חדשות כאן ישראל

הלוויית יוסי שריד שנפטר בגיל 75, תיערך מחר (ראשון) בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה

0
0

יוסי שריד היה חבר כנסת ב-9 כנסות מטעם; מפלגת העבודה, רצ ומרצ, וכיהן כשר ב-3 ממשלות. שריד, שימש כשר החינוך וכיהן ראש האופוזיציה (2001-2003). בפעילותו הפוליטית עסק רבות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמאבק נגד כפייה דתית והיה ממנהיגיו של מחנה השמאל בישראל.
הלוויית יוסי שריד שנפטר בגיל 75, תיערך מחר (ראשון) בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה
הלוויית יוסי שריד שנפטר בגיל 75, תיערך מחר (ראשון) בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה

הלווייתו של יוסי שריד, חבר הכנסת והשר לשעבר יוסי שריד, תיערך מחר (ראשון, כ”ד כסלו, תשע”ו) בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה בשעה 15:00. שריד, הלך אמש (ערב שבת, כ”ב כסלו תשע”ו) לעולמו בן 75, בשל דום לב בביתו בשכונת רמת אביב בעיר תל אביב. צוות מד”א שהוזעק אל ביתו בצע בו פעולות החייאה אחרי שאיבד את ההכרה, אך לאחר שעה ארוכה נאלץ לקבוע את מותו. שריד, הותיר אחריו את אשתו, דורית בתו של פרופסור בן ציון ורבין ושלושה ילדים. בנם ישי שריד, הנשוי לרחל, בתה של יעל דיין, הוא עורך דין וסופר.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.

ישי שריד, בנו של שר החינוך לשעבר, סיפר היום (שבת), לתקשורת, כי; “אבא שלנו, נפטר אתמול בלילה ממחלת לב שהוא סבל ממנה הרבה (30) שנים. הוא לא היה חולה בימים האחרונים. אתמול, היה לו יום טוב. הוא הלך בצהריים לשחק שש-בש בחוף הים כפי שהיה עושה כל יום שישי. הוא חזר בצהריים והכין חמין לקראת שבת כפי שעשה כל יום שישי.

בערב שבת הוא התיישב לראות חדשות עם אימא שלי ואז הוא אמר לה כי הוא לא מרגיש טוב. חלפו שניות ספורות עד שהוא איבד את ההכרה. אנשי מד”א, עשו ככל יכולתם ולמרבה הצער זה לא הצליח”.

אבא, היה אדם שקם כל בוקר, כדי להילחם על הדברים שנראו בעיניו צודקים וחשובים. קודם כל להילחם על דמותה של המדינה הזו ולמען אזרחיה מכל הסוגים. הוא לא חיפש לעצמו חלילה טובות הנאה או כיבודים, אלא אך ורק את הדבר הזה. לקום כל בוקר ולהילחם מחדש וללא פחד…

הוא היה אוהב גדול של המדינה ושל ואזרחיה, לוחם לצדק, לשלום, לשוויון ועשה את זה בכל יום מימות חייו הבוגרים. לשם זה הוא קם בבוקר. פייטר שלא מפחד מכלום”.

כולנו פה אזרחים אוהבי המדינה. הוא חשב שהכיוון הוא כיוון רע והוא לא הפסיק להילחם. ואולי זה המסר שצריך לקבל מחייו. שתמיד צריך להמשיך להיאבק למען הכיוון הנכון והצודק של מדינת ישראל”.

◄ ראש הממשלה מר נתניהו; אף שחלקנו בנושאים רבים, הערכתי את נאמנותו לדרכו

שריד, איש אשכולות; פוליטיקאי, עיתונאי, פובליציסט, סופר והמשורר, כיהן במהלך 9 כנסות כחבר כנסת, כשהחל את כהונתו בבית הנבחרים כאחד מחברי הכנסת הצעירים ביותר, מטעם מפלגת העבודה, רצ ומרצ, וסיים כאחד הותיקים במשכן, שריד כיהן כשר ב-3 ממשלות; שר לאיכות הסביבה וכ-שר החינוך (1999-2000) וכראש האופוזיציה (2001-2003). בפעילותו הפוליטית עסק בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמאבק נגד כפייה דתית והיה ממנהיגיו של מחנה השמאל בישראל.

ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, אמר הערב (מוצ”ש); “יוסי שריד היה בעל קול ייחודי בפוליטיקה הישראלית, איש דעתן וחריף… אף שחלקנו בנושאים רבים, הערכתי את נאמנותו לדרכו, את השכלתו הרחבה ואת העברית המוקפדת שבפיו ובעטו.
ייזכר גם בזכות היותו פרלמנטר בולט, חבר ותיק בוועדת החוץ והביטחון ושר חינוך שביקש לקדם את מערכת החינוך בישראל”.

נשיא המדינה מר ראובן ריבלין, פרסם הודעה מיוחדת; “יוסי שריד היה אחד מגדולי הפרלמנטריים והפוליטיקאים של מדינת ישראל. שריד היה יריב קשה, מאתגר ונאמן לדעותיו. גם כאשר ביקורתו הייתה נוקבת וקשה, תמיד התייחסו אליו יריביו ברצינות רבה ובכובד ראש, גם כשהתנגדו לתוכן דבריו נחרצות. אנחנו, ישראלים באשר הם… חיינו לזכות מפעילותו הענפה למען המדינה, כשר חינוך שהורה דרך, כחבר כנסת מתוך העם ולמענו, וכאדם מיוחד שקולו הצלול, החריף והנוקב יחסר מאוד בנופנו”….

◄ ביוגרפיה של יוסי שריד

יוסי שריד, נולד בעיר רחובות בשם; יוסף שניידר ליעקב שריד (שניידר), שהיה חבר מפא”י וכיהן כמנכ”ל משרד החינוך, ולדוֹבה לבית גרובר (מורה). שריד, אח להדסה הגדולה ממנו בעשר שנים שעסקה כל חייה בהוראה. בשנת 1932, עלו הוריו ארצה מעיירה במערב אוקראינה (אז בשליטת פולין) והתגוררו בעיר רחובות. בשנת 1951 עברה המשפחה לגור ברחוב דיזנגוף בעיר תל אביב ובשנת 1954 עברה לעיר ירושלים.

בשנת 1958, התגייס לצה”ל, שירת בחיל התותחנים ובהמשך היה כתב צבאי בביטאון ב’מחנה גדנ”ע’. בשירות המילואים קיבל דרגות ייצוג ושימש קצין קישור לאו”ם בסיני.‏ במהלך שהות צה”ל בלבנון התנדב לשרת כנהג.

בתחילת שנות ה-60 עבד שריד ככתב בעיתון “דבר” וכקריין בתחנת הרדיו של קול ישראל. בשנת 1961 הוציא את ספר הביכורים שלו “פגישה במקום אחר: שירים”, בהוצאת מחברות לספרות.

שריד, היה בעל תואר שני במדע המדינה ובסוציולוגיה מבית הספר החדש (ניו סקול) למחקר חברתי שבארצות הברית.

באוגוסט 2004 עבר יוסי שריד, ניתוח להסרת גידול שפיר מראשו, שהסתיים בהחלמה מהירה ובחזרה לתפקוד מלא. את החודש שלאחר הניתוח הקדיש לכתיבת ספר אוטוביוגרפי חושפני, “זה הניתוח שלי”. בראיון לתחנת הרדיו של גלי צה”ל משנת 2013 חשף שריד אירוע שעבר עליו המוגדר כ’מוות קליני’.

◄ קריירה פוליטית – מפא”י, המערך ומפלגת העבודה

שריד היה יועצו של פנחס ספיר והעריץ אותו בזכות אישיותו, פועלו ודעותיו ואותו כינה; “גדול בנאי הציונות”. כיהן כדובר מפא”י בשנים; 1964–1966. בגיל 24, מונה ליועצו של ראש הממשלה לוי אשכול. בתפקיד זה עבד כשמונה חודשים עד שהתפטר. בבחירות לכנסת בשנת 1969 עמד בראש מטה ההסברה במערך.‏ בתחילת 1970 נתמנה למנהל לשכת האקדמאים במשרד העבודה.

