אני כמעט מתנצל על שהייתי בין המוזמנים לערב ההוקרה לשמעון פרס, בהיכל התרבות.
ערב ההוקרה לשמעון פרס – תלוש מהמציאות, למנהיג הרואה מה שאנחנו לא רואים. אני כמעט מתנצל על שהייתי בין המוזמנים לערב ההוקרה לשמעון פרס, בהיכל התרבות.
shimon_peras_at_80_215_001.jpg
מי לא היה שם?!
הקהל הנוהג למלא את אולם היכל התרבות בהופעות הרבות בו – היה הפעם ההצגה עצמה. לאן שלא פנית – ראית ולחצת יד לאישיות ציבורית, מקומית או עולמית.
לידי ישב אלי הורביץ מ”טבע” לשעבר. אהרון ידלין, שוחח מעלי עם מישהו רחוק, כאשר עמיר פרץ, לחץ לנו את היד. שאול מופז, עבר, ומיד אחריו… לא קשורה אליו, פנינה רוזנבלום.
דודו טופז, עם מנהגו החדש להתלונן על הדיסקוס שלו, כאשר אלי יצפאן, מנעים מאמירותיו, תוך כדי צפייה ביפה ירקוני, העוברת, בייגה שוחט, שלוחץ ידיים, ו… צחי הנגבי, שמתיישב כמה כסאות מאיתנו.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
אפשר להמשיך כך את הפאזל, אבל בואו נפנה מעט מבט אל המנחה המנסה בתוך כל ההמולה הזו, להציג את האורחים מחו”ל, שבאו לברך את שמעון פרס, ליום הולדתו ה-80.
מצרפת, מדרום אמריקה, מבריה”מ לשעבר, מפה, משם ו… נשיא ארה”ב לשעבר ביל קלינטון. כאן – חבל”ז.
ממחיאות כפיים מנומסות הזוכים להם כל השמות, עברנו בין רגע לעמידה של כל הקהל על רגליו ומחיאות כפיים מפה ועד הודעה חדשה…
זה הגיע עד כדי אבסורד מחוייך כאשר הנשיא קצב בנאומו, “ביקש” מביל קלינטון, שלא יחשוב ולו לרגע להתמודד כאן בארץ… כי אז קצב ואחרים פשוט מרימים ידיים…
אכן, ערב מנותק מכל מה שנעשה בארץ, משכיח את האמת היומיומית, מעלה שוב את סף החלומות לשיאים בלתי מובנים – אבל נותן לאיש שמעון פרס, כבוד, שאינני יודע או מכיר כבוד דומה שקיבל אי פעם איזשהוא מנהיג אחר בעולם.
רגע של נחת.
תודה
נסים גבאי
