“כעת רואים כולם מי מרח לויקי, את החמאה על הפרוסה…”. הרי גלוי וידוע שהיא לא היתה שורדת שם לילה אחד בגבעה הירושלמית, אם לא היו תוחבים לה עזרה ממשית אינטרסנטית!
מעולם לא התלבטתי כמו לפני כתיבת שורות אלו. “משכתי” יממה עד שהחלטתי, כי צריך להגיב ושיקטלו או שישבחו – לא משנה. ויקי קנפו, אביב גפן, ו… הסכם ז’נבה בשוויץ. אני לא יודע מאיפה להתחיל לבכות, מתי להפסיק לצחוק, וכיצד להבין את כל המעמד הזה.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
אתחיל דווקא מהסוף: למה כל המהלך הזה “להוציא את העיניים” לממשלה נבחרת בישראל?! אינני אוהד של הממשלה הזו, אני בהחלט חושב שטוב אם יהיה כאן שלום, אבל תסבירו לי למה לעזאזל, צריך מעבר ליצירת יוזמה של מעין שלום, לעשות גם אירוע חוצלארצי אל מול הזרקורים – שבוודאי יביכו את כל ההליך השלטוני של ישראל לפני עמי העולם.
זה נראה טבעי?!
נכון, שום דבר לא טבעי בארצנו, אבל ככה לנהוג כאילו אין מוסדות שלטוניים במדינה?! לא מספיק שהסכימו אי אילו אישים על אי אילו נקודות?!
כעת לאביב גפן, “בכיר קומנדו המלחמות והשלום” של עם ישראל. זה הייצוג שלנו לתצוגה בעולם?! אז מה אם הנוער (מי שכן) אוהב אותו שר?! אז מה אם יצא לו לשיר בערב הרצחו של רבין ז”ל?! הוא הדוגמה?! אפילו בתור זמר – יש רשימה אדירה ומכובדת ממנו. אז למה?!
ונסיים בויקי קנפו.
כבר כתב מי שכתב: “כעת רואים כולם מי מרח לויקי, את החמאה על הפרוסה…”. הרי גלוי וידוע שהיא לא היתה שורדת שם לילה אחד בגבעה הירושלמית, אם לא היו תוחבים לה עזרה ממשית אינטרסנטית!
viki_100_01.jpg
אבל גם עם העזרה האופוזיציונית, גם עם עזרת התקשורת ש”אהבה” אותה כמודל לתקוף הממשלה (אולי בצדק), גם עם הנסיונות של רבים וטובים להירתם למאבקה – היא נשברה ולא שרדה אפילו ראיון רציני עם ביבי נתניהו.
והציבור – גילה, ראה, הפנים – ונטש אותה.. לאנחות. אז מה פה מוכיח את המונח “מנהיגת האמהות החד הוריות” או כדבריה היום “מנהיגה חברתית”?!
באה עם דגל, שרצה/שקעה חודשיים בתמיכה כספית מתמדת – ללא כל מסר בונה, התייאשה, חזרה כאילו להבחר לפוליטיקה מקומית, ראתה סיכויים אפסיים, זנחה, יצאה לעבודת כפיים בת יומיים… ו… מה?? כלום.
אבל התקשורת נדבקת לאשה הזו בכל הזדמנות, כאילו ממנה תבוא הישועה.
איזו ישועה? איזה ייצוג? מה יתרונותיה על נציג הנכים לדוגמה?!
כעת היא הולכת להפיג את שיעמומה כמובטלת, בטיול לשוויץ. פנטסטי, לא?!
כאן היתה למעשה ההתלבטות שלי אם לכתוב את המאמר הזה. “מה אכפת לך אם היא תזכה לטיול חינם לשוויץ”?! שאלתי את עצמי.
“באמת שלא איכפת לי” עניתי לעצמי בכנות, רק שכל היתר שנכתב כאן, ממש איכפת לי. זו המדינה שלי, או מה שנשאר ממנה.
הכותב נסים גבאי, משמש מנהל פורום “השלטון בישראל” באתר ynet.