לגב’ גולדה מאיר, רחש איבה אשר הביע אותה בפומבי. שריד ראה בה ובמדיניותה “אם כל חטאת” בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, והאשים אותה בהתנהגות לא הולמת במנגנון המפלגתי של מפא”י. בשנת 1974 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפלגת המערך (כיום; “העבודה, המחנה הציוני”, וכיהן בכנסת תשע קדנציות עד שנת 2006. במקביל שימש מורה לאזרחות בעיר קריית שמונה ובעיר שדרות.

שריד שימש חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ברציפות מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה-16 (למעט הכנסת ה-15, שבה שימש כמשקיף בוועדה). במסגרת זו, היה בדרך כלל חבר בתת-הוועדה לענייני השירותים החשאיים, ונחשב לשותף סוד לראשי השירותים.

בשנים; 1977–1984, כאשר המערך ובתוכו מפ”ם ומפלגת העבודה היו באופוזיציה לממשלות הליכוד של מנחם בגין ושל יצחק שמיר, היה שריד בין הבולטים שבדוברי המפלגה, והוביל קו שמאלי שדגל במשא ומתן לפשרה טריטוריאלית וקרא להקמת מדינה פלסטינית.

שריד, בלט בייחוד בכך שהיה בין ראשוני המתנגדים למלחמת לבנון הראשונה, וזאת בשעה שרבים ממפלגתו (ובהם יצחק רבין), סברו, כי כל עוד הכוחות נמצאים בשטח, אין מקום לביקורת על המלחמה, ושיש לשמור את ביקורת זו לאחר הקרבות. שריד, היה היחיד מבין חברי הכנסת של המערך שבהצבעה בכנסת לא תמך במלחמת לבנון, אלא נמנע מהצבעה. דעות אלו גרמו לשריד להיתפס כאיש שמאל קיצוני שמעורר אנטגוניזם בקרב אנשי ימין.

למרות דעותיו על מלחמת לבנון התנדב שריד למילואים לליווי שיירות בלבנון, בין השאר כדי להיאבק באמצעות דוגמה אישית בתנועות הסרבנות לשירות. כעבור שנים, ב-אינתיפאדה השנייה, דעותיו נגד הסרבנות התרככו.‏

◄ רצ ומרצ

בכנסת ה-11 (1984) פרש שריד מהמערך ל-מפלגת רצ בראשות שולמית אלוני בעקבות הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד ועם החרדים, מהלך אליו התנגד בחריפות. במקביל פרשה מפ”ם מ-המערך מאותן סיבות. ברשימת רצ היה שריד מעין סמן ימני; הוא התנגד לסרבנות, להכנסת תמיכה ב’חלוקת ירושלים’ למצע ולקריאה לפירוז מנשק גרעיני. בין שריד לגב’ אלוני היו לא מעט חיכוכים.

שריד פעל במסגרת תנועת ר”צ בכנסת ה-12, ויחסיו האישיים הטובים עם יאיר צבן מנהיג מפ”ם, ומנהיג מפלגת “שינוי”, המשפטן אמנון רובינשטיין, תרמו לאיחוד התנועות ולהקמת מפלגת מרצ. בבחירות לכנסת ה-13 שנערכו ב-1992 מוקם שריד כחלק מהסכם בין המפלגות במקום הרביעי, והיה יושב ראש הסיעה בכנסת.

עם הקמת ממשלת רבין השנייה לא מונה שריד לתפקיד שר בממשלה, שכן שלושת המקומות שהוקצו למרצ בממשלה במסגרת ההסכם הקואליציוני הובטחו למנהיגי שלוש מפלגות האיחוד – שולמית אלוני, מקימת מפלגת רצ ומנהיגתה ההיסטורית, יאיר צבן ממפלגת מפ”ם ואמנון רובינשטיין ממפלגת שינוי. אף על פי כן, ב-27 בדצמבר 1992, כחצי שנה לאחר הקמת הממשלה, מונה שריד לתפקיד שר לאיכות הסביבה ב-ממשלת רבין והמשיך בתפקידו גם אחרי רצח רבין.

