שלא יספרו לי, כי לא היה מה לעשות – כל יום, במשך כל השנים האלה. על הרבה פחות מעוול נוראי זה, פרצה מלחמת העולם הראשונה…
זה יותר ממקומם! זה יותר ממרתיח את הדם! זה מטמטם! כשאני רואה את העצרת המכונסת בת”א למען לא ישוחרר הטרוריסט שסחב את רון ארד, כמו חפץ בתא מכוניתו, אני מתפלץ!
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
ממתי אומה שפויה צריכה להפריח בלונים כחולים בעצרת המונים – כדי לומר לממשלה אטומה, כיצד לנהוג עם אוייבים?!
אני את “חובתי” הצנועה, עשיתי, כמו תמיד, לא רק בדיבורים.
למרות היותי היום, לא הכי בקו הבריאות, צעדתי עם השלטים הכל כך מוכרים בנוף כביש החוף – ועם דגל ישראל המתנופף ברוח היום הקייצי.
צעדתי מת”א לנתניה, לא הוסיפה לי הרבה בריאות, אך למרות המצב הגופני שרק הידרדר עקב צעדת המחאה הזו נגד “המושחתים נמאסתם” – הודעתי בתקשורת שאני עושה זאת ביחוד למען רון ארד – ועוד ביום הולדתי שבמקרה חופף ליום נפילתו של רון בלבנון 16.10.
ron arad_100_001.jpg
קשה לחיות במדינה הזו, וקשה שבעתיים המחשבה שהמימשל ממש לא עשה כל מה שהיה צריך לעשות, ועדיין מתיחס לכל נושא רון ארד – החייל הנטוש בשטח – במן אדישות בלתי מובנת.
שלא יספרו לי, כי כל השנים האלה, לא הצליחו לקבל שום מידע על גורלו של רון ארד.
שלא יספרו לי, כי לא היה מה לעשות – כל יום, במשך כל השנים האלה. על הרבה פחות מעוול נוראי זה, פרצה מלחמת העולם הראשונה.
מה אנחנו?!
רק שחיתות, דיפלציה, אבטלה, ו… עם הצבא הכי חזק בעולם?!
