האם הגברים העושים רווח כלכלי עצום עצם שימוש ציני ונורא בנשים אינם בנים לאמהות, אחים לאחיות, נשואים לנשים ואבות לילדות?
הביטו סביבכם, הסתכלו עמוק לתוך נפשותיכם. האם יש כאן אדם אחד שיכול להגיד בבטחון: לי זה לא יקרה. לבנותי זה לא יקרה. אחיותי ונכדותי מחוסנות מסכנה זו! אם יש אדם כזה בקרבכם, אני מקנאה בו. אני לא יכולה להגיד דבר כזה בבטחון.
103X133_reznik_02.jpg
בשנים האחרונות, עקב עבודתי הציבורית, נפגשתי לעתים עם נשים צעירות שהועסקו בזנות בכפיה.
ברוב המקרים היו אלה נשים צעירות בגילאים 19-32 שלא עסקו במקצוע הזנות בארצות מוצאן, מדינות חבר העמים. תרגום דבריהן התבצע בידי חברה לעבודה, ילידת רוסיה, ולעתים הדברים דווחו בנוכחות נציגות המשטרה, או נציגי השגרירות הרוסית.
נשים אלו זכו לתמיכה והגנה עד לעוזבן את הארץ בתמיכת ובליווי נציגי ממשלותיהן. נטשה: הופנתה אלי, מהפורום הציוני, כאשר היא מוכה וחבולה קשות.
היא נמכרה לזנות ע”י חבר שמכר אותה תמורת 10,000 דולר לכנופיית דוברי רוסית יוצאי גרוזיה שהעסיקו אותה בדירת מסתור באזור מרכז הארץ (היא לא ידעה היכן) והיא הצליחה לברוח ביום אחד, הסתתרה במקלט סמוך לבית והחלה ללכת לכיוון ת”א בלילות בלבד. תוך יומיים הגיעה ומצאה את משרדי הפורום הציוני.
לאחר שהבאתי אותה לבי”ח, שוחררה לאחר מספר שעות. התברר כי במהלך החודשים של שביה, הצליחו החוטפים להפכה לנרקומנית כבדה והיא היתה בקריז קשה.
כאן נוצר קשר עם שגרירות רוסיה, ולאחר אשפוז קצר שוחררה והובאה ישירות לשדה התעופה. נטשה היתה בת 30 וחששה מאד מה יקרה כשתחזור למולדתה, מאחר והחבר שהביאה ארצה הכיר את משפחתה ומקום מגוריה.
בתקופה בה הועסקה בזנות היו מרבית לקוחותיה ערבים מהמשולש והיא נאלצה לשרת 10-15 גברים ביממה.
סבטלנה: הגיעה לישראל כתיירת עם חברתה. שתיהן מורות. כשיצאה ממשרד הנסיעות בעיר מגוריה פגש אותה מכר, והציע להן להיפגש עם חברו הנמצא בישראל והמוכן להראות להן את הארץ.
כמובן ששתי הצעירות שמחו להצעה זו, ואכן זמן קצר לאחר הגיען למלון בנתניה, הגיעו שני צעירים ברכב. אחד מהם דיבר רוסית רהוטה, והם קבעו לצאת לבלות עמם למחרת. הצעירים הגיעו בבוקר ויצאו עם המורות לכיוון צפון הארץ ושם ביערות הכרמל שילם האחד לחברו סכום של כ-12,000 דולר (היא סבטלנה, ראתה את הכסף עובר מיד ליד). נמסר להן שעליהן להתחיל לעבוד מיד. לא היה להן מושג במה מדובר והן ענו בתמימות כי הן תיירות ולא יודעות את השפה ואינן יכולות ללמד כאן.
חיש מהר הוסבר להן שהכוונה היא לעבודה בזנות, והן נאנסו במקום. שתי החברות הופרדו. סבטלנה, נלקחה לבית בתל אביב, ששם היו עוד מספר נשים דוברות רוסית שיצאו לבתי מלון שונים. היא בכתה מאד ולכן לא נשלחה לעבוד אותו לילה. במקום היתה גם צעירה בת 17 שהציעה לה להתחיל להתרגל ולקחת סמים כפי שהיא עצמה עושה.
