בין תפקידיה הבולטים של אלוני; יושבת ראש מרצ, שרת החינוך והתרבות שרת התקשורת, שרת המדע והאומנויות, שרה בלי תיק, ראש האופוזיציה, הייתה פעילה בולטת למען זכויות אדם ונגד כפייה דתית. הקימה המועצה לצרכנות ועמדה בראשה עד שנת 1970. בשנת 1973 הייתה ממייסדי התנועה לזכויות האזרח.
שולמית אלוני, כלת פרס ישראל, השרה לשעבר ומייסדת מפלגת מרצ, הלכה לעולמה בגיל 85
כלת פרס ישראל, חברת הכנסת ושרת התקשורת, המדע ושרת החינוך לשעבר הגב’ שולמית אלוני, נפטרה הבוקר (יום שישי, כ”ג בשבט תשע”ד), בגיל 85 בקרב בני משפחתה. אלוני, הייתה פעילה בולטת למען זכויות אדם ונגד כפייה דתית, ומייסדת ’מפלגת מרצ’. אלוני, תובא למנוחות ביום ראשון כ”ה בשבט תשע”ד, בשעה 16:00 בבית העלמין בכפר שמריהו.
● נשיא המדינה מר שמעון פרס, ספד; שולמית אלוני, הייתה לוחמת של שלום וזכויות האזרח בישראל, הטביעה חותם במאבקן של נשים, של מיעוטים ושל החלשים בחברה אשר נדחקו לשוליים. לשולמית אלוני היה צירוף נדיר של אינטלקט חד, עוצמה אישית, דעה משל עצמה ורגישות חברתית מרתקת. היא משכה אחריה את מיטב הנוער והדפה מליבה דעות קדומות. היא השאירה חותם כלוחמת למען הגנת ישראל ב-פלמ”ח וב-הגנה, כחברת כנסת וכשֹרה בממשלות ישראל, לכל מקום שפנתה היא הלכה בקומה זקופה, בנפש חפצה, בלי כניעה ובלי ייאוש. היא ראתה בחיים מכלול אחד שיש לו חזיתות שונות; עת של חלוציות, עת של מלחמה ועת של שלום, עת של נטיעת שתילים ועת של עקירת עשבים שוטים”. דברי הנשיא פרס.
● ראש הממשלה מר בנימין נתניהו; “על אף המחלוקות העמוקות שהיו בינו לבין שולמית אלוני במשך השנים, העריך את תרומתה לציבוריות הישראלית ואת נחישותה לעמוד בנחרצות על הדברים שהאמינה בהם”.
● יו”ר סיעת מרצ בכנסת, חבר הכנסת מר אילן גילאון; “היא הייתה אמיצה, לוחמת בלי משוא פנים, לא נחמדה, מנהיגה. האישה שנתנה משמעות לביטוי “זכויות האזרח” ונאבקה על זכויותיהם של המיעוטים, נשים והשונים בחברה. על דבר אחד אין מחלוקת: המורשת של אלוני היא מציאות ואנחנו נמשיך אותה במרץ”.
● יו”ר מפלגת העבודה וראש האופוזיציה, ח”כ יצחק הרצוג; “אומץ לבה של שולמית אלוני ותעוזתה לשמירה על זכויות האדם במדינת ישראל ייזכרו עוד שנים רבות. אלוני חוללה שינוי ממשי בשיח הציבורי ושברה את החומות הבצורות של תפיסות עולם מיושנות, שאבד עליהן כלח. היא תיזכר כלוחמת נועזת למען השלום, דו קיום וזכויות מיעוטים”.
● השר להגנת הסביבה ח”כ עמיר פרץ, ספד; שולמית אלוני הייתה לוחמת ופורצת דרך בתחום זכויות האזרח והאדם וסימלה שמאל מזן נדיר. היינו בעלי ברית אידיאולוגים בתחומים רבים ועמדותיה החד משמעותיות לשוויון וזכויות אדם, היו מנוף להפלת חומות בין ערבים ויהודים, בין מגדרים, ובין המרכז לפריפריה. יהי זכרה ברוך. סיכם השר פרץ.
● השר לשעבר יוסי שריד, אמר הבוקר ב’ערוץ 2’ כי; “שולמית אלוני הייתה נדירה, יחידה ופורצת דרך בהרבה מובנים. הייתה בין הראשונים בישראל שטיפלו בפגיעה בזכויות אדם ואזרח והתנגדו לכיבוש בשטחים. היא דיברה על נושאים לפני שהבנו שיש בהם בעיה”.
יו”ר מפלגת מרצ, ח”כ זהבה גלאון; “אני כואבת מאוד את פטירתה של שולמית אלוני, מייסדת רצ, מנהיגתה הראשונה של מרצ, ומורת דרכי, ושולחת בשמי ובשם כל מרצ את תנחומיי ואהבתי למשפחתה”.
