השר אורבך, נפטר היום לאחר מחלת דם קשה ◄ ראש הממשלה מר נתניהו; “לא פגשתי מישהו שהכיר אותו ולא אהב אותו” ◄ השר בנט; “היה שלום, אחי הבכור. בשם הילדים ששימחת בספרים שלך, בשם ההורים שלהם שהצחקת בחוכמות שלך, בשם הקשישים שהענקת להם זקנה של כבוד, בשם דורות של צעירים שלמדו ממך שהחלום אפשרי, בשם הדתיים והחילונים שחיברת כמשימת חיים, בשם הארץ הזאת שכל כך אהבת, בשם אהבת האדם. נמשיך מאיפה שהפסקת, אורי”.
אורי אורבך, השר לענייני גמלאים שהלך לעולמו בן 54, הובא אחה”צ למנוחת עולמים
השר לענייני גמלאים ח”כ אורי אורבך (הבית היהודי), אשר הלך היום (יום שני | כ”ז שבט התשע”ה) לעולמו בגיל 54, בבית החולים שערי צדק בירושלים, הובא הערב למנוחת עולמים בבית העלמין בעיר מודיעין. בהלוויה רבת משתתפים, נכחו נשיא המדינה מר ראובן ריבלין, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שרים, חברי כנסת ואנשי ציבור רבים. קודם (אחה”צ), ערכה הממשלה, ישיבת אבל מיוחדת לזכרו. אורבך ז”ל, הותיר אחריו, אישה מיכל וארבעה ילדים.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בשבועות האחרונים היה אורבך ז”ל, מאושפז בבית החולים שערי צדק בירושלים, בשל מחלת דם קשה אשר ממנה סבל. אורבך, היה השר לאזרחים ותיקים, וחבר הכנסת מטעם סיעת הבית היהודי. לפני כניסתו לחיים הפוליטיים התפרסם כסופר, עיתונאי, בעל טור, סאטיריקן, פובליציסט ומאנשי התקשורת הבולטים בציבור הדתי לאומי.
האלמנה מיכל, אמרה בטקס ההלוויה; “מעל 30 שנה התלוויתי לאדם מופלא, יצירתי, יזם ומוביל. אורי האמין בכוחה של תפילה. שאלתי אותו ’אתה רוצה שיתפללו?’, והוא אמר שכן, כי הוא הבין כמה זה חשוב”.
האלמנה, הוסיפה וסיפרה, לפני מותו אורבך אמר לה, כי יש שיר אחד שיכול להתאים עבורו; “ערב מול הגלעד”. בסיום דבריה שר הזמר אריק סיני את השיר וריגש.
מכל קצות הקשת הפוליטית נפרדו מהשר לשעבר אורי אורבך. ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, ספד; ״אני דואב את הליכתו של אורי אורבך, שר בממשלת ישראל, סופר, עיתונאי, איש רוח, פטריוט יהודי. אורי כבש בקסמו את כל שומעיו בידענותו ובחוכמתו העמוקה שנבעה ממעמקי נפשו. הייתה לו רגישות עצומה לאדם באשר הוא, רגישות אותה הביא כשר לענייני גמלאים ולכל דבר שעסק בו.
אף שהייתה בו שנינות יוצאת דופן, לא היה בו שום רוע. לא פגשתי מישהו שהכיר אותו ולא אהב אותו. אמש, לצד בני משפחתו, נפרדתי ממנו בבית החולים בתחושת יגון ואובדן עמוקים. אורי יחסר מאד למשפחתו היקרה, לחבריו בממשלת ישראל ולמדינת ישראל״.
השר אורבך ז”ל, ספד לו יו”ר הבית היהודי השר נפתלי בנט; ״אחי הבכור הלך ממני. אורי, אדם של צחוק ושל רצינות, של חוכמה ושל יושרה, של אומץ ושל חזון. אורי ידע לחצוב דרך אידיאולוגית בעיקשות ובחן, בחריצות ותוך קריצה, מתוך מודעות עצמית בלתי נגמרת וקסם אישי שלא פג לעולם. אורי ידע לשמח ילדים בספריו, להצחיק את הוריהם בחוכמותיו, ולהביא להוריהם הקשישים זקנה של כבוד. הוא גידל דורות של צעירים בתקשורת והראה להם שהחלום שלהם אפשרי, דורות של דתיים וחילונים למדו ממנו שהחיבור ביניהם אפשרי. הוא היה איש של אהבת הארץ ואהבת האדם עד בלי די.
הוא אהב את עם ישראל, ועם ישראל אהב אותו כל כך בחזרה. לא היה בעולם הפוליטי הציני והקר אדם כה אהוב כמו אורי. הוא יחסר לי עד מאד. איבדתי היום חבר אמיתי, חבר בימים קשים ובימים של שמחה, איש להתייעץ איתו ואיש לצחוק איתו, איבדתי חבר שבלעדיו לא הייתי כאן היום. אני מוסר את תנחומיי לאשתו מיכל ולארבעת הילדים. אנו נמשיך בדרכו של אורי, והיא תהיה הרבה יותר קשה ועצובה בלעדיו”.
אורבך נולד וגדל בעיר פתח תקוה. בוגר “ישיבת נחלים” וישיבת ההסדר בעיר קריית שמונה. בצה”ל שירת כלוחם בחיל השריון, בחטיבה 188, והשתתף במסגרתה ב”מלחמת לבנון הראשונה”.
◄ אורבך כעיתונאי
אורבך, היה ממקימי עיתון הילדים הדתי “אותיות” ועורכו הראשון. היה עורך ביטאון בני עקיבא – “זרעים”. כמו כן, ערך את המדור הסאטירי “פסיק” בשנות ה-80, ואת המדור “הלחי השנייה” בשנות ה-90 בעיתון “נקודה”. היה ממקימי “רדיו קול חי”, ושידר בו.
לאחר שמנהל התחנה, מנע שידור של שיר ובו קול אישה, בתוכנית של אורבך ושל מנחם מיכלסון – עזבו השניים את התחנה.
אורבך, כיהן כמנהל התוכניות של ערוץ המסורת הראשון בישראל; “ערוץ התכלת”. בהמשך עזב את הערוץ בשל חילוקי דעות.
עד הצטרפותו לפוליטיקה, היה אורבך, חלק מפאנל המנחים של תוכנית הרדיו “המילה האחרונה”, בתחנת הרדיו של גלי צה”ל, בהגשה משותפת עם גידי גוב, עירית לינור ואחרים. יחד עם גוב, זכה בפרס מפקד גלי צה”ל על הגשת התוכנית, שאף זכתה בשנת 2005 בתואר “תוכנית השנה ברדיו” ב”טקס אנשי השנה” של ’ערוץ 2’.
כמו כן, היה אורבך, בעל טור שבועי העוסק בעיקר בענייני פוליטיקה ואקטואליה במוסף לשבת של “ידיעות אחרונות”, וכן כתב טורים נוספים בערוץ היהדות של האתר ynet וב’עיתון נקודה’. הוא גם שימש כ”אחראי על גיוון חברתי ורב-תרבותיות” בזכיינית ערוץ 2, חברת רשת.
כאיש תקשורת, הציג אורבך, קו ימני והתנגד למסירת שטחים. תוכניותיו העיתונאיות עסקו בביקורת על הממסד והתקשורת, ביחסי דתיים-חילונים ובסאטירה פוליטית.
אורבך, ביקר במאמריו את החברה החילונית (ובמיוחד את מחנה השמאל-החילוני), על התנכרותה, לטענתו, לשורשיה היהודיים, דבר המתבטא, לדעתו, בנכונות לוותר על חלקי מולדת. מאידך, ביקר אורבך את החברה הדתית והחרדית על היותה, לטענתו, חברה שמרנית יתר על המידה.
◄ אורבך כסופר
אורבך, כתב מספר ספרים הומוריסטיים המיועדים לילדים. אחדים מהספרים עוסקים בעולמו של הילד הדתי. כמו כן, כתב ספר בשם; “סבא שלי היה רב”, בהוצאת כתר, שזכה להצלחה גדולה. הספר הוא לקסיקון הומוריסטי למונחים מחייהם של שומרי מצוות.
אורבך אחראי גם למספר סלוגנים וביטויים שהשתרשו בשפה וביניהם; “דתי מחמד”, “העם עם הגולן” ו”חברון מאז ולתמיד”. את מרבית ספריו אייר המאייר והקריקטוריסט שי צ’רקה.
אורבך, זכה על ספרו “ילדה כמוני” בציון לשבח במסגרת ’פרס זאב’ בשנת 2000. ספר אחר שלו, “מתקן החלומות”, נבחר לרשימת הספרים האהובים ב”מצעד הספרים הארצי” של ילדי ישראל לשנת 2010, מטעם משרד החינוך והתאחדות המו”לים.
ספרו “מה מברכים על גלידה? – מושגים ביהדות לילדים וגם להורים” תורגם לרוסית, ובתחרות שנערכה במוסקבה, זכה בפרס הראשון בקטגוריית ספרים לילדים בנושאי דת.
◄ אורבך, לילדים
■ מה שקרה או-שלא למשה-או-ש
■ מתקן החלומות
■ הצל של צילה
■ הצלצול נועד למורים
■ אסור להפוך תנין בשבת, שירים שטותיים לילדים דתיים
■ מעבר להרי החדשות
■ מוקצה (קומיקס שנכתב עם שי צ’רקה)
■ סדרת “ילד דתי” (בהוצאת ספריית בית אל):
■ אולי בשבת יזרקו סוכריות
■ בגלל ילד אחד
■ ילדה כמוני
■ באיזה שבט אתה?
■ מבטיח, בלי נדר
■ ילד רע ירושלים (קומיקס שנכתב עם אורי פינק) (בהוצאת מודן)
■ מה מברכים על גלידה? לקסיקון לילדים (וגם למבוגרים) על יהדות (בהוצאת אחוזת בית)
■ חכמינו לימינו, אגדות חז”ל בלבוש קל (בהוצאת מגיד קורן). הספר תורגם לאנגלית:
חלק ראשון: אין כמו בבית – סיפורי משפחה
חלק שני: חמורים וחרובים – סיפורי טבע
למבוגרים
■ והיום עוטפים בזה דגים – נבואות חורבן ומעשיות 1967–1992 (יחד עם חגי סגל)
■ כבשה טרפה זאב – סיפור מהג’ונגל (יחד עם חגי סגל)
■ סבא שלי היה רב – לקסיקון דתי-חילוני
■ הבטיחו יונה – לקט נבואות שווא של עיתונאים בשנים האחרונות (יחד עם חגי סגל).
◄ אורבך, פעילות ציבורית
ב-17 בדצמבר 2008, סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף אורבך, המזוהה עם עמדות המפד”ל, למפלגת “הבית היהודי”, רשימה חדשה שנועדה לאחד את מרכיבי האיחוד הלאומי-מפד”ל, במטרה להתמודד מטעמה לכנסת. למחרת, ב-18 בדצמבר, נבחר על ידי המועצה הציבורית של המפלגה למקום החמישי ברשימתה לכנסת.
זמן קצר לאחר מכן, חל פילוג במפלגה החדשה. חלק מהמועמדים, בעיקר אלו המזוהים עם האיחוד הלאומי, פרשו ממנה. כתוצאה מכך, מוקם אורבך במקום הרביעי, ולפי דרישתו שודרג למקום השלישי. הרשימה זכתה בשלושה מנדטים ואורבך, נבחר לכהן כחבר הכנסת.
אורבך, כיהן כיושב-ראש השדולה לקשרי דתיים-חילונים וכיושב ראש השדולה החברתית. במהלך כהונתו בכנסת יזם מספר חוקים; חוק סימון סוכרים על מוצרי מזון (יחד עם יעקב כץ), חוק המאפשר לרוב דיירי בניין משותף שבו מעלית אחת להפעיל מעלית שבת בשעות מסוימות, חוק הפוטר את האקדמיה ללשון העברית מתשלומי ארנונה, חוק הקובע הגבלת גיל לאימון במטווח (יחד עם דני דנון), ועוד.
אורבך, יזם את פרויקט “תרגישו בבית”, המנסה לפתוח את בתי הכנסת בפני כלל האוכלוסייה, מתוך רצון לקדם הבנה בין דתיים לחילונים.
בבחירות המקדימות לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) תמך אורבך בנפתלי בנט בבחירות לראשות המפלגה, והוא עצמו נבחר למקום הרביעי. עם הקמת הממשלה השלושים ושלוש, מונה אורבך לשר לאזרחים ותיקים ולחבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.
אורבך, יזם את הקמתו של “קיר התהילה”, שנחנך בפתיחת מושב החורף של שנת 2013 של הכנסת. הקיר מציג את כל חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל (נכון לינואר 2014: מספרם 33).
ב-15 בדצמבר 2013, עברה מינהלת השירות הלאומי-אזרחי ממשרד הכלכלה לאחריות המשרד לאזרחים ותיקים, ובכך הפך אורבך לשר האחראי עליה.
בפריימריז שנערכו במפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-20, דורג במקום הרביעי ברשימת המועמדים ושובץ במקום השישי ברשימת המפלגה לכנסת. אולם לאחר הפריימריז אושפז לצורך טיפול במחלה המטולוגית שממנה סבל בשנתיים האחרונות לחייו. היום (יום שני | כ”ז שבט התשע”ה) ה- 16 בפברואר 2015 למניינם, הלך לעולמו והוא רק בגיל 54.
יהי זכרו ברוך לעד.
☚ חלק מהמידע אודות אורי אורבך, הובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
Add Comment