נבחרו צוותי השיפוט לתחרות הקולנוע הישראלי ולתחרות “עוגן הזהב” לקולנוע ים תיכוני
id=3188_430_01.jpg
פסטיבל הסרטים חיפה גאה להעניק את פרס הפסטיבל למצוינות בתחום הקולנוע הישראלי ליוצר אברהם הפנר.
הפנר, לא למד קולנוע מעולם, אך מגיל 17 ידע ש”יעשה קולנוע” ואל אהבתו זו כיוון את דרכיו. הפנר – במאי, תסריטאי, סופר ומרצה לתסריטאות ולקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, נולד בחיפה, למד בביה”ס הריאלי ושירת בלהקת הנח”ל עם חיים טופול, אורי זוהר, עדי עציון ונחמה הנדל. לאחר לימודיו באוניברסיטה העברית נסע ב-1958 ללמוד בסורבון בפריז.
היו אלו השנים בהן פרח “הגל החדש” הצרפתי, והפנר השתלב בתעשיית הקולנוע המקומית, תחילה כ”נערת מים” אצל ז’אק בקר ובהמשך בתפקידים אחרים. מפריז נסע לניו-יורק לשנתיים. עם שובו לארץ שיחק בסרט “חור בלבנה” של אורי זוהר.
ב-1967 עשה את סרטו הראשון “לאט יותר”. על סרט קצר זה נכתב בכתב העת Temps Modernes (מייסודם של סארטר, דה-בובואר ולנצמן), שהוא יצירת מופת קולנועית והאדפטציה הקולנועית הטובה ביותר שנעשתה אי פעם ליצירתה של דה בובואר. הסרט זכה לתשואות ולביקורות נלהבות כשהוקרן באמצע שנות השמונים ב-Museum of Modern Art בניו יורק.
ב-1972 ביים את סרטו השני, “לאן נעלם דניאל וקס”, שנכתב בהשראת חבריו לכיתה בבית הספר הריאלי. התפקיד הראשי ניתן לבן כיתתו ישי שחר ז”ל (מיכה ליפקין בסרט), שלא היה שחקן מקצועי, ואילו דמות הזמר הישראלי, שמגיע לארץ למסע חיפוש (בגילומו של ליאור ייני), עוצבה בדמותו של רן אלירן, בן כיתה נוסף.
“דניאל וקס” נחשב לסרט מפתח בקולנוע הישראלי האישי, המנבא את השבר האישי והחברתי שתוליד מלחמת יום הכיפורים, על אף שנעשה שנה לפניה.
חייו ויצירתו של הפנר קשורים לעיר חיפה בה נולד, והיא נוכחת ביצירותיו הספרותיות והקולנועיות כמקום וכנוף ילדות. ניתן לזהות בסרטיו מקומות ורחובות חיפאיים. כך ב”דודה קלרה” (1977) או ב”פרשת ווינשל”(1978). ואולם, חיפה איננה רק מקום; היא נמצאת ביצירתו של הפנר כגעגוע לישראל שהייתה ואיננה עוד.
הבית בו נולד, ברח’ יל”ג 4, נמצא ליד ביה”ס אליאנס, נציג התרבות הצרפתית, ומול “בית החלוצות”, בו נהג להאזין מדי שבת לשירה ולמוסיקה קלאסית. סרטו של הפנר “אהבתה האחרונה של לורה אדלר” (1990) מתייחס לדור של דוברי היידיש, שלתרבותו לא נשאר זכר.
id=3188_215_01.jpg
אברהם הפנר, פרסם ספרים ותסריטים רבים, ביניהם: “כולל הכל” (1987), “הספר המפורש” (1991), “אללים” (1993), “כמו אבלר, כמו אלואיז”(2001), “ארץ קטנה, איש גדול” (2002).
כעת עובד הפנר על סרטו החדש “ליושינקה”, העוסק גם הוא, כמו סרטיו האחרים, בתהליך חיפוש הזהות והבנייה של דמותנו. הגיבור הוא איש מוסד, שמנסים להתנקש בחייו. הוא חוזר לארץ ואולם, כמו בשיר המפורסם, ליושינקה לא חיכתה לו…
הפנר, ניחן בכושר ניבוי חברתי-פוליטי ייחודי. לדבריו: “אדם שעושה סרטים, מריח דברים שנמצאים באוויר. הוא כותב אותם וחולם אותם בתסריטים”.
נבחרו צוותי השיפוט לתחרות הקולנוע הישראלי
סרטים עלילתיים ודרמות: אורנה לין – יו”ר, חיים שריר, ד”ר יגאל משיח, עירית שמגר, פרופ’ נסים קלדרון.
סרטים תיעודיים: רפיק חלבי – יו”ר, שוש שלם, דליה קרפל. ועמוס כרמלי.
סרטים קצרים: ד”ר גילה שחר – יו”ר, ירון שמיר, מרקו כרמל.
צוות השיפוט לתחרות “עוגן הזהב” לקולנע ים תיכוני:
השחקן קלאוס מריה ברנדאואר – יו”ר
הבמאי קרולי מאק (הונגריה)
מנהלת אמנותית פסטיבל מוסקווה – יבגניה טירדטובה
פרופ’ מיכל פרידמן
פרופ’ אברהם הפנר
Add Comment