שולמית אלוני בצעירותה, לוחמת בלי משוא פנים | צילום: אתר הכנסת
● שרת התרבות והספורט ח”כ לימור לבנת (ליכוד), ספדה; “הבוקר הלכה לעולמה שולמית אלוני ז״ל. בין אלוני לביני הייתה פעורה תהום של אידאולוגיה שונה, ממש שני קטבים שאינם יכולים להיפגש ואני ערה לכך, כמובן, שרבים במחנה הפוליטי שלי יתמהו על דברי כאן. כי מצאתי שפה משותפה עם שולמית אלוני בנושאים רבים ואף קירבה אישית-כתוצאה מכך.
שולמית אלוני הייתה ה-לוחמת הגדולה למען זכויות נשים, מה שבעיני מקנה לה זכויות רבות ועצומות. גם מאבקה למען זכויות האזרח, כל עוד לא חרג לפוליטיקה-היה ראשוני ונחשוני בזירה הציבורית שלנו.
החלפתי את שולמית אלוני כשרת תקשורת ב-1996, ובמקריות מרתקת, כמוה-הייתי שרת חינוך, וגם שרת תרבות. היא הייתה אשת אשכולות, גם כאשר חלקתי קשות על דעותיה ואמרתי לה זאת, וגם היא אמרה לי את שהיה לה לגבי. שולמית אלוני – שתנוח בשלום על משכבה…”.
▼ אשת חיל מי ימצא
שולמית אלוני, נבחרה לראשונה לכנסת השישית והייתה חברת כנסת ב-7 כנסות ישראל. היא הייתה ממייסדי ’התנועה לזכויות האזרח’, קיבלה את ’פרס ישראל’ לשנת תש”ס, על מפעל חיים ולחמה בפלמ”ח.
אלוני, כיהנה כשרה ב-3 ממשלות; בכנסת השמינית הייתה שרה בלי תיק ובכנסת ה-13 הייתה שרת החינוך והתרבות, שרה בלי תיק, שרת התקשורת, שרת המדע והטכנולוגיה ושרת המדע והאומנויות. היא נבחרה לראשונה ל-כנסת השישית והייתה חברה ב-7 כנסות 6, 8, 9, 10, 11, 12, 13, הייתה חברת כנסת מטעם המערך ולארח מכן, הקימה את מפלגת ר”ץ ואת ’מפלגת מרצ’ וכיהנה מטעמן. היא פרשה מן הכנסת ב-1996.
שולמית אלוני, נולדה ב-1928 בעיר תל-אביב וגרה בכפר שמריהו. היא הייתה משפטנית, מורה, עיתונאית ופובליציסטית. לאחר שחרורה מהצבא עבדה עם ילדי עולים חדשים.
בשנים 1961–1965, הפיקה והגישה תכניות רדיו בנושאי חקיקה ונוהלי משפט. אחד השידורים האלה הניע את ממשלתו של לוי אשכול להקים בשנת 1965 את נציבות תלונות הציבור ב’משרד מבקר המדינה’.
במשך 22 שנה כתבה טורים שבועיים ב”ידיעות אחרונות” וב”לאשה”. בשנת 1966, הקימה את ’המועצה לצרכנות’ ועמדה בראשה עד שנת 1970. בשנת 1973 הייתה ממייסדי ’התנועה לזכויות האזרח בישראל’.
אלוני, נתנה ייעוץ משפטי חינם לציבור, ובעיקר לנשים המופלות מטעמי דת. היא עסקה בעריכת חוזי נישואים לזוגות שאין ביכולתם או ברצונם להתחתן במעמד רב אורתודוקסי – הדרך הרשמית היחידה לכניסת יהודים בברית הנישואים במדינת ישראל.
אלוני, סייעה בהקמת מעונות לנשים מוכות ותחנות סיוע לקורבנות אונס והייתה ממייסדי ’המרכז הבין-לאומי לשלום במזרח התיכון’, ומאז הייתה חברת הנהלה בו ופעילה לקידום השלום בין ישראלים ובין פלסטינים. מאז שנת 1997 הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטת תל-אביב וב’מרכז הבין-תחומי בהרצליה’ בנושאי; זכויות האדם.
אלוני, הרצתה בציבור בענייני דת ומדינה, זכויות האדם, מעמד האישה ויסודות הדמוקרטיה בישראל.
▼ משפחתה של אלוני
בשנת 1952 נישאה לראובן אלוני (לימים ממייסדי מינהל מקרקעי ישראל וראש המינהל האזרחי במרחב שלמה), והם עברו להתגורר בכפר שמריהו. לזוג נולדו שלושה ילדים: דרור אלוני, ראש מועצת כפר שמריהו, אל”מ במילואים ולשעבר מנהל הגימנסיה העברית הרצליה; פרופ’ נמרוד אלוני, פילוסוף של החינוך בסמינר הקיבוצים; ובמאי הקולנוע אודי אלוני. בעלה ראובן אלוני, נפטר בשנת 1988.
