האזרח איציק זוהר, חלק ממעגל האבטלה בארץ, מדבר על הכול. על בית”ר, על נמני ועל הזמן הפנוי
הפסטיבל סביב צירופו ואו אי צירופו בסופו של דבר של איציק זהר, הסתיים אמש. זוהר, לא ישחק העונה במכבי נתניה. אפילו הדרך בא בה עלתה מועמדותו של השחקן לחיזוק נתניה החלה כבדיחה או במקרה הטוב בשלומיאליות ניהולית.
100_id=3541_02.jpg
ההחלטה למה לא ישחק זוהר בנתניה מעלה עוד בדיחה, (ואנו בשלב זה עדיין כותבים כאן ברצינות), מדווח אתר one מסתבר שהמאמן גילי לנדאו, הלך לפגוש את זוהר בידיעתם של הנשיא אשר אלון והמנכ”ל קובי בלדב, אבל חבר ההנהלה מאיר אוזן, לא עודכן בהתפתחות החדשה ושמע על כך מכלי התקשורת. הידיעה תפסה את אוזן, מופתע ונפגע “הדם עלה לו לראש” וזו ככל הנראה אחת מהסיבות שהניעו אותו להתעקש לא להחתים את השחקן. אוזן, ביקש מלנדאו וההנהלה להמשיך בקו של שיתוף צעירים…
ועכשיו, לראיון הדמיוני והסאטרי עם איציק זוהר, מתוך המדור הסאטרי, של אתר “ספורטאנטר – מגזין כדורגל וקהילות אוהדים”:
האזרח איציק זוהר, חלק ממעגל האבטלה בארץ, מדבר על הכול. על בית”ר, על נמני ועל הזמן הפנוי
על עזיבת בית”ר ירושלים:
בית”ר הייתה בשבילי כמו בית. באמת. רבתי עם אשתי והייתי מוצא את עצמי ישן בבית וגן. היה קשה לי לקבל את העובדה שלא רוצים אותי שם יותר. נתתי מעצמי כל כך הרבה לקבוצה.
לא היה אחד בבית”ר שלא דיברתי איתו – הרי על כולם צעקתי.
אברהם לוי היה בשבילי כמו האבא שאף פעם לא היה לי.
אני לא אכחיש את זה, נטרקה לי הדלת בפרצוף. פניג’ל ירק לי בפנים. איזה עוד ביטויים יש?
על בצע כסף:
כל הזמן אומרים שאני רודף אחרי הכסף. אמרו עליי גם שבמגרש אני לא רץ כמו שאני רץ אחרי כסף. שזה כל מה שבראש שלי ובגלל זה אני לא מוצא קבוצה כי אני רוצה חוזה גדול. אתה יודע מה? צודקים.
איציק זוהר הוא אחד השחקנים הכי טובים שיש בארץ. אני לא אכחיש את זה.
לשחקן גדול כמוני מגיע לקבל חוזה ברמה של כוכב ולא פחות מזה. לא הבאתי אליפויות? לא לקחתי גביעים? לא שיחקתי בנבחרת? לא הייתי בחו”ל?
על הנבחרת:
הנבחרת היא בשבילי כמו בית. עברתי דרך כל הנבחרות ואני תמיד גאה לייצג את המדינה שלי גם כשאני לא משחק.
אמנם הפעם האחרונה ששיחקתי בנבחרת הייתה מזמן אבל זו אחת המטרות שלי לחזור לנבחרת. גרנט יודע בדיוק מה אני שווה הרי שיחקתי אצלו במכבי ת”א לא מזמן. כמה עבר מאז? זה היה לפני שעברתי לבית”ר, לא?
הוא היה בשבילי כמו האבא שאף פעם לא היה לי.
הנבחרת צריכה עכשיו כוכב שיוביל אותה ואת הצעירים, בדיוק כמו שבית”ר צריכה אותי העונה. למה הם לא מבינים את זה בטדי? הייתי המלך שם!
