רק בבוקר יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר, הגיעה ידיעה, כי צפויה להיפתח מלחמה באותו ערב, בשתי החזיתות.
באוגוסט 1970 הוכרזה הפסקת האש בקו התעלה והגזרה רגעה. באותו זמן רגעה גם גזרת ירדן ומוקד הפעילות היה בצפון. גם בקו רמת הגולן הושגה רגיעה, לאחר מספר מהלומות שהונחתו על הסורים ורק הגזרה הלבנונית נותרה פעילה.
המהלכים המדיניים לא הניבו תוצאות ובישראל שררה תחושה של הישג-הצלחה בכפיית הפסקת האש מבלי לוותר על עמדותיה המדיניות.
כחודש לאחר כינון הפסקת האש, בספטמבר, 1970 מת נשא מצרים גמאל עבד אל נאסר. במקומו מונה אנואר סאדאת, שנתפס כמנהיג בעל שיעור קומה פחות מקודמו. סאדאת איים שלא לחדש את תוקפו של הסכם הפסקת האש, אך לא מימש איום זה. הוא קבע, כי שנת 1971 תהיה “שנת הכרעה” בין הסדר לבין מלחמה, אך מלחמת הודו- פקיסטן, שפרצה בסוף אותה שנה, גרמה לו לדחות את הכרעתו.
2.jpg
ביולי 1972 סילק סאדאת ממצרים את היועצים הסובייטים. כל אלה נראו כביטוי לחולשה צבאית ומדינית.
בישראל התגבשה ההערכה כי מצרים לא תצא למלחמה לפני שתבטיח לעצמה יכולת אווירית וכי סוריה לא תפתח במלחמה לבדה. המסקנה היתה, כי לא צפויה מלחמה לפני שנת 1975. למעשה החל סאדאת בתכנון ממשי של המלחמה בראשית, 1973 ורתם למאמץ זה גם את סוריה. במשך השנה תואמו המהלכים בין שתי המדינות.
במאי 1973 הגיעו ידיעות על כוונות המלחמה של מצרים, אך הערכת המודיעין היתה, כי אין סבירות למלחמה. למרות זאת החליט הרמטכ”ל על צעדי כוננות (כוננות “כחול לבן”), אך אלה בוטלו כעבור זמן מאחר שהרגיעה נמשכה.
במרוצת אוגוסט הובחן בתגבור בצד הסורי- הן במערך טילי הקרקע – אוויר והן בכוחות הנמצאים בקו.
ב-31 בספטמבר, כשחזרו מטוסינו מגיחת צילום בצפון – סוריה, התפתח קרב אווירי עם מטוסים סוריים באזור טרטוס. במהלך הקרב הופלו 12 מטוסים סוריים ומטוס ישראלי אחד.
בעקבות התקרית הייתה הערכה, כי צפויה תגובה סורית וננקטו צעדי כוננות מסוימים. לאחר דיון במטכ”ל התקבלה דרישת ושל אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, וערב ראש השנה תוגברו כוחות השריון והארטילריה ברמת הגולן.
בגזרה המצרית היה ידוע על תרגיל מצרי גדול שלקראתו רוכזו כוחות בקו התעלה. באגף המודיעין העריכו שההיערכות המצרית מכוונת לקראת התרגיל. וההיערכות הסורית – מחשש מפני ישראל.
בהתאם להערכה זו הייתה הסבירות למלחמה נמוכה. בליל 5-4 באוקטובר נודע על יציאת היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה – צעד שהדליק הבהוב אזהרה. הרמטכ”ל, דוד אלעזר, החליט על תגבור שתי הגזרות בשריון ובארטילריה, ובצבא הוכרזה כוננות.
רק בבוקר יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר, הגיעה ידיעה, כי צפויה להיפתח מלחמה באותו ערב, בשתי החזיתות.
במשך היום הייתה פעילות קדחתנית בכל הרמות והוחל בגיוס מילואים כדי לקדם את פני ההתקפה. אולם האויב הקדים ופתח במלחמה סמוך לשעה 14:00.
הלחימה בחזית הצפון
הצבא הסורי שנערך להתקפה כלל בקו הראשון 3 דיביזיות חי”ר )שבכל אחת מהן כ-220 טנקים (ושתי דיביזיות שריון בעורף, כ-1200 קני ארטילריה, מערך טילי קרקע- אוויר צפוף וכ-300 מטוסי קרב. הסורים תכננו לכבוש את רמת הגולן תוך כ-42 שעות. מול העוצמה הסורית מנו כוחות צה”ל בשלב הפתיחה שני גדודי חי”ר במוצבים, 177 טנקים ו-44 קני ארטילריה.
המתקפה הסורית נפתחה בהפגזה ארטילרית ובתקיפות מטוסים על מטרות ברמת הגולן. בחסות הסיוע הזה נעו דיביזיות החי”ר כדי לעבור את התעלה נגד טנקים ולחדור לשטחנו. ההתקפה הייתה לכל אורך הקו וכוחותינו נערכו לבלום את גלי התוקפים.
