, תוצאות המדירות שינה ובצדק.
זאת מכיוון שהרמה שם ירודה ביותר ואנחנו מתקדמים כנראה בבטחה, אבל אחורנית. אבל בכל אופן, יש הבדלים משמעותיים בין האוכלוסיות ובקרוב נשמע כנראה גם הבכיינים.
class_t180_01.jpg
תחילה, יאשימו רק את רמת ההוראה ויחפשו איכות אצל אילו הנמצאים בתחתית סולם ההכנסות. אבל מיד לאחר מכן ואיך לא נשמע את כל ה”מקופחים” למיניהם, את החרדים ואת תושבי הפריפריה, את הערבים ואת כל מליצי היושר החברתי.
ואילו אני בחרתי לחפש דווקא את המכנה המשותף שנחבא אל הכלים. והוא ואיך לא המשפחות “ברוכות” הילדים. אילו ששמו את יהבם על הבורא במרומים. אותו בורא, שמעדיף משום מה, לאחרונה, דווקא את אילו המקדימים מחשבה תחילה ותכנון לביצוע.
המגזר הערבי נמצא ברמה מחרידה, אחריו המגזר החרדי וגם בתי הספר הממלכתיים דתיים אינם מבריקים במיוחד. ויש הבדל מהותי גם בין האזורים המבוססים יותר לבין אילו המבוססים פחות.
וזה אמנם נכון, אני חותר להוכיח שהגורם העיקרי להבדלים ברמת ההצלחה בחינוך, נעוץ בגודל המשפחות וההצלחה, נמצאת לצערנו, ביחס הפוך לגודל, {זו עוד הוכחה לכך, שהגודל כן קובע}.
לכן, כל עוד תכנון המשפחה, לא יהיה מקצוע חובה, בבתי הספר של המגזר החרדי והמגזר הערבי, לא יחסרו לנו בכייני שווא. בעצם גם לא תשתנינה התוצאות לטובה…
pinhasi_israel_signature_100_01.jpg
Add Comment