▼ אידאולוגיה
אלוני, הדגישה בתפיסתה ובפעולותיה לאורך השנים מספר מרכיבים עיקריים;
זכויות אדם – אלוני, הדגישה כי אסור לרוב לפגוע במיעוט. היא פעלה למען החלשים בחברה, מובטלים, עניים ו”כל מי שהרגיש נפגע על ידי פעילות הממשלה”. לדעתה, זכויות האדם לא נעצרות בקו הירוק, ועל כן נאבקה למען זכויות של פלסטינים רבים שנפגעו לדעתה על ידי השלטון הישראלי.
תפיסה כלכלית סוציאל-דמוקרטית – לדעתה של אלוני, הייתה מדינת ישראל צריכה לחזור להיות מדינת רווחה ולגלות סולידריות כלפי מעוטי היכולת.
מאבק בכפייה הדתית – אלוני דרשה להוציא מהרבנות את האחריות הבלעדית למעמד האישי ונאבקה נגד החקיקה הדתית ונגד הקצאת כספים עודפים (לטענתה) לחרדים. בין היתר חיתנה זוגות פסולי חיתון בנישואים אזרחיים.
שיפור מעמד האישה – חקיקת חוקים למניעת אפליית נשים ולחיזוק מעמדן, וסייעה רבות להקמת מעונות לנשים מוכות.
חתירה להסכם שלום עם הפלסטינים על בסיס פשרה טריטוריאלית והקמת מדינה פלסטינית – אלוני נאבקה למען הקמת מדינה פלסטינית עוד בשנים שמושג זה היה מוקצה מחמת מיאוס בקרב הציבור הרחב.
▼ מחלוקות אליהן נקשר שמה;
שולמית אלוני, מציגה את דעותיה בחריפות ואף השוותה פוליטיקאים ישראלים ל’נאצים’, וספגה תגובות חריפות ממבקריה.
לטענתה, כאשר ביקשה לגונן על הקהילה הלהט”בית, הטיח בה ראש הממשלה, מנחם בגין, “את מגינה על הבהמות?”.
אלוני, נתנה ייעוץ משפטי חינם לציבור, ובעיקר לנשים המופלות מטעמי דת
התנגדותה לפעילות המפלגות החרדיות, ובפרט מפלגת ש”ס, גרמו בין השאר להתבטאויות חריפות נגדה ברחוב הדתי, כגון, דברי הרב עובדיה יוסף ש”צריך לעשות משתה ביום שתמות”. במהלך כהונת ממשלת ישראל העשרים וחמש, אחת מהתבטאויותיה הביאה לדרישה של החרדים להדחתה מתפקיד שרת החינוך, דרישה שנענתה.
לאחר שפרשה מתפקידיה הנבחרים החריפה אלוני את התבטאויותיה בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעקבות ’אינתיפאדה השנייה’, התבטאה אלוני בראיונות לכלי תקשורת ישראליים וזרים ובכתיבת מאמרי פובליציסטיקה. בין התבטאויותיה: “רק בישראל יכול רוצח להגיע לדרגה של שר ביטחון”, “ישראל מבצעת פשעי מלחמה”, “אנחנו (ישראל) תמיד משתמשים באנטישמיות כתירוץ”, “על שרון לעמוד לדין” ו”ישראל… הפכה למשטר אפרטהייד, למעשה, וזה מתבטא באפליה בתקציבים לשירותים ולפיתוח. ישראל היא מדינה אתנוקרטית ולא דמוקרטית”.
אלוני התנגדה בצורה חריפה ל’מבצע עופרת יצוקה’ וטענה, כי; “הפכנו את עזה למחנה מעצר ענק שבו מיליון וחצי איש. אין יוצא ואין בא. מי שנמצא במחנה מעצר זכותו להגיב”. אלוני, הרחיבה את ביקורתה לכלל הציבור הישראלי וטענה, כי; “אנחנו פשוט עם נבזה. מה שאנחנו עושים ב”שטחים” גרוע מכל הפוגרומים שעשו ליהודים”.
▼ ספריה
● אזרח ומדינתו – יסודות בתורת האזרחות, 1958 – ספר ללימוד אזרחות בבתי הספר התיכוניים שיצא לאור במהדורות רבות.
● זכויות הילד בחוקי מדינת ישראל, 1964
● נשים כבני אדם, 1976
● ההסדר – ממדינת חוק למדינת הלכה, 1970 – הספר עובד על ידי יהושע סובול להצגה בשם “סטטוס קוו ואדיס” שעלתה בתיאטרון חיפה ב-1973.
● לא יכולה אחרת – ביוגרפיה פוליטית, 1997
● דמוקרטיה באזיקים, עם עובד, תל אביב 2008
● פרסמה מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת בישראל ובעולם. (מתוך ויקיפדיה).
Add Comment