מפעיל התכנית למניעת אלימות בספורט בבתי ספר, מר חנן שלאין, בטור אישי; “טועה מי שמטיל את כובד הבעיה על אוהדי בית”ר ירושלים. אוהדי בית”ר, הם הזרקור, שמחזיר אותנו בכל פעם אל תוך הסערה. אבל הכדור הוא לא במגרש של האוהדים. פעילות החינוכית היא הפירות שקוצרים בטווח הארוך. אם “חברים בסביבה הוגנת” ושכמותה היו פועלות בבתי הספר מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת, היו רואים שינוי. לצערי, תוכנית זו ואחרות הן היום אקמול לחולה סרטן.
בית”ר ירושלים, כדוגמא: המדינה פועלת מעט מדי ומאוחר מדי / הטור האישי של חנן שלאין
צץ כבוד השופט, חצץ, את הבלוקים גמרנו בשבוע שעבר נגד פתח תקווה – “כך הסביר אוהד בית”ר ירושלים במערכון של שלישיית הגשש החיוור; “אופסייד סטורי” שנכתב על רקע אירועי “פיצוץ” משחק בית”ר ירושלים – הפועל פתח תקווה בשלהי שנות השבעים. חלפו כמעט 50 שנה מאירועי אותו משחק ובעצם, שום דבר כמעט לא השתנה, או שבעצם… כן.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
חמישים שנה בהם רשויות המדינה לא השכילו לעשות דבר!!! מלבד הצהרות וועדות. חמישים שנה בהם האלימות רק גברה, אליה התווספה גם ה’גזענות’ ויותר מכך חמישים שנה בה לאוהדי בית”ר ירושלים, התווספו אוהדי מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי חיפה ועוד. כל קבוצת אוהדים ומאפייני הגזענות שלה. אירועי הדרבי התל אביב, אוהדי מכבי תל אביב במופע גזענות נגד מהרן ראדי, וכך גם אוהדי חיפה במופע גזענות נגד טאלב טווטחה ו-הבובה שזרקו אוהדי הפועל תל אביב לעבר שוער העבר שורה אוברוב, כיום מאמן השוערים של מכבי תל אביב.
אלא שעם עובדה אחת אי אפשר להתווכח, תמיד הגרעין הקשה של אוהדי בית”ר ירושלים, עולה על כולם. משנדמה היה שהגענו לשיא האלימות, תמיד מגיעה מערכה חדשה מבית היוצר של האוהדים.
ואז, שוב, זועקות הכותרות בעיתונים, ראשי אגודות ספורט, יו”ר ההתאחדות ואנשי המנהלת, והפוליטיקאים בקיצור, כולם. כל אותם אנשים שיכלו במשך 50 שנה, לעשות! ואם לא לעשות לדרוש שייעשו!!! לדרוש מן המשטרה, לדרוש ממערכת המשפט, לדרוש משרי המשפטים לדורותיהם, לפעול לשינוי חקיקה בכנסת. אבל לא! לא עשו דבר!!!
וכך הבוקר, שוב, קמנו לאותן כותרות לאחר לילה ספורטיבי עלוב. ושוב בכיכובם של אוהדי בית”ר. (וצר לי על אותם עשרות אלפי אוהדי בית”ר שהוכתמו הלילה. עשרות אלפי אוהדים שגם שאותו משחק בפתח תקוה היו הרוב הדומם אל מול הקומץ). קמנו לאותן הצהרות של פוליטיקאים וראשי ציבור.
אני משוכנע, כי יש מה לעשות! אני משוכנע, כי עוד העונה הזאת אפשר לצמצם באופן ניכר את התופעה. אבל, שימו לב, טועה מי שמטיל את כובד הבעיה על אוהדי בית”ר ירושלים. אוהדי בית”ר ירושלים, הם הזרקור שמחזיר אותנו בכל פעם אל תוך הסערה. אבל הכדור הוא לא במגרש של האוהדים.
הפעילות החינוכית היא הפירות שקוצרים בטווח הארוך. אם “חברים בסביבה הוגנת” ושכמותה, היו פועלות בבתי הספר, מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, היו רואים שינוי. לצערי, תוכנית זו ואחרות הן היום “אקמול לחולה סרטן”.
אבל, כיום יש לפעול במיידי ב-3 זירות; שינוי חקיקה, לזו שתהלום את המלחמה של מדינת ישראל באלימות ובגזענות במגרשים, שינוי בגישת השופטים, כלפי מעורבים בתופעות אלה ובגיבוי מלא של כל המערכת לשינוי גישה בהתנהלות משטרת ישראל אל מול האוהדים באירועי ספורט בכלל וב-כדורגל בפרט.
_______
*הכותב, חנן שלאין, איש תקשורת וספורט, יוזם ומוביל את התוכנית למניעת אלימות והגזענות הפועלת בבתי ספר יסודיים במגזר היהודי והערבי, במגזר החילוני והדתי, תוך שימוש בעולמות התקשורת והספורט למיגור התופעה.
■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! תלחצו כאן ספרו לנו ונתקן.