בתפקיד זה פעל להרחבת סמכויות המשרד, הגדיל את תקציבו, יזם חקיקת חוקים רבים, הגדיל את האכיפה על מזהמים, יצר קשרי עבודה עם משלחות בינלאומיות בתחום ואף יזם יחד עם משרד החינוך את “שנת איכות הסביבה” במערכת החינוך הממלכתית. בשנת 1994, בשעה שהיה השר לאיכות הסביבה, עמד בראש משלחת סיוע ישראלית לרואנדה בעקבות רצח העם שבוצע בה.

בממשלת רבין היה בין התומכים ב’הסכמי אוסלו’ ובקידום נושאים חברתיים. במסגרת חברותו בממשלה חלה התקרבות גדולה בינו לבין יצחק רבין, לאחר תקופה רווית מתחים בין השניים. בעת הפולמוס עם חתימת הסכמי אוסלו, קבע, כי ההסכם הוא “הישג מרשים לביטחון” וחזה “מזרח תיכון חדש”.
באוגוסט 1995 ניסה אוהד ברט, מדריך בתנועת בני עקיבא, לדרדר לתהום את מכוניתו של יוסי שריד במהלך נסיעה על כביש 1. האיש ברט, הואשם בסיכון חיי אדם במזיד, אך קיבל עונש קל של מאסר על תנאי וקנס כספי.

לאחר רצח רבין התבטא בחריפות יוצאת דופן נגד מנהיגי הימין ופעילות הימין הקיצוני, בין השאר, טען, כי הדמעות שהם מזילים הן “דמעות תנין” וקרא להוציא מחוץ לחוק ארגוני ימין קיצוני.

בעת המשבר בקואליציה, כאשר שולמית אלוני, נאלצה לפרוש ממשרד החינוך בלחץ מפלגת ש”ס, התגלע עימות חריף בינה לבין שריד והיא האשימה אותו, כי הוא חותר תחתיה. בתחילת 1996 החליף שריד את אלוני בהנהגת מרצ, שאיבדה שלושה מנדטים בבחירות שבאו לאחר מכן וירדה ל-9 מנדטים. הוא כיהן כיושב ראש המפלגה עד ינואר 2003. בתפקיד זה איחד את רצ עם מפ”ם ועם חלק משינוי בראשות אמנון רובינשטיין למפלגה אחת שהחליפה את המסגרת הפרלמנטרית המשותפת.

בבחירות לכנסת ה-15, זכתה מרצ ב-10 מנדטים, ובמסגרת ההסכם הקואליציוני מונה שריד לתפקיד שר החינוך ב-ממשלת ברק. בזמן כהונתו כשר החינוך, החליט על הקמת ועדת וינוגרד לבחינת שכר הלימודים בהשכלה הגבוהה. הוועדה לבסוף, קבעה, כי יש להפחית את שכר הלימוד ב-50%. במרץ 2000 הודיע שריד במסיבת עיתונאים על כוונת משרדו להכניס שני שירים של מחמוד דרויש לתוכנית הלימודים בספרות עברית במסגרת בחירת המורה.

הדבר עורר סערה וחברי הכנסת מהימין מחו על הכללת שירים של לאומן פלסטיני בתוכנית החינוך היהודית, וזאת אף על פי שהשירים שנבחרו לא היו בעלי אופי לאומני ולא עסקו כלל בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם הגישו הצעת אי אמון, וזו נדחתה.

על הסכמתו לשבת בממשלה עם ש”ס, בניגוד להבטחתו (שאמנם הושמעה לאחר תום מערכת הבחירות) ’read my lips – מרצ לא תשב עם ש”ס’, חטף קיתונות של רותחין הן מתוך המפלגה, מציבור בוחריו וגם ממנהיג מפלגת שינוי, העיתונאי יוסף לפיד.

