מעטים הם הצמחים המסוגלים לפרוח בשלהי הקיץ ותחילת הסתיו, לפני בוא הגשמים. בעונה זו הקרקע יבשה במיוחד והפרחים מאבדים מים נוספים בשמש המחממת ■ אפשר להשקות מעט את החצב לקראת סוף הקיץ, ולהקדים בכך במעט את הפריחה.
אחד מסימני הסתיו, יודע כל ילד, הוא הופעתו של החצב. מי שמעוניין שהחצב יפרח אצלו בגינה, ולא רק בגבעות ובשטח הפתוח, יכול כיום פשוט לרכוש בצל של חצב ולשתול בגינה הפרטית.
chazav_100_001.jpg
הצמח חסכני במים ומתאים לנוף הקיים בגינות רבות. הפריחה היא בשלהי הקיץ ובתחילת הסתיו, והיא תורמת לגינה בתקופה שבה יש מיעוט פריחה אחרת.
אפשר להשקות מעט את החצב לקראת סוף הקיץ, ולהקדים בכך במעט את הפריחה.
עמוד הפריחה של החצב יוצא לפני הופעת העלים. הוא גבוה (בין מטר לשני מטר) ונושא עליו עשרות רבות של פרחים לבנים שקוטרם כ-1 ס”מ.
את בצלי החצב ניתן לרכוש במשתלות יגור, בעלות של 15 שקלים. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר של משתלות יגור, בכתובת: http://www.yagurgan.com
החצב – מבשר בואו של הסתיו
החצב מבשר את בוא הסתיו. הוא פורח כאשר הימים מתקצרים, וכבר בסוף אוגוסט, אפשר לראות את שרביטי הפריחה המרהיבים בוקעים מהקרקע היבשה ופורחים.
chazav_180_001.jpg
בעונה זו החצב הוא כמעט הפרח היחיד, ועל כן הוא זוכה לביקור חרקים מאביקים רבים – בנוסף על שירותי הרוח המעבירה את האבקה מפרח לפרח.
בניגוד לפריחה האביבית, בסתיו הפריחה מתנהגת הפוך עם העלייה ברום: ככל שנעלה ברום, הפריחה מקדימה.
תופעת הפריחה הסתווית מרתקת. רוב פרחי הארץ פורחים באביב, חונטים פירות לקראת הקיץ ונובטים בסתיו שלאחר מכן. למקצב רבייה זה שני חסרונות בולטים: באביב צריכים הפרחים להתחרות ביניהם על החרקים המאביקים, ולאחר מכן הזרעים חשופים כל הקיץ לטריפה.
החצב, כמו מיני צמחי בצל ופקעת סתוויים אחרים, נמנע מכך. הוא פורח בסתיו, עונה שבה התחרות על החרקים קטנה, ומפיץ את זרעיו בסוף הסתיו. אלה נובטים מיד עם בוא הגשמים, וכך הזמן שבו הם חשופים לטריפה קטן יחסית.
מעטים הם הצמחים המסוגלים לפרוח בשלהי הקיץ ותחילת הסתיו, לפני בוא הגשמים. בעונה זו הקרקע יבשה במיוחד והפרחים מאבדים מים נוספים בשמש המחממת.
החצב מצליח במשימה זו בעזרת הבצל הענק, האוגר חומרי מזון שנוצרו בשנה הקודמת; אך לא פחות חשוב – הבצל אוגר מים! כך, רוב הצמחים המצליחים לפרוח בסתיו הם גאופיטים (צמחים בעלי איבר אגירה תת-קרקעי). דוגמאות נוספות הן החבצלת, החלמונית, הסתוונית ועוד.
החצב אינו אוגר רק בבצל, אלא גם בשורשיו העבים. משום כך, על אף שהבצל נמצא סמוך לפני הקרקע, קשה לעוקרו. שורשי האגירה העבים מקבעים אותו למקומו מלמטה.
חשוב לציין, שהבצל אינו רק איבר אגירה, אלא גם איבר רבייה: מעבר לרבייה המינית (פרחים-פירות-זרעים) הבצל מייצר ניצנים פנימיים הגדלים בתוכו וגורמים לבסוף לחלוקתו. כך, לאט לאט, מבצל יחיד נוצר גוש של בצלים זהים מבחינה גנטית, הפורחים יפה ביחד.
הבצל הגדול יכול לשמש מזון לבעלי חיים שונים, אולם התפתחו בו סיכות צורבות קטנות המגינות עליו. לא מומלץ לגעת בו בידיים חשופות! לעתים רחוקות אפשר לראות בצלי חצב שנאכלו על ידי דורבנים. בדרך כלל לא כל הבצל נטרף, ובשארית מתפתחים ניצנים רבים ההופכים עם הזמן לגוש וגטטיבי.
צמח בר מוגן עמוד הפריחה של החצב יוצא לפני הופעת העלים. הוא מרשים בגובהו (2-1.3 מ’) ונושא עליו 300- 100 פרחים כוכביים לבנים שקוטרם כ-1 ס”מ. העלים מוארכים ויוצאים מאוחר יותר – בסוף הסתיו ובחורף.
גם העלים רעילים, ובדרך כלל אינם נאכלים. כך החצב מתרבה ושולט באזורים שבהם יש לחץ רעייה חזק (מדבר יהודה ומדרונות השומרון המזרחי).
עם קמילת העלים, הרעלים שבהם מתפרקים – ואז נאכל חלקם על ידי עזים וכבשים.
בשל יופיו, החצב הוא צמח בר מוגן בישראל. הוא נפוץ כמעט בכל הארץ, מהחרמון הנמוך, הגולן והגליל בצפון ועד לנגב. במדבר, החצב מוגבל למקומות בהם יש מים רבים יחסית (בין סלעים ובחולות).
השם העברי “חצב” מעיד של הבצל ה”חוצב” את מקומו בין הסלעים והתפרחות ה”חוצבות” את דרכן בקרקע היבשה. מבחינה סיסטמטית, החצב משויך לסוג Urginea, שבו מעט מינים הנפוצים באפריקה, אגן הים התיכון – ומזרחה באסיה, עד הודו. לאחרונה משייך חלק מהבוטנאים את החצב המצוי לסוג Drimia.
בכל מקרה, זהו סוג קרוב לסוגים בן-חצב (Scilla), נץ-חלב (Ornithogalum) ויקינטון (Hyacinthus), כולם מאוחדים במשפחת היקינטוניים (Hyacinthaceae) – שנכללה בעבר במשפחת השושניים (Liliaceae).
בישראל מין צנוע נוסף של חצב הנקרא חצב גלוני (Urginea undulata). מין מדברי זה פורח בעונה דומה, אולם פרחיו החיוורים מקשים את איתורו.
ל”חצב הגלוני” עלים גלוניים אופייניים, קלים לזיהוי בחורף. שנים רבות ניסיתי למצוא את ה”חצב הגלוני” בפריחה, ללא כל הצלחה, על אף שידעתי את מיקום הצמחים לפי העלים.
לבסוף גיליתי אותו במקרה, כאשר קשרתי את שרוכי נעליי. מסביבי היו עשרות שרביטי פריחה, מוסווים היטב ברקע היבש של עונה שחונה זו. אתר שבו אפשר לראות מין זה הוא שמורת פורה, בכביש המהיר לבאר-שבע.
מתאים לגינון ובחזרה לחצב המצוי. מין זה שימש ומשמש את האדם: הבצל שימש למרפא כבר בימי קדם, וכיום יש סדרה של מחקרים העוסקים בחומרי הבצל. בצלי החצב נשתלו בגבולות חלקות מעובדות כדי לסמנן, מאחר שהתפרחות הגבוהות בולטות בדיוק בעונת החריש.
הצמח גם משמש כצמח נוי בגינון, ולאחרונה אף כפרח קטיף המיוצא מישראל לאירופה. אנחנו רוצים מאוד לעודד את השימוש במין זה בגינון, שכן זהו צמח חסכני במים ומתאים לנוף הגנני.
הפריחה בשלהי הקיץ ובסתיו חשובה בתקופה שבה יש מעט פרחים, והעלים יפים וירוקים במשך חודשים ארוכים, עד בוא הקיץ. אפשר להשקות מעט את החצב לקראת סוף הקיץ, ולהקדים במעט את הפריחה.
________
* הכותב – אורי פרגמן ספיר* הוא מדען ראשי של הגן הבוטני האוניברסיטאי, ירושלים הגן הבוטני האוניברסיטאי, ירושלים
Add Comment