משהו רקוב בממלכה הזו. משהו מאוד לא תקין בקורלציה הקשה הזו של חיבוק הדוב בין הכנסת והממשלה – שרובם של אלה הם הרוב של האחרים.
מקובל עלינו בדרך כלל שעבודתו של המחוקק, הכנסת, מתבטאת בחקיקה בלבד – ולא היא. עבודתו של הח”כ הבודד, המפלגה, הכנסת בכללותה – גם לבקר את עבודתה של הממשלה ויישום החוקים שהכנסת חוקקה.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
נהוג בדרך כלל, לראות מעין תחרות בין החכי”ם: מי יגיש כמה שיותר הצעות חוק. הדבר בולט במיוחד אצל החכי”ם החדשים, המנסים “להתברג” לתקשורת (אחרת מי ישמע עליהם) באמצעות כל מיני יוזמות להצעות חוק – לפעמים מוזרות ביותר.
הדבר מביא לא פעם לחקיקת חוקים פרטיים, שעלותם אינה קטנה, ובסיומה של הכנסת הקודמת היה אפילו צורך לחוקק חוק שימנע ביצועי חוקים שעלותם מעבר לסכום מסויים (כמדומני – 5 מליון ש”ח).
לדעתי, חברי הכנסת צריכים לעטות על עצמם יותר ויותר את גלימת “השופט” – והמבקר, ולבדוק מה קורה עם החוקים היוצאים מן הכנסת, כאשר הרשות המבצעת אמורה לבצע אותם. אין ספק שישנה בעייה בנדון – הקואליציה הרחבה.
מחד, חברי הכנסת אמורים לפקח על הממשלה, אבל מאידך, מה עושים אם ישנו רוב קואליציוני ברור של חכי”ם “הדבוקים” לשולחן הממשלה?!
האם יעלה על דעת חברי הכנסת מ”הליכוד”, “שינוי”, “האיחוד הלאומי”, או המפד”ל – להתחיל בביקורת יומיומית ועניינית בדיונים בכנסת על מחדלי הממשלה?!
גם כאן עלולים, לטעון כנגדי, כל מיני חכי”ם מפולפלים, שלפעמים, כאשר הממשלה עוברת את הקו האדום האידיאולוגי, הם יצביעו נגדה בכנסת.
knesset_t180_01.jpg
“נהדר”. הפגנת כוחות סתמית. איומי סרק רק על “יום יבוא” – כאשר כל מיני “דברים קטנים” יומיומיים החונקים אותנו בחיים השיגרתיים – הס מלומר משהו נגדם.
משהו רקוב בממלכה הזו. משהו מאוד לא תקין בקורלציה הקשה הזו של חיבוק הדוב בין הכנסת והממשלה – שרובם של אלה הם הרוב של האחרים.
כרגיל, מי שנשחק בין הפטיש והסדן הם ה”אנחנו”. אנחנו שבוחרים בהם יום אחד, ומקבלים אותם ל-4 שנים “פור גרנטד”.
* הכותב נסים גבאי, משמש מנהל פורום “השלטון בישראל” באתר ynet
