מסמך אנושי; תמי רמון, ממושב בורגתא, מחלימה מסרטן השד ומתנדבת ב”יד להחלמה” של האגודה למלחמה בסרטן
אם הרגשת שמשהו לא לגמרי בסדר בשד ויש לך תחושת בטן לא טובה, אל תתכחשי לה, גם אם רופא אחד אמר לך ללכת הביתה ולחזור בעוד חצי שנה, לכי לעוד אחד – לעיתים חצי השנה הזאת יכולה להיות קריטית לגורלך. שמעי לקולו של גופך, אותך, הוא לעולם לא ירמה.
tami_s_180_01.jpg
ואם ביום בהיר אחד, נפלו עליך השמים… רציתי להגיד לך כמה דברים שיתכן מאוד, שיהיו לך לעזר רב.
בשורת המחלה אינה בהכרח הדבר הנורא ביותר, היא יכולה לטמון בחובה הרבה מאוד דברים גם טובים, אפשרויות, הזדמנויות, התחלות, התקרבות לעצמך – ובכלל טוב תעשי אם תחליטי מהשלבים הראשונים, שגם מהדבר הנורא הזה שכבר ממילא נגזר עליך ניתן להוציא טוב – והרבה.
הדבר החשוב ביותר הוא הידיעה שמסרטן שד ניתן להבריא, מבחינה סטטיסטית יש סדר מסוים וסכויי ההחלמה המלאה טובים יותר למי שהמחלה התגלתה בשלבים ראשונים וכו’, אך בשטח תופתעי למצוא אנשים שכבר מזמן היו צריכים למות ובכול זאת הם חיים, חיים מלאים ונפלאים. ולכן חשוב מאוד לזכור שתפקידך בתהליך ההבראה אינו פסיבי , יש לך, למצב רוחך, לאופטימיות והרצון לחיות, תפקיד חשוב ביותר.
היותך חולת סרטן שד, כרותת שד, מוגבלת (אפילו זמנית) היא קיימת וקשה מאוד להתכחש לה, תעשי עם עצמך חסד גדול אם את אנרגיות ההסתרה, הרחמים העצמיים, הכעס, וההתכחשות תחליפי מה שיותר מהר באנרגיות חיוביות למטרה אחת ויחידה – ההבראה. עם זאת עלייך לזכור, שמותר ואפילו רצוי להישבר לפעמים, לבכות בכי טוב , פורק ואז להמשיך הלאה.
אין חולת סרטן שד אחת זהה לרעותה מהסיבה הפשוטה שאין אישה אחת (בריאה) זהה לרעותה. ולכן חשוב לשמור על זהותך ולא לאמץ זהות “מחלתית” של משהיא אחרת (לטוב וכמובן לרע).
לכי לבדיקות בליווי אדם קרוב לך, מי, שיש לך הרגשה נעימה איתה/ו גם ברגעים אינטימיים (יתכן שתזדקקי לעזרה אחרי הבדיקה). הדבר מקבל משנה תוקף בבואך לקבל את תוצאות הבדיקות. השתדלי לא להגיע למפגשים אלה לבד.
עמדי על כך שאת המידע הנמסר לך ישמע עוד זוג אוזניים אחד לפחות, ברגעים קשים האוזניים שלך לא יקלטו דברים חשובים ויתכן ש ישמעו דברים אחרים שלא נאמרו. רצוי אם אפשר לרשום במחברת, כדי שמאוחר יותר ניתן לחזור לדברים, לנתח אותם ברגיעה, לבחור שאלות נוספות ולחזור שוב לרופא עם השאלות החדשות.
זכרי – אין שאלה שתשאלי טיפשית מדי, את לא אמורה לדעת כל מיני פרוצדורות רפואיות ולכן כשאת עומדת לפניהם, זכותך ואפילו חובתך לדעת ולכן אם לא תשאלי בדרך כלל גם לא תקבלי תשובה.
