ריבלין, נודע בדמות ’פיסטוק’ בסדרה ’רגע ודודלי’ שאחר כך הפך לדמות המרכזית בתכנית הבית של פיסטוק. הופיע בתכנית הופה היי עם ציפי שביט והשניים שיתפו פעולה במגוון תכניות קומיות לילדים ובפסטיגל. בשנת 2007 חשף בתוכנית “עובדה”, כי לקה ב’סרטן הגרון’ אח”כ איבד את קולו בעקבות ניתוח במיתרי הקול לאחר מאבק ממושך.
ספי ריבלין השחקן וקומיקאי הלך לעולמו בגיל 66 אחרי מאבק ב’מחלת סרטן’ במיתרי הקול
השחקן והקומיקאי ספי (יוסף) ריבלין, נפטר היום (יום שלישי | ל’ בכסלו תשע”ד), בגיל 66, לאחר מאבק ממושך ב’מחלת הסרטן’ עימה התמודד בעשרים השנים האחרונות. בני משפחת ריבלין, ומספר חבריו קרובים הקיפו אותו במהלך השבועיים האחרונים תקופת האשפוז, ובשעותיו האחרונות שהו לצידו רעייתו וילדיו. ’תיאטרון הבימה’ מסר, הערב, כי ארונו של ספי ריבלין מגדולי השחקנים והקומיקאים הישראלים, יוצב מחר (ד’) בשעה 10:00 בבוקר באולם מסקין, טרם פורסם מועד ההלוייה.
בשבוע שעבר (רביעי, בשעות הצהרים), הדפה משפחת ריבלין שמועות על מצבו הרפואי של השחקן והקומיקאי ספי ריבלין אך אישרה, כי מצבו ממשיך להיות קשה בבית החולים ’שיבא’ בתל השומר כשהוא מורדם ומונשם, כשבוע. משפחתו ביקשה לכבד את פרטיותה בעקבות גל שמועות סביב מצבו.
◄ ילדותו ונעוריו
יוסף (ספי) ריבלין (נולד ב-7 בנובמבר 1947) הוא גדל והתחנך בשכונת נחלת יהודה (היום חלק מהעיר ראשון לציון). אביו, ליפא, היה חבר ברית הציונים הרוויזיוניסטים ברוסיה, ומפקד האצ”ל בעיר ראשון לציון. השחקן ריבלין שיחק בקבוצות הכדורגל לילדים, נוער ובוגרים של הפועל ראשון לציון.
◄ קריירה בתחום המשחק והבידור
▼ תיאטרון
ריבלין למד משחק ב”בית צבי” והחל את דרכו המקצועית בהצגה “משרתם של שני אדונים” של תיאטרון החאן, בבימוי מייקל אלפרדס, עליה היה מועמד לפרס כינור דוד ובהצגה “ערוגות החשק” בתיאטרון בימות לצד טוביה צפיר ורבקה מיכאלי. בשנת 1976 שיחק לצד אברהם מור במחזמר מסעות בנימין השלישי פרי עטה של נעמי שמר. המחזמר עצמו לא הצליח מבחינה מסחרית, אולם שיריו, (“שלג על עירי”, “שירת העשבים”, “סימן שעוד לא הגענו” ועוד) כן זכו לפרסום רחב. ריבלין העלה גם את מופעי הקומדיה “אגדות האחים גרימברג” מאת דני רווה ואת המופע רב המכר “אישתי ברירת קנס”.
בשנת 1997 העלה ריבלין מופע יחיד בשם “זיכרונות מפפריקה” בשיתוף עם התיאטרון העממי א. דשא (פשנל) ויוכלמן-אשר הפקות. בשנת 2002 שיחק במחזמר “שלגייה”. בשנת 2007 שיחק בהצגה “כלוב העליזים” לצדו של ישראל פוליאקוב. החל בספטמבר 2010 חזר ריבלין להופיע בתיאטרון, בהצגה “גיבורים” בהבימה, עם יוסי פולק ואהרון אלמוג. בנוסף ריבלין השתתף בשני פסטיגלים. ב-1989 בו הנחה את הפסטיגל לצד ציפי שביט וחנה לסלאו, ובפסטיגל 1993 הנחה לצד חני נחמיאס.