שריד היה בין הבולטים מהפוליטיקאים החילוניים במאבק נגד כפייה דתית, הזרמת כספים לישיבות ואי גיוס חרדים לצה”ל. עם השנים פעילותו בתחום דעכה במידת מה.

משהועלה רעיון הנסיגה החד-צדדית מלבנון הביע ממנו שריד הסתייגות בתחילה. במקומה הוא שאף ל-הסכם שלום עם סוריה שיכלול את החזרת רמת הגולן. לאחר כשנה בממשלת ברק, פרשה מפלגת מרצ בהנהגת שריד מהממשלה בעקבות סכסוך ממושך בין שריד לבין סגנו מטעם ש”ס במשרד החינוך, הרב משולם נהרי, אשר היה הד לעימות המתמשך בין מרצ וש”ס, במסגרתו כינה הרב עובדיה יוסף את שריד כ”המן הרשע”. הסכסוך נסב סביב כספים מחוץ למסגרת התקצוב הרגיל שהובטחו למערכת החינוך של ש”ס במסגרת הסכמים קואליציוניים.

אף על פי שמרצ לא נהגה כאופוזיציה לממשלת ברק והוסיפה לתמוך בה ולהעניק רשת ביטחון מחוץ לממשלה, פרישתה מן הממשלה סימנה אבן דרך בדרכה של ממשלה זו אל הקריסה המהירה שהייתה מנת חלקה. אנשי שמאל רבים ביקרו את שריד על שהעדיף את העיקרון הצר שהוביל אותו בסכסוך עם נהרי על קידום השלום. לדעתם מהלכי השלום הנועזים של ממשלת ברק, הצדיקו תמיכה רצינית של מרצ וויתורים משמעותיים לחרדים.

מספר ראשי ערי פיתוח, חלקם מהליכוד, הפצירו בשריד שלא לפרוש. בפגישה עמו הודו לו על תשומת הלב המיוחדת ועל התקציבים שהעניק כשר החינוך למערכות החינוך בערי הפיתוח ובשכונות המצוקה, וטענו, כי בתקופתו התקדמה מאוד מערכת החינוך ביישובם.

בשלהי ממשלת ברק, היה שריד שותף לשיחות טאבה, שהסתיימו בלא הסכם ולא מנעו את התמשכות האינתיפאדה השנייה. בשיחות תמך שריד בוויתור על ריבונות ישראל על הר הבית בתמורה לוויתור פלסטיני על זכות השיבה.

בשנת 2001, לאחר ניצחון אריאל שרון בבחירות הישירות לראשות הממשלה והצטרפות מפלגת העבודה לממשלת אחדות, הפך שריד ל-ראש האופוזיציה. בכנסת זו תקף שריד בחריפות רבה את ממשלת שרון ואת נכונותה של מפלגת העבודה, שאותה כינה הליכוד ב’, לשבת בממשלה אחת עם הימין והחרדים.

הוא התנגד ל-מדיניות החיסולים, לקיצוצים בתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה ולמבצע חומת מגן, גם אחרי 130 ההרוגים בפיגועי הטרור של חודש מרץ 2002. טען שריד שהמבצע רק יעצים את הפיגועים.

תחילה תמך בצורה מאופקת בהקמת גדר הפרדה על הקו הירוק, אך משהתחילה הממשלה להקים את גדר ההפרדה בתוך שטחי הגדה המערבית התנגד לה בחריפות.

במהלך כהונתו כיו”ר המפלגה יזם שריד את הצטרפותה של הבחירה הדמוקרטית בראשות ח”כ רומן ברונפמן אל מרצ, מתוך רצון למשוך עולים חדשים למפלגה. הוא גם יזם את שיבוצם של יוסי ביילין ושל יעל דיין חברי תנועת שח”ר במקומות ה-11 וה-12 ברשימה מאוחדת, לאחר שלא הצליחו להיבחר למקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, בטענה, כי; “אין אנו יכולים לתת יד לחיסול הפוליטי של ביילין ודיין”.

לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות בבחירות 2003, בהן איבדה מרצ מגודלה 40% וירדה ל-6 מנדטים, התפטר שריד מתפקידו כיו”ר המפלגה אך נשאר כחבר הכנסת. את האשמה העיקרית למפלת השמאל בבחירות תלה יוסי שריד ביאסר ערפאת, שהתנהגותו גרמה לישראלים לאובדן האמונה בסיכוי לשלום. בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במקום ה-119 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת.

בשנת 2004, זכה ב’אות אביר לאיכות השלטון’, מטעם ’התנועה לאיכות השלטון בישראל’ בקטגוריית; הרשות המחוקקת.

◄ מפלגת יחד ופרישתו מהחיים הפוליטיים

לאחר ההפסד הצורב בבחירות בשנת 2003, התאחדה מרצ עם תנועת שח”ר בראשות יוסי ביילין ויעל דיין, על מנת להקים את מפלגת יחד. מלבד ביילין ויעל דיין, אף אחד מיוני העבודה לא הצטרף למפלגה. למרות שמועות רבות והצעות משני המועמדים, שריד נשאר נייטרלי בבחירות לראשות יח”ד בין ח”כ רן כהן לד”ר יוסי ביילין, אך השאיר לעצמו פתח להשתתף בבחירות שיערכו ב-2006 (לפני הבחירות לכנסת).

ב-2 בדצמבר 2005, הודיע שריד על פרישה מהחיים הפוליטיים.‏ לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום ה-60 והאחרון ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב יפו.

◄ פובליציסטיקה, שירה וספרות

עם פרישתו מהנהגת מרצ, החל להקדיש חלק מזמנו לכתיבת שירה וסיפורת. הוא פרסם קובצי שירים, ופרסם שירים מפרי עטו בעיתונים ובכתבי-עת.

בשנים; 2007–2009 כיהן כיו”ר חבר השופטים של פרס ספיר. בשנה השלישית לכהונתו, בעקבות הענקת הפרס לספר “אחוזת דג’אני” מאת אלון חילו, הואשם שריד בניגוד עניינים, משום שהספר, יצא לאור בהוצאת “ידיעות ספרים” אשר בה יצאו לאור גם מרבית ספריו של שריד והוא דודהּ של עורכת הספר, רנה ורבין (בת אחיה של אשתו).‏ לאור טענות אלה, החליטה הנהלת מפעל הפיס לבטל את הליך בחירת הפרס, החלטה שספגה ביקורת אף היא.‏

שריד, תקף את המאשימים בכך שהעובדה שפרסם ספריו ב”ידיעות ספרים” ותפקיד אחייניתו היה ידוע לכל, וציין; “עכשיו, בעין הסערה ובמחשבה לאחור, אני כבר יודע בבירור מה היה לי לרועץ: ביטחוני העצמי הוא שהיה. כל כך הייתי בטוח בניקיון דעתי, עד שלא ראיתי את תור הממתינים להזדמנות, שנים רבות הם חיכו לה. סוף סוף מצאנו משהו בגנותו של הצדיק הידוע, שמטיף מוסר לכל העולם. לתומי הנחתי מבלי דעת ומשים, ש-40 שנה בחיים הציבוריים מעניקות אשראי כלשהו בבנק האמינות והאמון”.‏

לאחר פרישתו מהכנסת החל לפרסם טור פובליציסטיקה ב”הארץ”, שבו מתח ביקורת על אירועים ואישים בחברה הישראלית, בין השאר במפלגת שינוי ובמנהיגה לפיד, ובראש הממשלה שרון על הסתבכויותיו בחשדות לשחיתות.