על מכבי נתניה:
מכבי נתניה הייתה בשבילי כמו משפחה. התחברתי לאנשים שם, להנהלה, לצוות המקצועי. זה דבר שהיה לי רק במכבי ת”א ובבית”ר ירושלים ובנבחרת. הייתי המנהיג שלהם. השחקן הכי טוב שם אבל הקבוצה כבר הייתה קטנה עליי אז חזרתי לבית”ר שהיא קבוצה גדולה. את בית”ר הרי השארתי לבדי בליגה.
100_id=3541_01.jpg
על הפרישה ועל הקריירה:
היו ידיעות בתקשורת שרציתי לחזור למכבי לעונת פרישה. אני לא מכחיש את זה ולא מאשר אבל זה נכון.
תראה, לא קל לי לשבת בבית ולא לעשות כלום. אני מעדיף לא לעשות כלום על הדשא. הרי מה עשיתי בבית”ר? כלום וזה התאים בדיוק לאופי של הקבוצה.
נתתי מעצמי הרבה לכדורגל הישראלי. כל קבוצה ששיחקתי בה רק הרוויחה ממני.
חוץ מהתקופה ההזויה הזאת במכבי חיפה. אני לא אשכח את זה בחיים. מתי זה היה?
בכל מקרה, אני חושב שהקריירה שלי כשחקן הייתה מהגדולות ביותר שהיו כאן לשחקנים בשנים האחרונות. היא לא ניתנת להשוואה. אפילו שיחקתי בחו”ל. בבלגיה טחנתי שוקולדים כל היום אבל באנגליה זה היה שונה.
התקופה ההיא באנגליה הייתה קודרת מבחינתי כי ירד שם כל הזמן גשם.
זה לא שלא הייתי טוב או משהו כזה. פשוט לא הסתדרתי עם השחקנים, הצוות המקצועי, המאמן, ההנהלה והקהל. וזה לא משהו בעייתי באופי שלי. בחייאת. בכל קבוצה שהייתי אהבו אותי ורצו שאני אחזור.
על אבי נמני:
אבי נמני הוא קולגה ואני לא רוצה להגיד עליו דברים רעים אבל נמני קולט לאט.
נמני, כמה גדול שמנסים לעשות אותו, בסה”כ מנסה לחקות אותי.
ששיחקנו שנינו במכבי ראו הרי מי יותר טוב. אחרי שעזבתי את מכבי, נמני נשם לרווחה. סוף סוף הוא נשאר הכוכב היחיד בקבוצה עד שהביאו לו את טל (בנין – ר.ג).
אז הוא כבר לא היה יכול יותר. ורצה לעזוב. לאן? כמוני בזמנו, לבית”ר.
נמני, מה לעשות, חייב להגיד את זה – לא יגיע רחוק כמו שאני הגעתי. אין לו את הכישרון שממנו קורצתי.
על הזמן הפנוי:
טוב שיש את זה, תאמין לי. אני מפנק את האישה והיא מפנקת אותי. זה יותר נעים מאשר המגע של הדשא והכדור בכל שבת.
חוץ מזה אני יושב בבית ורואה כדורגל. התחילו לשדר עכשיו סרטים על כדורגל בכל שבת ב’הום סינמה’. אתה פשוט יושב בבית, מזמין סרט כזה ורואה. זה מראה לך משחקים של כדורגל עם כל הטעויות האפשריות. שחקנים גרועים, מאמנים דפוקים. מצחיק רצח. אפילו שמו שם כמה ערבים שתהיה תחושה של ארץ ישראל.
על העתיד:
הכיוון הוא כמובן בתחום הכדורגל. אני רוצה לאמן ואני חושב שאני מתאים לזה.
לקחתי כבר 3 שנים ברציפות אליפות ואת ליגת האליפות עם ברצלונה במנג’ר CM4.
זה לא משהו קל לעשות. יש לי את היכולת, אני גם יודע איך לבנות צעירים כמו שעשיתי עונה שעברה בבית”ר וזהו. נשאר רק הניסיון כדי להתחיל לאמן וניסיון זה לא משהו שאפשר לקנות. רוכשים את זה
* * הכותב רועי גולדנברג, נמנה עם צוות אתר ספורט אנטר * הסאטירה פורסמה בתאריך 15/11/2003 והיא מוגשת לקוראי כאן נעים באדיבות אתר “ספורט אנטר” מגזין ספורט
Add Comment