◄ טלוויזיה
ריבלין החל בקריירה בטלוויזיה לאחר שמוטי קירשנבאום צירף אותו לתוכנית הסאטירה “ניקוי ראש” בהמלצתו של טוביה צפיר. משנת 1975 עד 1981 שיחק עם שלמה ניצן וציפי מור בתוכנית הילדים של הטלוויזיה החינוכית “רגע עם דודלי”, שם גילם את דמותו הפרועה של “פיסטוק”. לאחר שצילומי התוכנית הסתיימו הופיע יחד עם ציפי מור בתוכנית “בבית של פיסטוק” שבה גילם את הדמות הראשית. השתתף בתפקיד “סולו” בתוכנית “סולו” שעסקה בכלי המוזיקה השונים.
בתוכנית “זהו זה” הגיש ריבלין סידרה של פינות חידה קבועות, שברובן הוא שיחק לצד הזמרת שולה חן. המפורסמות שבפינות אלה הן הפינה הלשונית בה ריבלין וחן שיחקו שני שכנים המתווכחים על המרפסת, “נח רב-מוח” – בלש הלבוש כמו שרלוק הולמס ו-“מוקש” – בהשראת תוכנית הראיונות “מוקד” בה גילם תפקיד כפול: ספי גאון ויוסף עילוי. הוא הנחה גם שעשועון ילדים טלוויזיוני “שניים בראש אחד” לצדו של הפנטומימאי חנוך רוזן (שהופיע כדמות בשם; “פנטו”).
בשנת 1985 שיחק ריבלין תפקיד מרכזי, לצד ג’וליאן שגרן במיני-סידרה הקומית “התזמורת”. שגרן שיחק את מנצח התזמורת וריבלין את עוזרו האישי. למיני סידרה היו עשרה פרקים והשתתפו בה שחקנים מובילים כמו; ישראל גוריון, מיקי קם, רולנדה שגרן, מוני מושונוב, מוסקו אלקלעי, גידי גוב שהסכימו להופיע בה כניצבים. התוכנית זכתה בפרס “ורד הזהב” בתחרות במונטרה שבשווייץ.
בשנים 1987–1988 השתתף ריבלין בתוכנית הילדים המצליחה “הופה היי”, שם הוא גילם תפקידים שונים (כגון; טרזן הישראלי, ספי לוקס רופא העיניים, כבאי ראשון שמשון ועוד) ובנוסף הופיע יחד אתם ועם עירית ענבי במופע של “הופה היי”. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הגיש לצד הקריין אבי אתגר את “מוצ”ש” בה גילם את המלצר הארגנטינאי עמנואל וכן דמויות נוספות שהמפורסמת בהן היא; יוסהההף – בעל שאשתו (השחקנית יעל עמית) עושה בו כרצונה ומאמללת את חייו.
בשנת 1990 השתתף ריבלין, בתוכנית הילדים “ציפי בלי הפסקה” לצידה של ציפי שביט וגילם שם את שבתאי השרת ואת אדריאן המוכר של הקיוסק.
לאחר עליית ’ערוץ 2’ החדש לאוויר, כיכב ריבלין בתכניות הטלוויזיה “איצ’ה” (1994–1997), שזכתה להצלחה רבה, ו”ספי” (1998–1999), שלמעשה היו דומות לסדרות אחרות בעולם – “ארצ’י באנקר” ו”מיסטר בין” בהתאמה.
בשנות התשעים המאוחרות השתתף בשתי תכניות של ערוץ הספורט על כדורגל אנגלי, “מסע הקסם המסתורי” עם השדר אבי מלר ו”אימפריית הדשא” עם המגיש מודי בר און. בנוסף, היה חבר בפאנל “הדקה ה-91”, תוכנית הכדורגל עם השדר יורם ארבל ששודרה ב’ערוץ 2’.
מסוף שנות השמונים ובאמצע שנות התשעים ריבלין השתתף בפרסומות של הגרלת הלוטו של מפעל הפיס. בשנת 2002 השתתף בתוכנית “אופסייד” בערוץ הספורט, בה הופיע בחיקויים של דמויות מעולם הכדורגל.
ב-2005-2006 הנחה את תוכנית האירוח “בא רגוע” ב-ערוץ 1, השתתף כשחקן אורח בתוכנית הבידור “הרצועה”. ב-2006 הופיע בסדרה “אלביס”.
▼ בקולנוע
ריבלין הופיע בסרטים “רק היום” (1976), “השועל בלול התרנגולות” (1978), “חסמבה ושודדי הסוסים” (1985) (בתפקיד אלימלך זורקין) ,”השיגעון הגדול” (1986) (תפקיד ראשי), ו”אחד באפריל” (1989) (לצד ציפי שביט). כמו כן, שיחק בסרט “הסודות” (2007) בבימויו של אבי נשר.
◄ פעילותו הפוליטית
ריבלין שיחק בתוכנית הסאטירה “ניקוי ראש” – תוכנית שהייתה לה השפעה פוליטית חזקה. הוא אף השתתף בתשדירי תעמולת בחירות לכנסת. דוגמה לכך היא השתתפותו בתשדירי הליכוד בתפקיד קומי במערכת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981 במספר מערכונים שאת חלקם אף כתב. יש הטוענים שתרם רבות להצלחת המפלגה בבחירות. בבחירות 1984 השתתף בתשדירי הליכוד אל מול שלישיית “הגשש החיוור”, אשר ייצגו את מפלגת “המערך”. מתשדירים אלו זכורים במיוחד המונולוגים “כן ולא” שלעגו למועמד המערך, מר שמעון פרס.
ריבלין מתגורר בשכונת נחלת יהודה בעיר ראשון לציון, והתמודד בשנת 1998 במקום השני ברשימת “ראשון 2000” למועצת העיר. הסיעה זכתה במנדט אחד בלבד, אך הוא נכנס למועצת בינואר 2003, עם היבחרו של מס’ 1 ברשימה, חמי דורון, לכנסת השש עשרה וכיהן כחבר במועצת העיר באופוזיציה במשך פחות משנה.
בבחירות למועצת העיר בשנת 2008 התמודד בשנית, וזאת במסגרת סיעת “פז” בראשות אסף דעבול, כמספר 2 ברשימה. הרשימה קיבלה 4 מנדטים במועצת העיר, וריבלין נבחר למועצת העיר. במשך כשנתיים היה חבר במועצת העיר והחזיק בתיק קשרי הקהילה העירוני.
ב-2008 התמודד בפריימריס לקביעת רשימת הליכוד לכנסת השמונה עשרה, אך לא השתבץ במקום ריאלי ברשימה.
◄ מחלת סרטן במיתרי הקול
בשנת 1993 החל ריבלין לחוש בבעיות ב’מיתרי הקול’ והחליט להופיע בטלוויזיה בלבד עד שיחוש טוב יותר. הוא נעדר מבימת התיאטרון למשך שבע שנים. תוכנית הטלוויזיה שלו, “ספי”, תוכננה כך שהוא יוכל להימנע מדיבור גם במהלך המשחק בה.
בשנת 2007 חשף בתוכנית “עובדה”, כי לקה ב’סרטן הגרון’ וסיפר, כי הוא עובר ניתוחים רבים ואינו מסוגל לעבוד כשחקן. בשנת 2008 התייחס ריבלין למחלה בראיון שנתן לעיתונאי-שדרן יואב גינאי בתוכנית הטלוויזיה “לגעת ברוח”.
בשנת 2010, לאחר שנה של טיפולים כימותרפיים הצהיר ריבלין, כי החלים מה’סרטן’. בראיון למהדורת “חדשות 10” הוא סיפר על תהליך ההחלמה הקשה ועל השאיפה שלו שהסיפור האישי יהווה השראה לאחרים שסובלים מ’מחלת הסרטן’. לאחר שמחלתו חזרה הוא עבר בספטמבר 2012, ניתוח בגרונו שבעקבותיו איבד לחלוטין את קולו.
בינואר 2013, קיבל את ’אות יקיר ראשון לציון’. האמן ריבלין, נשוי לרינה והיה אב לארבעה ילדים, תושב העיר ראשון לציון.
● המידע על ספי ריבלין, הובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
