פרשת ’פקודי’, היא הפרשה האחרונה בספר “שמות”, הסוקרת את קורות עם ישראל במצרים. בפרשה זו מסופר בין היתר, כיצד משה רבנו בעצמו מנה את תרומות הכסף והנחושת שהתקבלו לבניית המשכן.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ספירה זו נועדה, כדי לתת דין וחשבון על התרומות ועל השימוש שנעשה בהן, ולהסיר למעשה חשד מעם ישראל. אך המדרש מספר שכאשר משה רבנו ספר את שקלי הכסף, היו חסרים לו 1775 שקלים, ולא ידע איזה שימוש נעשה בהם.
עד שיצאה בת קול מהשמיים, ואמרה; לו שהסכום החסר בסך 1775 שקלים, נמצא בווים לעמודים שעשה משה מסביב למשכן. בכך באה לידי ביטוי נאמנותו המוחלטת של משה רבנו, כאיש נאמן ומסור.
לכאורה, נשאלת השאלה, מדוע היה צורך במסירת דין וחשבון מאדם כמו משה רבנו? הרי אם הקדוש ברוך הוא, מעיד על משה רבנו ’בכל ביתי נאמן הוא’, היה משה אמור להיות פטור מלתת דין וחשבון, בענייני ממון בכלל ובכספי הקודש וציבור בפרט.
אלא שמכאן אנו למדים מוסר השכל; מטרת הדין וחשבון היא להציג בפני עם ישראל את סיכום התרומות ואת השימוש שנעשה בהן, כדי להסיר כל חשד ולזות שפתיים.
ואפילו משה המנהיג הדגול, רצה להראות דוגמא לעם ישראל, שבכדי להסיר כל חשד למעילה בכספי ציבור, אפילו המורמים מעם צריכים לתת דין וחשבון על פעולותיהם.
חז”ל אף אומרים; “אין ממנים גזבר על הציבור פחות משני אנשים”. וגם בפרשה זו משה לא היה גזבר יחידי, אלא עשה זאת יחד עם אחיינו איתמר, בנו של אהרון הכהן.
חד וחלק, טוב רחוק נאמן – מקרוב שקרן.
שבת שלום. כניסת השבת; 17:24 יציאת השבת; 18:24.
_______
* הכותב הוא כב’ הרב יעקב חיים גלויברמן (מוכר יותר בשם הכינוי; יענקל’ה, מקים ומנהל עמותת החסד מפעל החסד ’יד ביד’ לפני כחמש עשרה שנה בשנת 2000, בכדי לתת מענה ועזרה, עבור אלפי משפחות נזקקות וקשות יום, ניצולי שואה וגלמודים, המתגוררים באזור השפלה והישובים הסמוכים לעיר לוד.
כמו כן, נועד מפעל החסד ’יד ביד’ לעולים מחבר עמים לצד משפחות יוצאי אתיופיה ומשפחות ישראליות, אלמנות ויתומים, שמזלם לא שפר. כאלו הנתמכים בכל מעגל השנה על ידי “מפעל החסד“, ללא הבדל דת, גזע ומין. כולם ללא יוצא מן הכלל, מקבלים יחס שווה וסיוע במאור פנים וזאת, כדי להקל על מצוקתם הקשה.
אל אתר מפעל החסד ‘יד ביד’.
Add Comment