בדקי טוב את הרגשותיך לגבי הרופא/ה המטפל/ת, אם יש לך תחושה לא נוחה וכל ביקור אצלו/ה טעון מתחים ויש חוסר תקשורת או אפילו סתם תחושה לא טובה, הרגישי נוח להחליף רופא. אין לאיש בעלות עליך ואת זכאית לבחור את המטפל שלך, הדבר נכון גם לגבי בית חולים, הרפואה של ימינו היא שוק חופשי ואת רשאית לערוך סקר שווקים ולבחור את המתאים והנעים לך ביותר.
נהלי לעצמך מחברת או פנקס בו תרכזי את כל הדברים שעולים בדעתך ברגע אמת, שכן לעיתים תמצאי את עצמך מנסה להיזכר בשאלה חשובה ובשל חוסר הריכוז ובלבול המאפיין חולות – לא תצליחי.
נהלי באותה מידה של אדיקות – קלסר רפואי – אליו תכניסי כל מכתב שחרור, תוצאות בדיקות, מכתבי רופאים, חשבוניות רלוונטיות, וכד’. לבתי החולים יש נטייה מוזרה לאבד תיקים רפואיים ולכן טוב תעשי אם גם ברשותך תהיה כל הניירת הרפואית.
השתמשי בכול השירותים הניתנים לך החל מזכויותיך במס הכנסה, ביטוח לאומי, משרד הרישוי, וכלה בהחזרים כספיים על נסיעות לטיפולים, השתתפות מלאה או חלקית ברכישת פרוטזה ופיאה וכד’ (את כל הפרטים על כך תוכלי לקבל אצל העובדת הסוציאלית בביה”ח), כמו כן אל תהססי לפנות למאגרי המידע של “האגודה למלחמה בסרטן” ולשירותי טלתמיכה וטלמידע שלהם. (כל הטלפונים נמצאים בחוברות המידע שתקבלי ממתנדבות “יד להחלמה” מהאחות מתאמת שד של האגודה למלחמה בסרטן או אחיות המחלקה).
כשיש צורך להתארגן בצורה חדשה בבית בעקבות המחלה, בקשי מחברה/חבר/קרוב משפחה או כל אדם שאין לך בעיה לבקש ממנו, לתפוס “פיקוד”, תפקידו יהיה לסנן שיחות טלפון, לארגן הסעות לבדיקות/טיפולים, לווסת ביקורים, ליצור קשר עם מוסדות (ביטוח לאומי, מח’ רווחה, משרד הרישוי, וכד’).
זכרי עכשיו, מותר לך להיות פחות גיבורה ולהעביר את האחריות (באופן זמני – כמובן) למשהו אחר, לך יש תפקיד אחד, הכי חשוב – להבריא.
שבי לך יום אחד בשקט ועשי חשבון נפש עם עצמך: מהם הדברים שהיית רוצה לעשות אחרת, מיהם האנשים שאת רוצה להיות פחות במגע איתם ולהפך, עד כמה חשוב ונעים לך להמשיך ללכת לאותה עבודה, השינויים שתמיד חלמת לערוך בבית, שעות המנוחה שלך, ועוד כהנה וכהנה זכרי, עכשיו מותר לך הכל (כמעט).
ולמה כמעט? כי עליך לזכור טוב טוב , שכל האנשים (כולל אלה שאינם מראים זאת) שבסביבתך הקרובה, מפוחדים עד מוות למרות שסכנת המוות אינה מרחפת מעל ראשם, מי שקרוב אליך מרגיש מידה לא מבוטלת של חוסר אונים ולא תמיד ידע איך להתנהג לכן חשוב שתשמרי תמיד על מידה מסוימת של חמלה כלפיהם (COMPASSION)
פתחי שיטות שונות לשוחח עם עצמך, עם התאים ה”רעים” ועם ה”טובים” האמיני בכוחו של גופך לעשות סדר בבלאגן, נסי שיטות שונות של טיפולים וטכניקות המדברות אליך אך רק כאלה, שאם לא יועילו, גם לא יזיקו.
עשי זאת בשילוב עם הטיפולים המוצעים לך בביה”ח ואל תוותרי מראש לפני שניסית, גם אם תופעות הלוואי אינן תמיד נעימות, כיום קיימות תרופות נפלאות המבטלות כמעט לגמרי את הבחילות ועם תופעות הלוואי האחרות (התקרחות, ירידה במשקל, או עליה וכד’) אפשר להתמודד די בקלות אם שמים את הדברים בפרופורציות המתאימות.
