השופט בדימוס, אדמונד לוי, היה שופט בביהמ”ש העליון והיה חבר בוועדה לבחירת שופטים היה מומחה במשפט פלילי ובין השאר עמד בראש ההרכב שדן למאסר עולם את רוצחו של ראש הממשלה רבין, הרוצח יגאל עמיר ◄ ראש הממשלה מר נתניהו; “הוא היה ישר כסרגל ולא התיירא להביע את דעתו פעם אחר פעם בנושאים השנויים במחלוקת. עם ישראל, מדינת ישראל, וארץ ישראל היו בראש מעייניו. יהי זכרו ברוך” ◄ שרת המשפטים, לבני; “השופט לוי, היה אדם ישר והגון. איבדנו הלילה משפטן מהסוג הצנוע והטוב…”.
שופט בית המשפט העליון לשעבר אדמונד לוי הלך לעולמו בגיל 72
שופט בית המשפט העליון לשעבר, חבר בוועדה לבחירת שופטים ומבכירי השופטים בישראל, ואיש הערכים אדמונד לוי, נפטר אמש ) שלישי | ט’ ’אדר ב התשע”ד) בעיר ירושלים בגיל 72, הלווייתו תתקיים היום בשעה 15:30 בבית העלמין הישן בעיר רמלה. בהלוויה, יישאו דברים נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, שרת המשפטים, ח”כ ציפי לבני, וכב’ השופטת בית המשפט העליון הגב’ אסתר חיות.
השופט בדימוס אהרון ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, ספד הבוקר לעמיתו אדמונד לוי בריאיון לתכנית הרדיו “סדר יום עם קרן נויבך” ברשת ב’ ואמר, כי; “ייחודו היה ברגישות החברתית יוצאת הדופן וברצונו להגן תמיד על החלש ולמנוע אפליה”.
כב’ השופט ברק, דחה את בתוקף הטענה, כי; “בית המשפט העליון, נכשל בייצוג של קבוצות גדולות בציבור בשל היעדר מזרחים”, וציין, כי; “תפקיד השופט ובית המשפט העליון הוא לשקף ולא לייצג”.
ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, הביע צער עמוק על פטירתו של השופט אדמונד לוי, בהודעה מיוחדת בה כתב; “אני מרכין ראש על פטירתו של השופט אדמונד לוי. הוא היה מבכירי השופטים בישראל.
אדמונד לוי עבר את כל שלבי מערכת השיפוט עד כהונתו בבית המשפט העליון, שם הותיר חותם עמוק. אדמונד לוי, היה חריף מחשבה בעל עצמאות אינטלקטואלית יוצאת דופן, ובעל יכולת מרשימה לנתח מצבים מורכבים.
הוא היה ישר כסרגל ולא התיירא להביע את דעתו פעם אחר פעם בנושאים השנויים במחלוקת. עם ישראל, מדינת ישראל, וארץ ישראל, היו בראש מעייניו. יהי זכרו ברוך”.
שרת המשפטים ח”כ ציפי לבני, שלחה תנחומים לבני משפחתו של השופט בדימוס אדמונד לוי וכתבה בדף ה”פייסבוק” שלה, כי; “השופט בדימוס אדמונד לוי, הלך הלילה לעולמו. מינויו של השופט לוי לבית המשפט העליון לא היה המובן מאליו במיוחד בחברה בה לעיתים דעות קדומות והשתייכות חברתית השפיעו על בחירת שופטים לבית המשפט העליון.
בכהונתו זכה השופט לוי להערכה רבה ובית המשפט העליון זכה לשופט אקטיביסט ונועז שלא חשש לומר את האמת המקצועית שלו גם כשהיא לא הייתה קלה לעיכול ועוררה ביקורת. ועם זאת, פסיקותיו ביטאו רגישות ומודעות חברתית ואנושית גבוהה ויוצאת דופן כשהגן על זכויות חוקתיות וחברתיות גם בדעת מיעוט וראה בזכות לקיום אנושי בכבוד חלק בלתי נפרד מהזכות לכבוד האדם.
ומעל לכל, השופט לוי, היה אדם ישר והגון. איבדנו הלילה משפטן מהסוג הצנוע והטוב. אני שולחת תנחומיי לבני משפחתו. יהי זכרו ברוך”.
◄ תולדות חייו
לוי, יליד (11 באוקטובר 1941) בצרה שב-עיראק, עלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל 10. אביו אליהו, היה ראש עיריית רמלה בין השנים; 1971 – 1972. לאחר שירותו הצבאי, החל לעבוד בבית משפט השלום בעיר רמלה ובמקביל למד משפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בעיר תל אביב. הוא התקדם בתפקידיו בבית המשפט מ’מחלק תה’ עד שהפך ל’מזכיר הראשי של בית המשפט’.
בשנת 1970, קיבל רישיון עורך דין ופתח משרד משלו בעיר. כיהן כסגן ראש עיריית רמלה מטעם ’תנועת הליכוד’ במשך 3 שנים. ב-1977 מונה לשופט צבאי, תפקיד אותו מילא במשך שנתיים. ב-1979, מונה לשופט בית משפט השלום בעיר כפר סבא. בשנת 1984 לשופט בבית המשפט המחוזי בעיר תל אביב.
השופט לוי, דן בעיקר בפלילים והתבלט כשופט יעיל וקפדן עד כדי מומחיות בולטת במשפט פלילי. בין השאר ישב בראש ההרכב שהרשיע את יגאל עמיר, ברצח ראש הממשלה יצחק רבין, ז”ל.
אדמונד לוי, מונה לתפקיד שופט בית המשפט העליון במינוי בפועל בשנת 2000, וכשזה הסתיים, מונה במינוי של קבע באוגוסט 2001 לצד כב’ השופטת אילה פרוקצ’יה. שופט בית המשפט העליון לשעבר לוי, חבש כיפה ונתפס כמייצג של מזרחיות מסורתית דתית. לוי, התגלה כ’שופט אקטיביסט’, הדוגל בהתערבות שיפוטית מוגברת בהחלטות שלטוניות.
ב-24 במרץ 2008, נבחר השופט לוי על ידי חבר שופטי בית המשפט העליון ל’וועדה לבחירת שופטים’ במקומו של המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין.
לוי, סיים את כהונתו בהגיעו לגיל 70, ב-11 באוקטובר בשנת 2011. בינואר 2012, מונה על ידי ראש הממשלה ושר המשפטים לעמוד בראש הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון. ביולי 2012, פורסמו מסקנות הוועדה.
◄ פסקי דין וגישה משפטית
תחום התמחותו של השופט לוי, הוא המשפט הפלילי. בין היתר, כתב לוי את פסק הדין בפרשת הסגרתו של זאב רוזנשטיין לארצות-הברית, בו הכיר ביכולת להסגיר אזרח ישראלי שהעבירות שביצע היו קשורות לשטחה של מדינה זרה.
בתחום המשפט הציבורי, נחשב לוי לשופט “אקטיביסט”, והיה מוכן להתערב בהחלטות שלטוניות ומינהליות (כולל חוקים של הכנסת), גם במקרים בהם אין בית המשפט נוהג להתערב. הדבר הוביל לכתיבת דעות יחיד רבות מצדו. כך, לדוגמה, היה לוי השופט היחיד שפסק, בדעת מיעוט, שהחוק המקטין את קצבאות הביטוח הלאומי אינו חוקתי ודינו להתבטל.
כן הצטרף לוי לפסק-הדין, לפיו יש לבטל סעיף בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי”ב-1952, שפטר את המדינה מאחריות נזיקית כלפי פלסטינים שנפגעו בפעולות צה”ל שלא במסגרת פעילות ביטחונית. לוי, ישב בראש הרכב בג”ץ שפסל את החלטת שר הפנים דאז, מאיר שטרית, לצמצם את מספר חברי מועצות הערים סמוך למערכת הבחירות המוניציפליות שהתקיימו בסוף שנת 2008.
בבג”ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל, הורה לוי על ביטול הסדר הכבילה של עובדים זרים בישראל, תוך שהוא משתמש בלשון נוקבת לבקר את הדרך בה נוהגת המדינה בעובדים אלה; “אל לה למצוקתם של עובדים אלה מלהפוך עבורנו קרדום לחפור בו. חלילה לנו מהפיכת עוניים מנוף לפגיעה בלתי-מבוקרת ובלתי-מידתית בזכויות-יסוד. אנו, בעיקר אנו – שטעמה המר של גלות אינו זר לנו – הלוא ידענו את נפש הגר, שגרים היינו בארץ מצרים (שמות כ”ג, ט)”.
בתיק אחר, קבע לוי בשנת 2006, כי התיקון לחוק האזרחות, אשר מונע איחוד משפחות בין פלסטינים לבין תושבי ישראל, אינו חוקתי. עם זאת, קבע כי אין לבטל את החוק, כיוון שממילא תוקפו עומד לפוג בתוך מספר חודשים, ויש להניח, כי הכנסת תתקן את החוק בגלגולו הבא. דעתו של לוי הייתה שובר השוויון בין חבריו בפרשה זו. בשל כך, הפכה דעתו להלכה אשר יצאה מפסק הדין; ברוב קולות, נקבע, כי; החוק אינו חוקתי, אולם הוא נשאר בתוקפו. בשנת 2012, בעתירה נוספת נגד החוק, קבע לוי, בדעת מיעוט שיש לבטל את החוק.
לוי, היה גם היחיד שפסק, כי יותר לח”כ משה פייגלין להתמודד בבחירות לכנסת השש עשרה. מנגד, דרש הסברים ממפקד חיל האוויר, דן חלוץ, על התבטאויותיו אחר חיסול סאלח שחאדה. כן הצטרף לשאר השופטים ותמך בהסרת גדר ההפרדה סביב אלפי מנשה והחלפתה בגדר שלא תקיף יישובים פלסטינים.
לוי, מתח ביקורת חריפה על פיטורי שרי הימין שבוצעו במטרה לאפשר את קבלת תוכנית ההתנתקות, אך לבסוף נתן להם הכשר משפטי. גם על ההחלטה לבטל את “המצרף” כתחליף לפסיכומטרי מתח ביקורת, אך אישר אותה בפסק דינו. פסיקה אחרת של לוי, שבה דעתו התקבלה על חבריו השופטים, הייתה לאסור על מימון בתי ספר חרדים שלא יקיימו את תוכנית הליבה של משרד החינוך.
לוי דחה את ערעורו של עו”ד ישראל פרי על הרשעתו ב”פרשת הפנסיה הגרמנית”. בעתירות שהוגשו נגד הסדר הטיעון שנחתם בין פרקליטות המדינה לנשיא המדינה לשעבר משה קצב, בעניין עבירות המין שבהן הוא חשוד, שנדחו ברוב של שלושה מול שניים, היה ב’דעת מיעוט’ (ביחד עם השופטת דורית ביניש) וסבר, כי יש להתערב ולפסול את עסקת הטיעון. בין השאר גזר על שלמה בניזרי 4 שנות מאסר על עבירות של שוחד והפרת אמונים.
ב-13 ביולי 2009 בדיון בבית המשפט העליון תקף קשות את בית המשפט המחוזי והשופט משה דרורי שבחר שלא להרשיע אברך שדרס בכוונה תחילה שומרת בחניון, רק כדי לא למנוע את קידומו של האברך הדורס לעמדה בכירה ב-בית-דין רבני.
לוי, בלט במלחמתו ב’שחיתות הציבורית’. כתב בפסק דין שדן בבקשה לביטול עסקת הטיעון שנחתמה בין היועץ המשפטי לממשלה, עו”ד מני מזוז, לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב; “מציאות קשה, כמותה לא ידענו בעבר, הולכת ומתהווה נגד עינינו. במקרים רבים ניצלו אנשי ציבור את מעמדם ואת כוח השררה שבמשרתם כדי להיטיב עם עצמם ועם מקורביהם, אגב עשיקתה של הקופה הציבורית”.
◄ דעת המיעוט בבג”ץ ההתנתקות
נכונותו הייחודית של לוי להתערב בהחלטות שלטוניות בכלל, ובחוקים בפרט, באה לידי ביטוי בפרשת ההתנתקות.
בהחלטתו ביוני 2005 בעתירה שהוגשה לבג”ץ כנגד ’תוכנית ההתנתקות’, מצא עצמו לוי במיעוט כאשר ביקש לפסול את התוכנית כלא חוקתית. עוד במהלך הדיונים בעתירה, ביקש לוי להוציא צו ביניים לעיכוב יישום התוכנית, ובפסק הדין עצמו, קבע, כי ה’התנתקות’ כולה, אינה חוקתית ופסק, כי אם דעתו הייתה מתקבלת, היא הייתה בטלה ומבוטלת.
בין נימוקיו ציין לוי את הונאת הבוחרים שנעשתה בידי ראש הממשלה, שהתחייב במסע הבחירות שלא לסגת מעזה. בנוסף ציטט בהרחבה רבה נימוקי פוליטיקאים ואנשי ביטחון שסברו, כי התוכנית מסוכנת ודבריהם פורסמו בתצהיר לבית המשפט או בעיתונות. בעיקר הוא הדגיש את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל בכללותה ולפיכך את היותה של התוכנית “שלילה של זכות יסוד שאין נעלה ממנה”. השתמע ממנו שרק חוק יסוד יכול לפגוע בזכות זו. לוי דחה בתוקף את הטענה שהשמיעה המדינה לפיה על המתנחלים היה לצפות שישיבתם בשטח היא זמנית. על אף דבריו החריפים נגד התוכנית קרא לוי לציבור בסוף דבריו לציית לחוק ולהחלטת רוב חברי בית המשפט.
◄ התבטאותו נגד שר המשפטים
בדעת מיעוט סבר שיש לפסול את החלטת היועץ המשפטי עו”ד מני מזוז לחתום על עסקת טיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב. בגוף פסק הדין הזכיר השופט לוי את יוזמות החקיקה שהוביל שר המשפטים מר דניאל פרידמן במטרה להפחית מכוחו של בית המשפט העליון וטען, כי הן; “איום גס שמערכת המשפט טרם ידעה כמותו ואשר נועד ככל הנראה להשפיע על פסיקותיה”. בהתייחסה לדברים אלה ולדברים חריפים נוספים, שהתייחסו לשר חיים רמון, ושאותם כלל השופט לוי בדעת המיעוט שלו בפסק הדין בעניין עסקת הטיעון של משה קצב, כתבה בחוות-דעתה באותו העניין נשיאת בית המשפט העליון, כב’ השופטת דורית ביניש, כי; “איננה סבורה, שמקומם של אלה יכירם במסגרת פסק הדין”.
◄ ביקורת על בג”ץ עמנואל
עמדותיו של לוי, זכו לעתים לביקורת נוקבת. למרות שההחלטה בפרשת בית הספר בית יעקב בעמנואל ניתנה פה אחד, הציבור החרדי שמצא עצמו נפגע מההחלטה הקדיש חלק מרכזי במאבק בהכפשתו של אדמונד לוי שהיה ראש ההרכב והדומיננטי בו.
ח”כ משה גפני, פרסם טור ברשת עיתונות דתית תחת הכותרת; “תודה, אדמונד” ובו כינה את לוי “טיפש”. אברהם בורג לעומתו כינה את גוף הפסיקה כ”טיפשית”, מבלי לייחסה ללוי.
ב’עיתונות החרדית’ כונה לוי באותה תקופה “סגן ראש עיריית רמלה לשעבר”, ובעיתון החרדי יתד נאמן פורסם טור חריף תחת הכותרת; “אבן שזרק שופט אחד, עשרה חכמים לא יוכלו להוציא”, ובאותו טור יוחסו ללוי נחיתות, נקמנות וחוסר מזג שיפוטי מינימלי. בעקבות אלה קרא הרכב בג”ץ בראשותו של לוי ליועץ המשפטי לממשלה לבחון את חוקיות הדברים וליידע את חברי הכנסת על היחס הראוי כלפי בית המשפט.
◄ ועדת אדמונד לוי 2012
▼ הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון
בינואר 2012, מינה ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, ועדה בראשות לוי לבחון נושאים הקשורים בתחום שטחי יהודה ושומרון וההתנחלויות. הוועדה, מצאה, כי השטחים אינם בבחינת “שטח כבוש” מאחר שלא הוחזקו בידי ירדן על פי הדין הבינלאומי ושההתנחלויות ביהודה ושומרון חוקיות גם על פי המשפט הבינלאומי. חלק נכבד מן הדו”ח עוסק בהזמת דו”ח טליה ששון. ממצאי הוועדה שנויים במחלוקת, כאשר חוגי ימין תומכים בהם וחוגי שמאל מתנגדים.
☚ המידע אודות השופט אדמונד אליהו לוי, הובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