את עיקר הביקורת הפנה כלפי המתנחלים ומדיניות ישראל בשטחים. לאחר בחירתו של משה פייגלין לרשימת הליכוד לכנסת, כתב שריד בטורו: “הגיע הזמן להשתחרר מכבלי הפוליטיקלי-קורקט, ולקרוא לאנשים האלה – פייגלין וגרוריו – בשמם המפורש. הם לא “קיצונים”, הם פשיסטים לפי כל הגדרה מקובלת, ואלמלא נולדו שלא באשמתם לאם יהודייה, הם היו גם אנטישמים ארורים”.

ב-15 בפברואר 2013 כתב שריד מאמר התוקף את ההתערבות לכאורה של קבוצות לחץ יהודיות במינויו של צ’אק הייגל; “לו הייתי מחוקק אמריקאי, היה זרע האנטישמיות נובט בתוכי. עיניכם הרואות; קבוצה קטנה ותוקפנית של יהודים מנסה להשתלט על וושינגטון בכוח כספה. חברי קונגרס שאינם סרים למשמעתה מועדים לחיסול. נבחרים עפו מתפקידם, כי לא הסכימו לעוף על המיליון; סירבו לרקד למנגינת חליל עלי גבעה אי שם, שאינה גבעת הקפיטול.

בעקבות המאמר האשים בן-דרור ימיני את שריד בהצדקת האנטישמיות ובהצגת מסולפת של העובדות.‏

בשנת 2015, החל שריד להשתתף בתוכנית הרדיו הפופולרית “המילה האחרונה” שבגלי צה”ל, לצד העיתונאי מנחם הורוביץ ומנחה התוכנית דניאל זילברשטיין.

◄ ספריו;

● פגישה במקום אחר: שירים; מחברות לספרות, 1961.
● זה הניתוח שלי, ידיעות ספרים, 2004.
● שירים : 2003-2005, עריכה: דן מירון, ידיעות ספרים, 2005.
● פפיצ’ק : הוא לא ידע את שמו, עריכה: אילנה דנון, ידיעות ספרים, 2006. (מבוסס על קורות חייו של פיטר גרינפלד)
● לפיכך נתכנסנו, ידיעות ספרים, 2008.
● שירים אחרי, הוצאת אבן חושן, 2010.

הערכה, ביקורת ועימותים

שריד, נודע בכושרו הרטורי, שהתבטא בנאומיו בכנסת ובראיונותיו הרבים בכלי התקשורת. בהקשר זה העיד על עצמו;

במרוצת השנים, ועוד באישורו של מנחם בגין, קניתי לעצמי שם של הנואם היותר מוכשר בבית-המחוקקים. כאשר הייתי עולה לנאום כאחד משני חברי-הכנסת היותר צעירים בימים ההם, היה מנחם בגין, גדול הנואמים, מדרבן את חבריו להיכנס למליאה, כדי לשמוע את יוסי, שחשוב לשמוע אותו גם מבחינת הצורה וגם מבחינת התוכן.

בעקבות התבטאויותיו על הסכסוך הישראלי-ערבי והפולמוס החילוני-דתי, קיבל שריד איומים על חייו מצד אנשי ימין קיצוני ומצד גורמים במגזר החרדי משלב מוקדם מאוד של הקריירה הפוליטית שלו. כתוצאה מכך, קיבל אבטחה צמודה משב”כ גם כאשר לא כיהן בתפקידים מיניסטריאליים.

שריד, נקלע לשורה של עימותים עם חברים לדרך במהלך הקריירה הפוליטית שלו; פרישה מהמערך, עימות מתוקשר עם שולמית אלוני מייסדת ומנהיגת מרצ, וסכסוך בנוגע לסמכויותיו של סגן שר החינוך מטעם ש”ס, ח”כ משולם נהרי, שהוביל את מרצ לפרישה מממשלת ברק.

יוסי שריד נקלע גם לסכסוך עם העיתונאי יאיר קוטלר והסתבך בתביעת דיבה בגלל לשונו. שריד, הפסיד במשפט וחויב לפרסם התנצלות ולשלם 50,000 ש”ח פיצויים.

☚ המידע הובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! תלחצו כאן ספרו לנו ונתקן

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן