כמעט 30,000, בתי אב, שינו את אורחות חייהם ונטשו את החקלאות, מאז 1988 ועד היום.
מזה שנים מספר, אימצה מדינת ישראל על ממשלותיה השונות, את קודי ההתנהלות הכלכלית-חברתית, של כלכלת השוק, הכלכלה הליברלית. תורה קלאסית זו, מבוססת על משנתם של הוגי הדעות הכלכליים, אדם סמית ודוד ריקרדו.
Reuven_Tene_100_01.jpg
תאורטיקנים אלה, הניחו ביסוד המשטר הכלכלי, המשוכלל, את יציאת הממשלים המרכזיים ממעורבות בהנהגת הכלכלות הלאומיות ומתן חופש ל”יד הנעלמה”, של כוחות השוק, להביא לאיזון ולאירגון הכלכלי המיטבי של העמים והמדינות.
בעקבות המשברים הקיומיים, שאיימו על כלכלת המדינה, באמצע שנות השמונים של המאה העשרים ו”העסקה לייצוב המשק”, שנחתמה בין הממשלה, המעסיקים וההסתדרות, החליטה ההנהגה הכלכלית בישראל, בסיועם של פרופסורים מהאקדמיה ומהשירות הציבורי, לעבור להנעה ולהאצה של “צמיחה כלכלית, בת קיימא”, במשק הישראלי, שתינק ממעיינות הכלכלה הליברלית, בהובלת קטר כלכלי שאינו מתוך ענפי המשק המסורתיים ואינו נתמך על ידי סובסידיות מעוותות תחרות.
קטר זה, נתגלה בדמותו של גיבור צעיר, מרשים במראהו ומדהים ביכולותיו הפיננסיות הקוסמופוליטיות – ענף הטכנולוגיה העילית.
באותו יום ממש, החל מהלך הנטישה, ההתרחקות וההתנכרות לחקלאות ההתיישבותית, לאנשיה ולערכיה, מצד ראשי הממשל. מעמדה בחברה ובכלכלת המדינה הפך בשבריר זמן, להיות זניח ומושפל, אבן ריחיים, מנוכרת וזרה, על צוואר המחוקקים, הממשלה והציבור בישראל. תהליך התמעטות החקלאים ויציאתם מהעיסוק ומפיתוח ענפי החקלאות, היה רק עניין של זמן.
הניסיון וההכרח, לסוב את הגלגל לאחור, הפך למשימת הישרדות עליונה, מעוטת סיכוי, יש לומר. התמודדות זו, היא שם משימתנו העיקרית וזה עניינם של שליחי הציבור החקלאי, מאז ועד היום.
ההתגלות הסימפטומטית, החריפה ביותר, היא בנתון הקשה, של עזיבת כ-60% מהחקלאים העצמאיים, את חיי החקלאות, בתקופת 15 השנים האחרונות. כמעט 30,000, בתי אב, שינו את אורחות חייהם ונטשו את החקלאות, מאז 1988 ועד היום.
רב מספרם של החקלאים שלא נותר להם, אלא להביט בעיניים נואשות אל הגזרות הניחתות עליהם, חדשות לבקרים, על ידי משרדי הממשלה והחקיקה הכלכלית בכנסת.
במהופך למדינות המערב המפותחות, אין בישראל הבנה מעמיקה להיותה של החקלאות ההתיישבותית, ענף רב תחומי המספק “מוצר ציבורי”, כדוגמת: אחיזה ושמירה על אדמות הלאום, שימור ההתיישבות הפריפריאלית, יצירת ראות ירוקות לרווחת כל האוכלוסיות במדינה, שמירת הגבולות, מניעת הרס סטרוקטורת הקרקעות ושימור פוריותן, מניעת פלישת המדבר, קליטה והשבה של מי השפכים המטרופוליניים, קליטת דו תחמוצת הפחמן ויצירת חמצן לאוויר, הפקת נוף ירוק במקום אספלט ובטון ובסוף בסוף, שמירת מורשת תרבות הכפר, (כן, זה חקוק בדיוק כך, בניירות אירגון הסחר העולמי).
לאור כל המתואר למעלה, יזמנו והקמנו בהתאחדות חקלאי ישראל צוות מצומצם בן 5-6, אנשים שיתחיל בהובלת התהליך במסלולים מקבילים על פני כל מרחב התחומים הרלוונטיים לכינון חוק יסוד החקלאות. חברי הצוות הם: יוסטה בלייר, יוסיטו שגיא, איציק כהן, רזי יהל, צביקי פורת וראובן טנא – ראש הצוות.
מטרתנו היא הנחת טיוטא ראשונה לחוק יסוד החקלאות, עד 30/4/2004, הנעה והובלת תהליך החקיקה בכל תחומי הממשל והציבוריות הישראלית והבאת החוק לפני בית המחוקקים, עד לא יאוחר מ-31/12/2005.
אנו נפעל לחיבור בנקודות חיוניות לשם כינון קואליציה רחבה ככל הניתן, שילוב ראיית עולם וצירוף אינטרסים, עם כל האירגונים והגופים בישראל בעלי האוריינטציה של שימור ופיתוח המרחבים הפתוחים, הגנה על אחיזה יהודית על אדמות הלאום, חיזוק ההתיישבות הכפרית בפריפריה, פיתוח מקורות המים הטבעיים וטיפוח ערי איכות הסביבה.
כל עזרה של מי שעתיד החקלאות בישראל יקר לו – תבורך.
* הכותב ראובן טנא, יו”ר אגף המשק בהתאחדות חקלאי ישראל
ראש הצוות המיוחד לניסוח הצעת חוק יסוד החקלאות.
03-6929915, 050-505957.
