לאוטמן, הלך לעולמו אחרי מאבק במחלה קשה, היה תעשיין ואיש עסקים ישראלי, מייסד ובעלים של מפעלי הטקסטיל “דלתא גליל”, וכיהן כיו”ר החברה; נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר (1986–1993) ◄ ב-2007 קיבל את פרס ישראל בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת ה’תשס”ז.
דב לאוטמן, איש העסקים וחתן פרס ישראל הלך לעולמו בגיל 77
בבית החולים איכילוב בעיר תל אביב, הלך לעולמו היום (שבת) דב לאוטמן, מבכירי התעשיינים בארץ ישראל וחתן פרס ישראל בתחום מפעל חיים לשנת ה’תשס”ז. בן 77 היה במותו. לאוטמן, נודע כמי שנאבק במשך העשור האחרון במחלת ה-ALS, מחלת ניוון שרירים, שגרמה לשיתוקו ולהכרעתו. על מועד הלוויתו של דב לאוטמן, תבוא הודעה נפרדת.
דב לאוטמן – הבעלים והיושב ראש של חברת הטקסטיל “דלתא” – מבכירי התעשיינים בישראל. העסיק אלפי עובדים בארץ, והקפיד לשלב במפעליו בני מגזרים שונים בחברה באופן שוויוני. לאוטמן, ייחד חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית רבה במגוון תחומים, ובראשם חינוך ודו קיום בין יהודים לערבים.
לאוטמן, התגורר בעיר תל אביב. היה נשוי לרחל ז”ל, שהלכה לעולמה בגיל 72, ביולי 2008, אב לעדי ז”ל ולנעם (הנשוי לדורית) וסב ליונתן, לדנה ולעמרי.
▼ ציוני דרך מקצועיים
● 1961: תואר “בוגר” בהנדסת מכונות, המכון הטכנולוגי MIT, מסצ’וסטס, ארה”ב
● 1963-1961: מנהל ייצור במפעל למברשות, לונג איילנד, ארה”ב
● 1967-1963: מנכ”ל חברת הטקסטיל “סברינה”
● 1975-1967: מנכ”ל “גיבור ספורט”
● 1975: מקים את חברת “דלתא”, ומתמנה למנכ”ל וליו”ר מועצת המנהלים
● מ-1997: בעלים ויו”ר פעיל של החברה.
▼ פעילות ציבורית וחברתית
● 1986-1975: יו”ר ועדת העבודה בהתאחדות התעשיינים
● 1993-1986: נשיא התאחדות התעשיינים ויו”ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל
● 1995-1993: שגריר מיוחד של ראש הממשלה רבין להשקעות מחו”ל ולפיתוח כלכלי
● מ-1995: סגן יו”ר “קרן אברהם” לחינוך לדו-קיום בין יהודים לערבים
● מ-1996: חבר בוועד המנהל של מרכז פרס לשלום והיו”ר הראשון שלו
● מ-1997: חבר פעיל בוועד המנהל של מרכז רבין לחקר ישראל
מ-2001: יו”ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב
● מ-2002: יו”ר משותף של המיזם “שותפות 2000” של הסוכנות היהודית, המקשר בין קהילות יהודיות בעולם ליישובים בארץ.
▼ פעילות בעמותות ובתנועות
● 1988: מייסד את עמותת “חשוב תעשייה”, להעשרת תלמידים בתחומי התעשייה ולפיתוח יזמות (סניפי העמותה ממשיכים לפעול עד היום בשם “מרכזי תעשידע”)
● 1995: ממייסדי תנועת “דור שלום” ונשיא הכבוד שלה
● 1997: ממייסדי תנועת “ח”י” (חינוך ישראלי) להקמת גני ילדים באזורי מצוקה ולהפעלתם במחיר מסובסד ונשיא הכבוד של התנועה
● 1997: ממייסדי תנועת “צב”ע” (צעירים בונים עתיד) המפעילה מרכזי העשרה וסיוע לתלמידים בשכונות חלשות ונשיא הכבוד של התנועה
● 1997: ממייסדי עמותת “אחריי!” להכנת נוער לשירות צבאי ולליוויו בעת השירות ואחריו ונשיא הכבוד של העמותה
● מ-2004: פעיל בעמותת “על”ה” המסייעת לילדים חוסים.
