מופע הסטנד-אפ של אסי וגורי
s1332.jpeg
הביקורת:
“אתמול בלילה ראיתי את שני הפסיכים הכי חמים בארץ במופע האימים שלהם בתל-אביב. הם כל כך מצחיקים שפשוט נגמרו לי המילים. אין לי מה לכתוב עליהם, חוץ מהעובדה שהמופע הזה הוא מושלם.
בשעה אחת בלילה, הגיעו כ-600 איש לאולם צוותא … מילאו לחלוטין, את האולם והתמכרו לטירוף, לתזזית, לאנדרלמוסיה (מילה חדשה שלמדתי) ולאנרגיות של אסי וגורי.
שני החבר’ה לא גדולים במיוחד – אחד קטן וצנום עם פה בגודל של תנין ויכולת “פרצופית” מדהימה והשני קצת יותר גבוה, “מסודר” יותר, עם המון מבטאים והרבה עצבנות קומית. תוך כמה דקות החלו השנים לקפץ ולהשתולל על הבמה עם מוסיקה, פאות ותלבושות והביאו את הקהל לאורגזמות צחוק.
המופע כלל כמובן, לאור תשואותיו של הקהל, את חיים ותקווה הידועים – “איכס מגעילה, תתקשרי” – ומערכונים מהטלוויזיה – “דומינו” ו”רק בישראל” – ואף קטעים פסיכופטים חדשים, כגון המוהל המטורף והפרופסור שמתעורר מול החלון וחושב שזאת מראה.
אני קיבלתי תחושה שנבנה פה מופע בסגנון הטוב של “ילדים סורגים לאלוהים”, של עידן אלתרמן ואבי גרייניק, וזה הגיוני.
בהמשך להצלחה המסחררת של “ילדים סורגים לאלוהים”, דאג המפיק והמנהל האומנותי, ואם יורשה לי לקרוא לו כך, האבא של ההומור הנונסנסואלי בארץ, עמירם גרוס, לאותה מתכונת – מופע מוצלחת שמשאירה לך טעם עצום של עוד.
אני אישית חושב שלאסי וגורי יש מיומנות עצומה בכתיבת חומר, אלתור, משחק ויכולת קומית, עד כדי כך, שכלום לא יכול לגרום למופע הזה לא לעבוד. אפילו בעיות טכניות כגון ווליום נמוך במיקרופון או עזיבה פתאומית של בחורה מהקהל לשירותים, הופכות לחומר מצחיק שמאולתר באותו הרגע. אימפרוביזציה, מוצלחת לשמה. לעתים גם נדמה שהם חורגים מהמערכון ומפתיעים זה את זה. הם פשוט נהנים על הבמה, והקהל מבסוט.
לסיכום, אני גאה להמליץ לכם על המופע הזה שישאיר לכם המון צחוקים בלב, בנפש ובאוזניים. מתאים גם למי שמכיר וניסה פעם את הסם הזה – הנונסנס, וגם למי שעדיין בתול בתחום.
דירוג – סוף העולם ימינה”. (כתב: אופיר לובל – שער האינטרנט תפוז).
הבימה – אולם רובינא; 27/06/2003, יום שישי, 22:30, לחצו כאן לרכישת כרטיסים
Add Comment