מתוך הערכה שהמאמץ הסורי העיקרי יהיה בגזרה הצפונית, בפיתחת קוניטרה – הופנתה עתודת השריון לגזרה זו, ואכן שם הסורים נבלמו. בגזרה הדרומית הצליחו הסורים לפרוץ ולחדור לשטחנו, והתקדמו במשך הלילה. הישג סורי נוסף היה כיבוש מוצב החרמון.
במשך ה-6 באוקטובר ובלילה שלאחריו נעשה מאמץ להחיש את התארגנות המילואים, וכל יחידה שהיתה מוכנה הוחשה לחזית. כוח מילואים ראשון עלה כבר סמוך לחצות ונכנס לקרב בציר הנפט ליד נפח.
בבוקר ה-7 בחודש הגיעו כוחות נוספים ועלו לרמה בכל הצירים. לקראת הצהריים חולקה הרמה לשתי גזרות, הצפונית באחריות אוגדת רפאל איתן והדרומית באחריות אוגדת דן לנר. בשל החיפזון עלו היחידות עם ציוד וחימוש לא מלאים וכן שובש המבנה האורגני של החטיבות.
בבוקר ה-7 בחודש הטילו הסורים למערכה דיביזיית שריון וזו חדרה באזור כודנה, החלה להתקדם לעברנפח והגיעה עד גדרות המחנה. במאמץ של כוחותינו נבלמו הסורים ונסוגו דרומה מנפח.
בדרום הרמה הגיעו הסורים עד אזור קסביה במערב ועד מעבר למושב נוב בדרום. כוחות המילואים שהגיעו הצליחו,בסיוע מטוסי חיל האוויר, לבלום התקדמות סורית נוספת.
חומרת המצב ברמה הביאה להחלטה להפנות לחזית זו את עתודת המטכ”ל – אוגדת משה פלד וזו החלה לנוע באותו יום צפונה. בערב הוחלט בפיקוד לפתוח למחרת בהתקפת נגד.
בבוקר ה-8 באוקטובר נפתחה התקפת הנגד בדרום רמת הגולן, כאשר אוגדת פלד תוקפת מדרום, אוגדת לנר ממערב ואוגדת איתן בולמת בצפון ומפנה מאמץ לתקוף דרומה מנפח. תוך כדי לחימה קשה הצליחו הכוחות להתקדם ולהדוף את הסורים.
בגזרה הצפונית נמשכה הבלימה. באותו יום נעשה ניסיון לכבוש את מוצב החרמון, אך ללא הצלחה- והכוח נסוג. התקפת הנגד נמשכה למחרת ועד בוקר ה-10 בחודש נהדפו הסורים מכל השטח שכבשו, למעט מוצב החרמון. ב-9 באוקטובר עשו הסורים מאמץ עליון כדי להבקיע בפתיחת קוניטרה, הצליחו להגיע עד החרמונית, אך נבלמו על- ידי כוחותינו בקרבות שריון בטווחים קצרים ביותר.
לאחר שהצליחה התקפת הנגד הוחלט להמשיך בתנופה ולהבקיע לשטח סוריה במגמה ליצור איום על דמשק ולהוציא את סוריה ממעגל הלחימה.
0.jpg
ב-11 באוקטובר הבקיעו אוגדות איתן ולנר בצפון רמה בסיוע כבד של חיל האוויר וארטילריה. אוגדת איתן התקדמה כמתוכנן, אך אוגדת לנר נתקלה בהתנגדות קשה בהבקעה ותוגברה בהמשך בכוחות מאוגדת פלד. התקדמות נמשכה גם למחרת, כאשר שתי האוגדות משתלטות על השטח שנועד בהמשך כ”מובלעת”
בתחום סוריה.
בשעות אחר הצהריים של ה-21 בחודש חל מפנה עת הופיע בזירה כוח עירקי באגפה של אוגדת לנר. ההתקדמות נעצרה והכוחות נערכו לבלום את העירקים. הופעת חיל המשלוח העירקי שינתה בבת אחת את יחסי הכוחות; לפיקוד לא היו כוחות מספיקים להמשיך במתקפה והוא נערך כדי לשמור על מה שהושג עדכה.
בימים הבאים, נערכו התקפות מקומיות כדי לשפר את היערכותנו בטריז בתוך סוריה וכן נהדפו התקפות סוריות, עירקיות וגם של חיל המשלוח הירדני שהופיע בדרום המובלעת. התקפות אלה לא הביאו כל הישג לאויב.
לקראת הפסקת האש נערך הפיקוד למבצע כיבושו של החרמון מחדש. המבצע החל אחר הצהריים ב-12 באוקטובר, עת הונחת כוח חטיבתי של צנחני מילואים בחרמון הסורי, כבש את המוצבים הסוריים ותפס את שיא החרמון. בלילה תקפו כוחות גולני ולאחר קרב עז ורב – נפגעים הצליחו, בבוקר ה-22 בחודש, לכבוש את מוצב החרמון ואת סביבתו מידי הסורים שהתבצרו באזור.
באותו יום נכנסה לתוקפה הפסקת האש בחזית הסורית. <!–kipor_0000.htm–>
לאתר “יזכור”
צילום המטוס מתוך אתר חיל האוויר – אוירטואלי
הכתבה הובאה מתוך אתר צהל – דובר צהל
Add Comment