“יש אלוהים” יאמרו גם החילונים שרואים כיצד איתני הטבע מחזירים לפרופורצייה את מדינת הנשק הבלתי קונבנציונאלי הנאגר, כדי לעשות אותם שפטים ב”אוייב” שבכלל לא עשה להם כל רע – אבל האידיאולוגיה שולטת.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
25,000 הרוגים ויותר איראנים, זה לא סתם מספר. זהו אסון שאפשר לכתוב ולחשוב עליו כמעט מכל כיוון. אין ספק שהרוב, בעולם כולו, המום ומזדהה עם השכול. סדר גודל של אסון קטלני כזה, אינו יכול שלא לגרום לחזק ביותר, בכל מדינה על פני הגלובוס, לחשוב שוב על המסכנים, אלה שנשארו. משפחות שרוסקו, בתים שנעלמו, פצועים שנאנקים, ואומה באבל. אפילו האייתולות המפחידות בדתם הקנאית והרצחנית – נראים יותר כעלים נידפים ברוח, ויקשה על מישהו להפיח בהם רוח חיים ואמונה בטוב.
אבל יש את המחשבות הניגררות מאליהן.
“יש אלוהים” יאמרו כל אלה שחוו את נחת זרועם של האיראנים המפלצתיים בשלטון הדת הקיצוני הזה. למרות שאין דין הכפרי המסכן כדין השולט הדיקטטור בדמוי דמוקרטיה, ישנה שמחה לאיד. כי כזהו טבעו של האדם; “בנפול אויבך אל תשמח” וכולם צוהלים…
“יש אלוהים” יאמרו גם החילונים שרואים כיצד איתני הטבע מחזירים לפרופורצייה את מדינת הנשק הבלתי קונבנציונאלי הנאגר, כדי לעשות אותם שפטים ב”אוייב” שבכלל לא עשה להם כל רע – אבל האידיאולוגיה שולטת. אז אם האידיאולוגיה הטבולה בדם הדת רצתה להשמיד, מה טוב יותר ש”אלוהים” השמיד אותם?!
כך או כך, אסון הוא אסון, וההיסטוריה במקרים כאלה (ראה ערך הירושימה) מביאה בד”כ אחרי הטרגדיה בקנה מידה כזה – רק טוב.
ימים יגידו – ופצעים יגלידו.
