מדא גייס את מירי בוהדנה למאמצים של מדא בנושא הקורונה

"מזה כשנתיים מגן דוד אדום הוא משפחה עבורי ומקום שבמסגרתו אני זוכה לתת מעצמי למען אחרים" - סיפרה מירי בוהדנה; "נגיף הקורונה, יצר בהלה רבה בעולם וגם בארץ והרבה דברים בנושא אינם ברורים, מה שיכול להלחיץ עוד יותר. לכן, שמחתי מאוד לשתף פעולה עם מדא, גם בנושא הזה, וליצור סרטון ביחד עם דר' סטרוגו, שמטרתו להעלות מודעות לפעולות שונות שחשוב לעשות, כדי למנוע הדבקה, לתת תשובות ולהרגיע את הציבור" .

אורלי לוי לא ידעה | מהצד השני עם גיא זהר

כאן 11 | אומנם עמיר פרץ הצהיר שוב ושוב שהוא רוצה ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, אבל אורלי לוי אבקסיס פשוט לא ידעה | להשוות קורונה לשפעת זה אולי מרגיע - אבל לא נכון.

פורום כאן נעים

יחד ננצח את הגיף קורונה

היגיינה מרבית למניעת הידבקות, כמה צעדים לשטיפת ידיים. שומרים על הכללים מצילים חיים. (משרד הבריאות).

לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

מה לקנות; אבקת חלב רגילה 150 גר'. ביצים; 4. אבקת אפיה; כפית ותקבלו; לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

Whitney Houston – “I Will Always Love You”

Whitney Houston - performing "I Will Always Love You" (HD) com legenda. "אני חולה עליה", תתרווחו והאזינו לקול ולביצועים המדהימים האלה.

קלמן וסג”ל | 11.03.20: סיוע למשק בעקבות משבר קורונה

כאן חדשות | מדי ערב נפגשים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל לשעה של אקטואליה קצבית, בועטת ולא מתנצלת. דיווחים, ראיונות, פרשנויות וכל הקולות שצריך לשמוע כדי להבין טוב יותר מה שקורה היום בחדשות – לפני הקלעים ומאחוריהם.

צליית בשר: כך תעשו את זה נכון

השף דן עמיר, ממסעדת BP בחיפה מסביר לנו בכמה טיפים פשוטים כיצד לצלות את הבשר ולהשאיר אותו רך ועסיסי, וגם – מה הנתח שהישראלים הכי אוהבים?

מפעל הפיס

המדים החדשים של מג”ב

הכירו את המדים החדשים של לוחמות ולוחמי משמר הגבול.

נעים לעקוב אחרי

יום הכיפורים | Yom Kippur

“עמוס טוב הלב” – אגדה ליום כיפור

אנשים המאמינים בכוחם של מעשים טובים, אוהבים לספר את סיפורו של “עמוס טוב הלב”

ראוי לזכור לקראת יום הכיפורים, שהתורה מלמדת כי דווקא מעשים הם הגורם המשפיע ביותר. לא אמונה ולא מדיטציה. קודם כל נדאג להביא קערת מרק מהביל לשכן החולה שלנו – ומה לגבי תהילים? אחר כך תהילים. קודם כל, המרק.

yom_kipur_215_id=3114_01.jpg

לא היה אדם שהבין זאת טוב יותר מאשר עמוס, הסוחר העשיר וטוב הלב.

יום אחד בתחילת עונת האביב, קיבל עמוס, הסוחר העשיר, הזמנה להתייצב בפני המלך. בבוקר המחרת, לבש עמוס את בגדיו המפוארים ביותר, והלך להתייצב בפני המלך. המלך הודיע לו באופן חגיגי, שעליו להתכונן למסע אל ממלכה אחרת. “מחר”, אמר המלך, “עליך לצאת לדרכך. בוא אל ארמון המלכות עם זריחה, ואני אראה לך את הדרך. כדאי לך להתכונן היטב לקראת המסע שלך”, הזהיר המלך.

בראשו של עמוס התרוצצו אלפי סימני שאלה.

אך לפני שהספיק לתרגם את תהיותיו למילים, הוסיף המלך: “עמוס, מותר לך לקחת איתך רק את מה שלא ניתן לסחוב”.

עמוס נותר לו לבדו, עם אוסף שאלות ללא תשובות, אך הוא ידע שאסור לו לחקור את המלך.

עמוס הבין שלא נותר בידו זמן רב. עד מחר בבוקר, היה עליו להיות מצויד כהלכה, עבור מסע שאורכו אינו ידוע, אל ארץ שאינו מכיר. אך מה יכול היה לקחת איתו לאור החידה המבלבלת של המלך?

מהו הדבר לו זקוק האדם בארץ זרה, אך ש”לא ניתן לסחוב”? לאחר שהתייעץ עם חבריו, הוא הסיק שהמלך בוודאי התכוון לכל חבילה שלא דורשת את מאמץ זרועותיו. אהה! אם כך, עליו למלא את כיסיו, חשב. אך בהתחשב בנכסיו הרבים, היה עליו להצטייד בכיסים ענקיים.

קודם כל, זהב – כדאי שיקח איתו את כל מטבעות הזהב שלו. אדם זר בארץ חדשה זקוק להון רב ולאשראי גדול. לזהב יש ערך אוניברסלי. היתה לו גם כספת עם כל החוזים, המסמכים המעידים על נכסיו וכל תעודות ההסמכה שלו. הוא חייב לקחת איתו את התעודות שלו. אבל רגע, מה לגבי מזון?