למחרת בבוקר הצליחה לברוח לבית סמוך, ששם לא הבינו אותה כלל והיא הופנתה לשכנים דוברי רוסית. היא סיפרה להם את הסיפור בהתרגשות עצומה והם לקחו אותה למשטרה והיא הופנתה אלי. נוצר קשר עם שגרירות רוסיה, ולאחר שסודר ענין הדרכון (שנלקח ממנה ע”י הסרסור), ליווה אותה איש השגרירות המטוס.
חברתה לא הגיעה לטיסה. המשטרה לא עלתה על עקבותיה עד היום. אגב, האדם שכלא אותה, היה בארץ מוצאו רופא. כשנה לפני הארוע, נחשד בהריגתה של צעירה שהועסקה בזנות וגוויתה נמצאה זרוקה באחת הסמטאות האפלות בתל אביב. איש זה שוחרר מחוסר הוכחות…
אנה: צעירה יפהפיה מאחת הרפובליקות המוסלמיות שנמכרה לזנות עבור 15,000 דולר ולאחר מספר חודשים נמכרה שנית בסכום נמוך יותר. אנה הועסקה בכפיה בזנות ולעתים שרתה כ-150 גברים בשבוע. יהודים, ערבים, עובדים זרים.
היא דיווחה על שיתוף פעולה של נהגי מוניות , שלקחו והחזירו את הבנות שהתגוררו עמה בדירה לבתי מלון, של רופאות שנתנו לצערות גלולות למניעת הריון שהיו חייבות לקחת 30 יום בחודש לבל תפסדנה ימי עבודה בגלל מחזור.
רופאות אלו גם בדקו אותן לאחר שהוכו קשות ונתנו להן תרופות נגד כאבים. בעלי הדירה שהושכרה לצורך מגורים, השומרים שהיו אחראים לכך שאף אחת לא תברח, בעלי חנות המכולת שהיו מביאים מזון והרבה שתיה אלכוהולית לדירה.
יום אחד הצליחה להגיע למשטרה בישוב בו נמצאה, והופנתה לשוטר דובר רוסית. הלז, הקשיב לדבריה, ולאחר פחות משעה הופיע הסרסור והחזיר אותה לדירה, שם הוכתה מכות רצח שלא אפשרו לה לעבוד ימים אחדים – וזאת בנוכחות הבנות האחרות – למען תראינה ותיראנה.
רק בעזרתו של תושב השטחים שהתאהב בה ורצה להינשא לה ולנסוע עימה חזרה, הצליחה להמלט. אותו אדם היה נתון לאיומים ואלימות קשה מטעם הסרסורים והיא נאלצה לברוח שנית והגיעה לשגרירות ארצה. היא לא נשלחה לכלא נוה תרצה ולאחר מספר שבועות חזרה לארצה.
והשאלה הגדולה הנשאלת היא: האם הגברים העושים רווח כלכלי עצום עצם שימוש ציני ונורא בנשים אינם בנים לאמהות, אחים לאחיות, נשואים לנשים ואבות לילדות?
ומה עם הלקוחות? האין להם יחס של חמלה וזיקה אנושית לנשים המשמשות אותם? האם אין הם חוששים לבריאותם ולמחלות שהם יכולים להידבק בהן ולהעבירן הלאה?
ואיפה אנחנו, החברה הישראלית ה”נאורה” העומדת מנגד ואינה משמיעה זעקה מרה על החמרת דינם של סרסורים, משתפי פעולה וסוחרי העבדים. איפה המחוקקים שחוקקו את החוקים בדבר כבוד האדם וחירותו? האם על האדם ממין נקבה שאינה תושבת ישראל לא חל חוק זה?
כאזרחית, כישראלית, כאשה, כפמיניסטית ובעיקר כאדם, אני קוראה לציבור היושב כאן כיום – די לשתיקה ולהשתקה. כל השותק נותן יד ושותף לפשע החמור המתבצע כאן, מדי יום, שעה שעה, במאות רבות ואולי באלפי נשים.
רות רזניק, הרצאה שניתנה בפרלמנט הנשים 1.5.2000, תל אביב.
* הכותבת הינה מנהלת האתר של עמותת ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים. שהוקמה בשנת 1977 ע”י קבוצת נשים פמיניסטיות, שבראשן עמדה רות רזניק, המשמשת כיום כמנכ”ל העמותה. יו”ר העמותה היא רות גלעדי. בהנהלת העמותה גברים ונשים הפועלים בתחומים שונים.
לאתר ל.א – לחימה באלימות נגד נשים
Add Comment