מה ההבדל בין “עולה חדש” הנשוי לאשה שסבתה היתה יהודייה ובין “עובד זר” המבקש לבנות את הארץ ולהיבנות בה? * הרצון לגרש את “הזרים” נובע משתי סיבות: הצורך בשעיר לעזאזל, שעל שכמו תוטל האשמה במזבר הכלכלי, והתפישה השמרנית, היהודית, של האזרחות הישראלית
קונדוליזה (כן, כן, כשמה של היועצת) הסתננה ארצה לפני עשור. היא היתה כבת 20 ולפני שטסה לכאן, מצויידת באשרה של צליינית קתולית, כמעט לא חרגה מחבל מולדתה. שם, במדיין שבקולומביה, שולטים סוחרי סמים ואחרי שעות החשיכה חוששים הבריות לצאת מבתיהם. בארץ ילדה בן לעובד מבני קהילתה. האב גורש ועקבותיו נעלמו. הילד, דוד, לומד בכיתה ב’ והוא תלמיד טוב, הדובר עברית רהוטה וספרדית עילגת. שניים ממעסיקיה ערבו לה וכך הצליחה קונדוליזה לשכור דירה מתקבלת על הדעת. לפני שנתיים התחברה לגבר ישראלי.
id=3274_215_01.jpg
הם חיים כזוג נשוי והוא מגדל את בנה כבנו. עכשיו כרסה בין שיניה. רוצים היו להתחתן, אלא שלשם כך יצטרכו לצאת מהארץ ואם יצאו – לא תוכל לשוב. כרבות מבנות קהילת מהגרי העבודה, מתפרנסת קונדוליזה מעבודה בבתיהן של גבירות אמידות ושכרה סביר. היא נבונה והגונה מאד ולמרבה הפלא אופטימית ללא תקנה. אחרי עשר שנים בארץ, דבר לא מבדיל בינה לבין אזרח ישראלי מהוגן, לבד ממעמדה בעיני החוק.
קונדוליזה, היא אחת מ-100 אלף הזרים, הנזכרים בהצעת תקציב המדינה, כמי שיגורשו מכאן במהלך השנה הבאה. גורלה עלול להיות כגורלם של רבבות מהגרי העבודה שגורשו מאז תחילתו של המסע. גברים מופרדים מבני משפחותיהם ונכלאים, יש מהם לתקופות ממושכות, במעונות-כלא צפופים. תכופות מתלווים למאסרם מעשי אלימות החורגים מצורכי האכיפה.
הם מסתגרים בדירותיהם הרחוקות, או בחורי העבדים שבהם משכנים אותם מעבידיהם, ועושים את דרכם למקומות עבודתם בדרכי עקיפין, מציצים כה וכה כארנבות מבוהלות. הם נמנעים מלהתגורר בחבורות וחוששים מלבקר בבתי חבריהם. את ילדיהם הם מונעים מלימודים בבתי הספר ואף מהססים לפנות לשירותי הרפואה. תכופות מנצלים מעסיקים את מאסר עובדיהם ואינם פורעים את שכרם. מה הצידוק לכל זה?
מסע הגירוש מוסבר בצורך לפתוח מקומות עבודה עבור ישראלים מובטלים. שר האוצר, הטעים את חשיבותו של המעשה בכך שהזכירו בפיסקאות הראשונות במסיבת העיתונאים שערך השבוע. לגבי דידו, משתלב גירוש ההמונים במעבר מ”שלב הבלימה” ל”שלב הצמיחה”, לנימוק הזה נלווה החשש מפני הצטברותם של מהגרים לא יהודים, המשפיעים על המאזן הדמוגרפי הרעוע ועלולים להתגבש לכלל קהילות אתניות מנוכרות ושוטמות. עוד נימוק שובה-אוזן למען גירוש הזרים, הוא אידיאל “העבודה העברית” והסלידה מפני התעבותו של מעמד הפרולטריון המנוצל.
אך מהו תוקף ההנחה האומרת שהפחתת מספרם של הזרים תפחית את מספר המובטלים בשיעור דומה? לפי שעה לא נמצאה לכך הוכחה. 57 אלף כבר סולקו, אבל האבטלה גואה ולפי התחזית תגיע ל-300 אלף אישה ואיש. אפשר לטעון שאלמלא הגירוש היה מספר המובטלים רב יותר, אבל אפשר להציע השערה מנוגדת: האבטלה אדישה לגירוש. מדוע? <!–yaron_1.htm–> * המאמר מובא מתוך אתר “קו לעובד”
* האיור למעלה: אפרת בלוססקי, מתוך אתר bambili
