לעיתים, אנו נמצאים בקשר עם אנשים שכאבם הפרטי נסתר מעיננו. איך נוכל לוודא שאיננו מגבירים את מצוקתם במילים פוגעות?
לפני שעות ספורות, הודיע רופא מאיכילוב לפולינה ואליס בת ה-18, אחת מפצועות הפיגועים הרבים שידעה ארצנו, כי לא ניתן לרפא את רגליה וכי המום ילווה אותה כל חייה. פולינה קבלה את הידיעה בצורה קשה מאד, ובהיותי עדה למצבה חיפשתי דרך לעזור לה.
215_id=2785_01.jpg
היינו בדרכנו לירושלים, לפגישה עם המנתח הפלסטי המפורסם ביותר בישראל, שהסכים להעניק לפולינה חוות דעת שניה, בו ביום וללא תשלום.
עקב היותי תושבת ירושלים, אני לא בדיוק מתמצאת בתל אביב, מה שגרם לנו די מהר למצוא את עצמנו תקועות בפקק, פגוש אל פגוש, לקראת צומת ענק וללא כל מושג לאיזה כיוון לנסוע. פתחתי את החלון ושאלתי את נהג הרנו הלבנה שלשמאלי איך יוצאים לנתיבי איילון.
“תפני שמאלה ברמזור הזה, אני אתן לך להיכנס לנתיב שלי. ברמזור הבא תפני ימינה, ואז שוב ימינה”, הוא אמר לי.
בינתיים, המכונית שמאחורי, סובארו בצבע ארגמן, צפרה כדי להזכיר לי שהתנועה זזה. אבל אני עוד לא קיבלתי את כל הוראות הנסיעה. עד שהתקדמתי הלאה, אל הנתיב השמאלי, בעקבות הרנו, הרמזור הפך שוב לאדום.
הסובארו, כעת מצד ימין, נסעה לצדנו. נהג הסובארו שגרמנו לו לפספס את הרמזור, פנה היישר לתוך חלון מושב הנוסעים בו ישבה פולינה והתחיל לצעוק לעברנו ולנבל את פיו. הרמתי את כפות ידיי למעלה, במחווה נואשת, כדי להסביר לו שלא הייתה לי ברירה, לא ידעתי באיזו דרך לנסוע, והנהג, אדם ששערו מאפיר, המשיך לקלל אותנו בתנועות מגונות.
10X133_002.jpg
פולינה, בגרון חנוק מדמעות, התבוננה בו בשתיקה. חשבתי לעצמי, “אילו ידע האיש שהנערה עליה הוא מוציא את כעסו, היא אחת מפצועות הפיגועים, הוא היה נאלם דום”.
בדיוק באתו רגע נשמעה נקישה על חלון המכונית. נהג הרנו, גבר בגיל העמידה, יצא ממכוניתו כדי לתת לנו הוראות מדויקות יותר. כשהודיתי לו, חשבתי לעצמי “אילו ידע איש זה שטוב לבו עזר לאחת מפצועות הפיגועים, הוא היה מרגיש סיפוק רב”.
ואז התחלף הרמזור לירוק, וכל אחד מאתנו נסע לדרכו.
מי לא סובל?
התורה אוסרת מפורשות על דיכוי יתום ואלמנה (שמות כב:כד). לפי רש”י, האיסור חל על פגיעה מילולית בכל אדם, והתורה מתייחסת ליתום ואלמנה משום שהם נחשבים, באופן טבעי, למעמד הפגיע בחברה. למעשה, מסבירים הפרשנים, כל אדם סובל, ולפיכך תמיד עלינו להיזהר בדברינו, עם כל אחד ואחת.
תובנה זו, שעל פיה עלינו להימנע מלומר דברים קשים לכל אדם, משום שאיננו מכירים את כאבו הפנימי, הנה רלוונטית עבורנו כיום בתקופה של ניכור אורבני, הרבה יותר מאשר עבור תושבי הכפרים התנ”כיים, שהיו קשורים בקשרים הדוקים זה עם זה.
הפקיד שהיה חסר סבלנות כלפינו, אולי בדיוק עובר תהליך גירושין. השכן מלמעלה שבזה הרגע הדליק את מערכת הסטריאו שלו באמצע הלילה, אולי חזר עכשיו מביקור בבית החולים אצל אמו, חולה סופנית. העובד שעשה טעות טיפשית, אולי בדיוק קיבל חדשות רעות על קרוב משפחה אהוב. החבר שמתנהג בצורה כל כך חסרת התחשבות, אולי טרוד בבעיות כספיות שעליהן איננו יודעים דבר וחצי דבר.
כל זה אינו מהווה הצדקה להתנהגות בלתי הולמת. כל בני האדם נדרשים להיות אחראים למעשיהם, גם כשהם נתונים במצבי לחץ. אך הידיעה שהשכן מלמעלה שב הביתה מערש הדווי של אמו, יכולה להשפיע על טון הדיבור שלנו, כאשר אנו מבקשים ממנו להנמיך את המוזיקה, או להרכיב אוזניות.
יום כיפור
אנחנו לא צריכים להמתין עד יום מותנו כדי לעמוד מול כל המלים הקשות שאמרנו ומול מעשינו הרעים. אלוקים העניק לנו את יום כיפור, יום שטומן בחובו אפשרות זמינה לפתיחת דף חדש.
במהלך הימים שלפני יום כיפור, אנו מתבקשים לבחון את הדרך בה תקשרנו עם הזולת בשנה החולפת: לזכור את כל הפעמים בהן דיברנו בכעס, את כל העלבונות שנראו לנו כל כך מוצדקים, את הביקורת הקטלנית שמתחנו, את ההערות הסרקסטיות שהטחנו באנשים שעולמם הפנימי נחבא מאחורי הקיר האטום של חוסר ההכרה שלנו.
430_sofar_tsova_0001.jpg
מבחינה הגיונית, אין כל דרך לבער את השגיאות המכאיבות שעשינו בעבר. אך תהליך התשובה שאנו עוברים ביום כיפור הוא נס. אם נעבור את ארבעת שלבי התשובה, יעניק לנו אלוקים ביום כיפור את נס הכפרה. כאילו לוחץ אלוקים על כפתור המחיקה במאגר הנתונים שלו, וכל הלכלוך והבלגן שעל צג הנשמה שלנו נעלמים.
אך תהליך התשובה, מסוגל להתרחש רק כשאנחנו מודים בפגיעה שפגענו ומצטערים על גודל הנזק שגרמנו. כל חטא, מעצם הגדרתו, פוגע בקשר שלנו עם אלוקים. כל חטא, מרחיק אותנו ממימוש הפוטנציאל האמיתי שלנו. חטאים שבין אדם לחברו, בנוסף לאמור לעיל, גם פוגעים באנשים אחרים, ולרוב בצורה חמורה הרבה יותר ממה שהתכוונו.
עלינו להחליט אם כך לשמור על פינו ולהימנע מלומר מילים פוגעות, ולא משנה עד כמה הן מוצדקות. אילו היה נהג הסובארו יודע באיזה מצב של פגיעות ומצוקה נפשית נמצאה הנערה שישבה במושב הנוסעים, הוא היה ללא ספק, חש צער רב על התנפלותו עלינו. התורה מגלה לנו שכל בני האדם פגיעים.
על כן, הבה ננסה השנה בכנות, שלא להשתמש במלים פוגעות כלפי אף אדם.
מובא באדיבות אתר aish של “אש התורה” שהיא רשת בינלאומית וא-פוליטית של מרכזים לחינוך יהודי.