מסע מעורפל, למשך פרק זמן לא ברור? הוא בוודאי יהיה זקוק לאוכל: הרבה עוגות-חיטה מתובלות בשמן שומשום ודבש. אך הוא שוב נזכר בחידה של המלך. מותר היה לו לקחת רק את “מה שאי אפשר לסחוב”. והרי כיסים הם רק כיסים; היה עליו להחליט החלטות קשות ביותר.

הוא זימן לפניו את החייט שלו. “תפור לי חליפה, ומייד!”, ציווה עליו. “תפור אותה עם הרבה כיסים. כיסים ענקיים. עמוקים ורחבים. המלך שולח אותי מחר בבוקר למסע ארוך לממלכה רחוקה”.

בלילה ההוא, בשעה מאוחרת, חזר החייט ובידו הבגד שתפר. על פניו של עמוס טוב הלב התפשט חיוך רחב. החליפה נתפרה בדיוק לפי ההוראות שנתן. שורה ארוכה של כיסים היתה תפורה על הצד הקדמי ועל הצד האחורי של המכנסיים. והמעיל כולו, בעזרת הביטנה שבצדו הפנימי, הפך לכיס אחד גדול. מחר, חשב עמוס, הוא יארוז את חפציו ויתייצב בפני המלך.

וכך עשה. אך כשסיים להכין את עצמו למסע, נתגלה מראה מגוחך ביותר. הכיסים שלו, שהיו דחוסים במטבעות זהב, עוגות חיטה שומניות, וחבילות עבות של תעודותיו, משכו אותו כלפי מטה כאילו יד בלתי-נראית שואבת אותו לתוך האדמה, ואם לא היה מחזיק את מכנסיו בשתי ידיו, הם היו נופלים לו עד הברכיים. ואפילו גרוע יותר ממכנסיו הנופלים, היה מעילו הכבד שהיטה את כתפיו ואת גבו לאחור.

עמוס טוב הלב הרגיש שהוא מאבד את כל הכבוד העצמי שלו. לא היה מכובד להופיע כך בפני המלך. עמוס טוב הלב הפך כעת לעמוס הליצן.

אך מה הוא יכול לעשות? כל כיס הכיל חפץ שעשוי לעזור לו לשרוד בממלכה חדשה. הוא העמיס על עצמו את כל חבילותיו, וצעד כך אל ארמון המלך.

בדרך לממלכה האחרת

חדר המלכות היה ריק לגמרי. הפמוטים המפוארים נעלמו כאילו לא היו שם מעולם. החדר היה חשוך, כמו בלילה ללא ירח, בו כוכב אחד בודד מנצנץ לו מבין העננים.

היכן היה המלך? כיצד ניתן להגיע לממלכה החדשה ללא הכוונתו של המלך? עמוס הסוחר טוב הלב היה מוקף בצללים. מאחוריו השאיר את ביתו הקודם, שכעת לא יכול היה לחזור אליו. מלפניו עמדה רק תעלומה אינסופית.

עמוס טוב הלב התמוטט על רצפת החול, שבעבר היתה מכוסה בשטיח בד מפואר ועבה. משב רוח הקפיא את פניו, כאילו היתה זו נשיפה מפיו של מלאך המוות. באופן אינסטינקטיבי הוא הרים את מבטו למעלה כלפי המלך האמיתי, המלך של כל העולם כולו. כעת הוא ראה שלא קיימת תקרה בחדר המלכות. הוא היה בבאר עמוקה של זמן. מעליו נפרש רק אור חיוור, כמו אור של זריחה, וצלליות של דמויות מעורפלות פיזזו מעליו.

“אבא שבשמים עזור לי. אנא, עזור לי”, בכה עמוס לפני מלך מלכי המלכים. “המלך הלך, ואני לא מכיר את הדרך לארץ הנמצאת מעבר להרים”.

לפתע, מעבר למשב הרוח הקרה, הוא שמע קולות. קול מתוק של ילד שאומר “עמוס טוב הלב, אל תפחד. אתה שילמת לרופא כדי שירפא את הרגל שלי והצלחתי לרדוף אחרי השפנים שבאחו, בזכותך”.

אחר שמע קולות מבוגרים יותר: “עמוס, אתה היית עבורינו כבן אוהב. הפגנת הכרת תודה ונאמנות שהייתה כמוסיקה מתוקה לאוזנינו, וכך עזרת לאיחוד בינינו”.

קול נשי נשמע בחלל: “כשהייתי חולה הבאת לי מרק. סילקת מחיי את הרעב ואת הבדידות”.

“אתה עזרת לי בליל חורף קר, הוצאת את החמור שלי מהתעלה”, אמר שכן אחד, “ובכך היית עבורי השראה, לנהוג בדרך זו גם כלפי אחרים”.

“ואני הילד הקבצן. בכל יום בדרכך לבית הכנסת, הנחת מטבע בכוס שלי. גדלתי ללא מרירות, בזכותך”.

שפע של זכויות עמדו לצדו של “עמוס טוב הלב”. הוא עמד זקוף. בגדי הליצן שלו נשרו, כבר לא היה לו צורך בהם.

“הנה היא הדרך”, הם אמרו כשהם מלווים אותו למסע הארוך ביותר שאדם יכול לעשות.

“עמוס טוב הלב” לא לקח עימו דבר, מלבד את מעשיו הטובים.

מובא באדיבות אתר aish של “אש התורה” שהיא רשת בינלאומית וא-פוליטית של מרכזים לחינוך יהודי.




אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן