רוב הנשים העובדות בגיל שמעל 60, עושות זאת בלית ברירה, כיוון שסביר להניח שאין להן הכנסה מפנסיה או שהכנסתן מפנסיה נמוכה מאוד ואזי עליהן להסתמך בעיקר על קצבת הזקנה. הממצאים של ’מרכז אדוה’ תומכים, אם כך, בהגדלת קצבת הזקנה ובו בזמן ב’אי-דחיית גיל הזכאות לקצבת זקנה ולפנסיה’. 
מרכז אדוה: דחיית גיל הפרישה – פגיעה ביכולת הקיום הכלכלי של נשים מעל גיל 60
ההצעות לדחות את גיל הזכאות של נשים לקצבת זקנה ולפנסיה מגיל 62 לגיל 64 או 67 משמען פגיעה משמעותית ביכולתן של רוב הנשים בגילאים אלה להתקיים כלכלית – מסקנה זו, עולה מניתוח שערכו נוגה דגן בוזגלו, אתי קונור-אטיאס ו-אריאן אופיר מטעם ’מרכז אדוה’*, שהתבסס על נתוני שלושת מפקדי האוכלוסין האחרונים בשנים; 1983, 1995 ו-2008.
עולה, כי במהלך השנים שבין 1983 ל-2008 גדל שיעור ההשתתפות של נשים בנות 60 ומעלה ב’שוק העבודה’; זה של בנות 64-60 גדל מ-20.1% ל-41.2% וזה של בנות 69-65 גדל מ-9.6% ל-16.6%.
קו החתך היה ונותר גיל 60; בשנת 2008, שיעור ההשתתפות ירד מ-61.7% בגיל 59-55 ל-41.2% בגיל 64-60 ול-16.6% בגיל 69-65. במספרים מוחלטים מדובר בירידה מכ-109,000 נשים לכ-62,000 ולכ-16,500, בהתאמה.
מאפייניה של תעסוקת נשים אחרי גיל 60 מגדילים את הספקות באשר ליכולתו של שוק העבודה הישראלי לפרנס בכבוד נשים בגיל זה;
1. תעסוקת נשים מעבר לגיל 60, פירושה מעבר להעסקה במשרה חלקית: לפני גיל 60, לפחות שני-שלישים מהנשים הועסקו ב-2008 במשרה מלאה. אחרי גיל ששים כמחצית – 47.5% – מהנשים בשכבת הגיל 65-60 וכשלושה רבעים – 71.4% – מהנשים בנות 69-65, הועסקו במשרה חלקית.
2. המעסיק הגדול ביותר של נשים מעל גיל 60, היה ענף השירותים הציבוריים – 59% בקרב בנות 64-60 ו-61% בקרב בנות 69-65. אם עד גיל 64 ענף החינוך של השירותים הציבוריים היה המעסיק הגדול, הרי שאחרי גיל 65 המעסיק הגדול היה ענף הרווחה והסיעוד, שבו העיסוק הבולט הוא עבודת טיפול, שאינה מצריכה הכשרה מיוחדת.
3. תעסוקה מעבר לגיל 60, מאופיינת בקיטוב בין שתי קבוצות מובחנות;
א. האחת, מיעוט מהנשים בנות 69-60 – של נשים המועסקות במשרה מלאה בעיסוקים ניהוליים או פרופסיונאליים ובשכר גבוה – 15,000 ₪ ומעלה;
ב. השנייה, רוב של נשים המועסקות במשרות חלקיות בעיקר בטיפול, פקידות ומכירות ובשכר נמוך. 72.1% מהמועסקות במשרה חלקית בנות 64-60 השתכרו עד 5,000 ₪; 63% מהמועסקות במשרה חלקית בנות 69-65 השתכרו עד 3,000 ש”ח.
נוגה דגן-בוזגלו | צילום: מרכז אדוה
נתונים אלה מצביעים על כך שרוב הנשים העובדות בגיל שמעל 60 עושות זאת בלית ברירה, כיוון שסביר להניח שאין להן הכנסה מפנסיה או שהכנסתן מפנסיה נמוכה מאוד ואזי עליהן להסתמך בעיקר על קצבת הזקנה.
הממצאים של ’מרכז אדוה’ תומכים, אם כך, בהגדלת קצבת הזקנה ובו בזמן ב’אי-דחיית גיל הזכאות לקצבת זקנה ולפנסיה’.
“בעת כתיבת דברים אלה, הדיון בדחיית גיל הזכאות לנשים ל-67 הופסק ונדחה ל-2017” – מציינות שלושת עורכות המחקר; נוגה דגן בוזגלו, אתי קונור-אטיאס ו-אריאן אופיר מטעם ’מרכז אדוה’*, שהתבסס, כאמור, על נתוני שלושת מפקדי האוכלוסין האחרונים בשנים; 1983, 1995 ו-2008.
נוגה דגן-בוזגלו, עו”ד (מתמחה ב’דיני עבודה’), חוקרת ומרצה ב’מרכז אדוה’, מתמחה בחינוך, תעסוקה וביטחון סוציאלי.
דגן-בוזגלו, בעלת תואר שני בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית. הגב’ דגן-בוזגלו, פעילה בתחום החינוך מעל 20 שנה, ממייסדי בית הספר קדמה בירושלים – שנועדו להעניק חינוך תיכון איכותי על בסיס קהילתי.
אתי קונור אטיאס | מרכז אדוה
עובדת בנוסף כיועצת משפטית בארגון ה.ל.ה. המעודד הורים בשכונות ובעיירות פיתוח למעורבות בבתי הספר.
● אתי קונור אטיאס, רכזת מחקר ומרצה ב’מרכז אדוה’, היא בעלת תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. כותבת שותפה לדו”חות השנתיים של מרכז אדוה; מבט על תקציב המדינה; תמונת מצב חברתית בישראל; עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית ועוד.
קונור אטיאס, היא מנתחת את ספרי תקציב המדינה ונתונים סטטיסטיים רשמיים. אחראית על המחקר הכמותני ועל תוכנית הפרקטיקום המשותפת למרכז אדוה והמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה.
אריאן אופיר | מרכז אדוה
אריאן אופיר עוזרת מחקר ב’מרכז אדוה’, ובוגרת תכנית הפרקטיקום המשותפת למרכז אדוה ולאוניברסיטת חיפה.
אופיר בוגרת תואר שני בחוג לסוציולוגיה במגמת מחקר חברתי-שימושי באוניברסיטת חיפה. התיזה שלה עוסקת בהעברות בין-דוריות של עזרה מהורים לילדיהם הבוגרים בישראל.
☚ אל המאמר המלא בנושא; “דחיית גיל הפרישה – פגיעה ביכולת הקיום הכלכלי של נשים מעל גיל 60”.
◄ מרכז אדוה
* מרכז אדוה, הינו מכון בלתי תלוי לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי.
מרכז אדוה, מתמקד בחקר במדיניות החברתית בישראל וניתוחה, ובוחן באופן ביקורתי את הצעדים הננקטים בתחומי התקציב, המיסוי והשירותים החברתיים; חינוך, בריאות, שיכון, רווחה, תחבורה וסביבה, וכן את השלכותיהם של צעדים אלה על החברה הישראלית כולה ועל כל אחת מהקבוצות המרכיבות אותה.
Add Comment