חייבים לחנך את אזרחי המדינה לתכנון המשפחה, כעובדה כל אידיוט, יכול לעשות ילדים ולפעמים לצערי אפילו טוב יותר מאחרים.
הסטטיסטיקה מרתקת אותנו כל פעם מחדש, זהו מדע מדויק לחלוטין, כי עם המספרים רבותי אי אפשר להתווכח. הבעיה נעוצה אך ורק במפרשים וסטטיסטית ישנם לבטח יותר פרשנים מסטטיסטיקות אך אם ניתן פירוש שגוי לסטטיסטיקה, אזי חבל על כל הזמן שהושקע באיסוף החומר.
pinhasi_israel_180_01.jpg
לדוגמא – סטטיסטית; כל אשה נמצאת בחודש ה-2 להריונה {או אולי ה-3}. כיצד? תרשמו לעצמכם, כמה נשים נמצאות בהריון, תכפילו במספר החודשים בו הן נמצאות, חלקי מספר הנשים הבוגרות והרי לכם תרגיל מתמטי נכון אשר תוצאותיו מגוחכות.
וכך קורה גם לדו”ח העוני של ילדי ישראל. שליש מילדי המדינה, מתחת לקו העוני, זה איום ונורא, בייחוד לאותם הילדים אשר חלקם קרוב לרעב.
לכאורה, במדינה נאורה מי שהוא חייב לקחת אחריות, להתפטר, או אולי להכריז על שינוי מוחלט במדיניות.
אבל אצלנו הסיפור הוא כנראה קצת שונה, הוא שונה כיוון שהעובדה המזעזעת הזו לא נגרמה בהכרח על ידי הממשל ובסוד אפילו אגלה לכם, שבתנאים הנוכחיים הוא גם לא ישתנה. כי מה שמסתתר מאחרי הסטטיסטיקה העגומה, זו מילת הקסם: דמוגרפיה. מושג הנישא בפי כל וחשוב מאוד לנסות להבינו.
חשוב, לכל אחד לדעת שהרוב המוחלט מבין הילדים האומללים נמצא במשפחות מרובות ילדים וזו האמת גם לגבי המבוגרים העניים. המשפחות מרובות הילדים נפוצות בעיקר {עובדה סטטיסטית לחלוטין גם היא…} במגזר החרדי ובמגזר הערבי. העוני ששורר במחנות האלו גבוה לאין שעור משאר האוכלוסייה.
טבעית לכן, הרגשת הקיפוח במחנות האלו, טבעית אמרתי אך האם היא אומנם מוצדקת לחלוטין. אני למשל טוען שלא תמיד. אנסה להסביר זאת בדוגמא קטנה.
id=3291_215_001.jpg
ננסה להשוות בין שני מפרנסים ראשי משפחות, האחד מוכשר ומאוד חרוץ, עובד במשרה מליאה ושעות נוספות ומשתכר נטו 20,000 ₪, השני פחות מוכשר אבל חרוץ, הוא עובד במשרה מליאה ומביא לבני ביתו 7000 ₪ נטו. שתי המשכורות הן מעל הממוצע במשק.
המפרנס היותר מוכשר הוא כנראה גם בעל כושר עדיף, ומסתפק אפילו בפחות שעות שינה, עובדה; יש לו 14 ילדים, ברכה של ממש.
עמיתו כרגיל מסתפק במועט, וטוב לו רק עם שני ילדים. משמע משפחה של 16 נפשות, לעומת משפחה בת 4 נפשות. אך ראו זה פלא, לילדיו של המפרנס הפחות מוצלח לא חסר דבר, לכל ילד חדר משלו מחשב עם משחקים וכל טוב. הם לבושים היטב לומדים טוב ואפילו יוצאים תמיד לטיול השנתי.
ובעיקר הם שבעים, {אין דבר יותר מזעזע מילד עם עניים רעבות}. ילדיו של המפרנס החרוץ והמוכשר נמצאים יחד עם אב המשפחה מתחת לקו העוני! האם זה צודק? לא!!!
האם מי שהוא בממשל אשם בכך?
גם כן… לא. האב החרוץ, שהקפיד על מצוות הפרו ורבו, דן את בני משפחתו לחיים של עוני, מתוך בחירה חופשית. ילדיו ישנים בצפיפות, חסרים להם ספרי לימוד, חסר להם הכל, גם אוכל.
הם מרגישים מקופחים כילדים, והם גם יגדלו בהרגשה הבלתי מוצדקת הזו. ברוב המקרים, הכשרתם תלקה בחסר. כך שהילדים השבעים, יקדימו אותם שוב. כי העוני מוליד בדרך כלל רק עוני.
מה שכן, אפשר לעשות זה קודם כל להפסיק לעודד את הילודה. כדי לא להפוך את הברכה לקללה.
בכל מקרה מתחיל קצת להיות צפוף במישור החוף. וזה לא מוסיף לאיכות החיים. אנחנו מדינה כה צעירה וכבר הצפיפות לשטח במישור החוף, היא הגבוהה בעולם.
חייבים לחנך את אזרחי המדינה לתכנון המשפחה, כעובדה כל אידיוט, יכול לעשות ילדים ולפעמים לצערי אפילו טוב יותר מאחרים.
הסיפור על שייח’ מסוים, עם 93 הילדים, אינו מרפה ממני ואם יש מי מאיתנו שרוצה לשלם על גידולם שיקום בבקשה, אני מוותר כרגיל על טובות.
pinhasi_israel_signature_100_01.jpg
___________
עפ”י עמותת פתחון פה לפי נתונים רשמיים, בישראל חיים למעלה ממיליון ומאתיים אלף איש מתחת לקו העוני, מתוכם למעלה משש מאות אלף ילדים עצובים.
הצילום למעלה, צילום אילוסטרציה, מתוך אתר “הזכויות שלי” – בנושא זכויות ילדי כל העולם – המעוניינים להיכנס לאתר – לחצו כאן בבקשה
Add Comment