עובדת היותך אישה – בן אנוש, אינה מתבטלת עם כריתת השד ומי שאהב אותך עם שניים, יאהב אותך גם אם אחד (במקרה שהוא באמת אהב אותך קודם לכן). גם ילדייך יקבלו אותך בלי שד, קרחת וחלשה אם רק תשדרי, תסבירי, ותספרי שלמרות הכל אין לך כוונות להיפרד מהם, עבורם זה הדבר הכי חשוב.
תתפלאי לגלות עד כמה חזקים, ומסתגלים יכולים להיות גם הצעירים שבילדייך, רצוי עם זאת להתאים את רמת הפתיחות לאורך החיים שקדם למחלה לכושר הבנתם ולגילם של הילדים, אם הייתם משפחה גלויה ופתוחה קודם, אין שום סיבה ליצור מסך ערפל מול הילדים מה שיגרור פחד מהבלתי ידוע, דמיון פרוע הנוטה לצד השלילי ומאוחר יותר אפילו כעס גדול על “שלא סמכת עלי” “לא נתת לי לעזור” וכד’. זהו זמן מצוין להתקרב, לבכות מעט ביחד ולהיפתח, יתכן מאוד שתגלי, את ובני משפחתך הקרובה כוחות ויכולות שלא הייתם מודעים להם בעבר.
בתום הטיפולים, תקבלי את “מפתחות הרכב” ויגידו לך: “סעי לשלום” עליך לדעת שבזה לא תמו התלאות. ההגנות הפיזיות אכן הסתיימו אך את עדיין מרגישה חלשה לא בוטחת, מהססת, בעצם צריכה להתחיל הכל מהתחלה, זהו זמן מצוין להשתלב בקבוצת תמיכה ולמרות שאת חושבת ש”זה לא בשבילך” וש”אין לך רצון לשמוע על בעיות של אחרות, או להשמיע את צרותיך לפני זרות”, תשמחי ודאי לדעת על כל הדברים הנפלאים שאת יכולה להרוויח מפעילות זו, דברים שתגלי רק אם תנסי, יש משהו חזק ומחזק בקשר שנוצר בין נשים “אחיות לקרב” ולעיתים זהו קשר חזק ומשמעותי יותר מכל קשר שהיה לך בעבר (יהיה הארוך והמשמעותי ביותר אשר יהיה.)
ההתמודדות הנפשית היא ארוכה ולעיתים קשה, אל תתביישי לבקש עזרה פסיכולוגית לך לבן זוגך או לבן משפחה אחר שנפגע בדרך זו או אחרת ממעורבותו במחלתך, אל תיקחי על עצמך את כל הנטל והאחריות , יש אנשי מקצוע המתמחים בתחום זה וחבל שלא להיעזר בהם.
לחזור לחיים ה”רגילים” זה נפלא, אבל הדרך מלאה עליות ומורדות, אל תתכחשי למה שעברת, אלה הם חייך שלך על הטוב והרע שבהם, אם תלמדי לקבל ולאהוב את עצמך ה”חדשה” תוכלי להתמודד ביתר קלות עם כל מה שהחיים מציעים לך.
והחיים בסך הכל – טובים.
• תמי רימון, תושבת הישוב בורגתא שבשרון, אובחנה עם סרטן שד בספטמבר 96, היא בחרה במסלול של פתיחות והידברות על מחלתה, יזמה את הסרט “תמי” (ערוץ 8) השתתפה בתערוכה “במבט ישיר” (מוזיאון ת”א) חברה ב”קואליציה הישראלית למאבק בסרטן השד” ומתנדבת פעילה ב-“יד להחלמה”, של האגודה למלחמה בסרטן. אירגון מתנדבות שהחלימו מסרטן השד והוכשרו כדי לסייע לחולות המתמודדות עם המחלה להצטרפות ניתן לפנות: 1800-36-07-07-07.
Add Comment