▼ אותות הוקרה, תעודות ופרסים
● 1985: יקיר העיר כרמיאל
● 1993: “פרס התעשייה” על הישגיו ועל תרומתו להאדרת שמה של התעשייה הישראלית בארץ ובעולם
● 1995: תואר ד”ר לשם כבוד מטעם הטכניון
● 1997: “פרס רומנסיארו” מטעם החוג לכלכלה באוניברסיטת ת”א
● 1998: “פרס ע”ש מקס פרלמן” למצוינות בעסקים גלובאליים מטעם הפקולטה לניהול, אוניברסיטת ת”א
● 2001: “פרס הרצוג” על תרומתו לקירוב לבבות בין יהודים לערבים בישראל
● 2001: פרס מטעם לשכת המסחר ישראל-ארה”ב
● 2002: Honoree of UJA Federation in the Intimate Apparel Division
● 2004: יקיר עיר הכרמל (איחוד עוספיה ודלית אל כרמל)
● 2005: פרס ראש הממשלה ליצואן מצטיין
● 2006: יקיר העיר תל אביב-יפו
● 2007: תואר כבוד OBE –Officer of the British Empire – מטעם מלכת אנגליה.
◄ תחנות בחייו של דב לאוטמן
דב לאוטמן נולד ב- 29 בפברואר 1936, בעיר תל אביב. להוריו הייתה חנות למכשירי כתיבה, והוא עבד בה מגיל צעיר בחופשותיו מבית הספר. בתיכון פנה ללימודי חקלאות בישוב פרדס חנה. “החיים בפנימייה היו מחשלים ומלאי חוויות”, הוא נזכר וסיפר לאתר ’פרס ישראל’; “כמה מחבריי לספסל הלימודים הם חבריי הטובים עד היום”.
דב לאוטמן, איפה ישנם עוד אנשים כאלה
לאחר סיום הלימודים, התגייס לאוטמן לצה”ל, שירת בחיל ההנדסה הקרבית, והצטיין בקורס מפקדי כיתות ובקורס קצינים. את הסיכה בתום קורס הקצינים ענד לו ראש אכ”א, האלוף יצחק רבין. הוא לחם במבצע סיני ובשירות המילואים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
כבר בעת שירותו הצבאי הועיד לאוטמן את עצמו לתפקיד ניהולי בתעשייה בהשראת אביו, שפתח מפעל לעטים. הוא נסע ללמוד הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי היוקרתי MIT בארצות הברית, והתמחה בהנדסת ייצור. עם סיום הלימודים התחיל לעבוד כמנהל ייצור במפעל למברשות בלונג איילנד. כעבור שנתיים שב ארצה, חיפש עבודה, ונפגש עם גרשון רוזוב, שהיה בעליה של חברת הטקסטיל “סברינה”. בין השניים נוצר קשר אמיץ, ורוזוב מינה את לאוטמן, שהיה רק בן 27, למנכ”ל “סברינה”.
ב-1967 קישר לאוטמן בין רוזוב למשקיע מצרפת, בני גיברשטיין, והם הקימו יחד את מפעל “גיבור” בקרית שמונה ומינו את לאוטמן למנהלו. “מפעל ’גיבור’ היה עד מהרה למעסיק הגדול בעיר קרית שמונה”, מספר לאוטמן. “פתחנו מתפרות שעבדו עמנו ביישובים ערביים ודרוזיים בצפון, והיינו הראשונים שהקימו מפעלי תעשייה מודרניים במגזרים האלה”.
כעבור שמונה שנים החליט לאוטמן לצאת לדרך עצמאית, פרש מ”גיבור” והקים בעיר כרמיאל את מפעל “דלתא” להלבשה תחתונה. החברה, שהתחילה עם כמה מאות עובדים ב-1975, היא היום בין החברות הגדולות בעולם בתחום ההלבשה התחתונה והגרביים, עם מחזור שנתי של כ-700 מיליוני דולרים. “דלתא” מעסיקה במפעליה ברחבי העולם כ-13 אלף עובדים, ועוד מספר דומה בשיתוף פעולה עם יצרנים אחרים. את ההצלחה של חברתו תולה לאוטמן בעיקר במאמציה לחדש כל העת. “’דלתא’ מובילה בענף הטקסטיל בעולם בזכות החדשנות הטכנולוגית, בזכות ההשקעה במערכות ייצור מתוחכמות ובזכות המשאב האנושי הניהולי והטכנולוגי שיש בישראל”.
ב-1975 נתבקש לאוטמן לעמוד בראש ועדת העבודה של התאחדות התעשיינים. הוא מילא את התפקיד 11 שנים, ואז נבחר לנשיא ההתאחדות וליו”ר ’לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל’. “בתקופה הזאת הייתה התאחדות התעשיינים מעורבת מאוד בקבלת החלטות כלכליות במשק, והתפקיד דרש מעורבות פוליטית רבה”, הוא סיפר; “אני השתדלתי לעודד השקעות במחקר ובפיתוח, כדי לטפח יזמות וחדשנות, וכן כדי להגביר את המעורבות של מפעלי תעשייה בפעילות למען החברה”. בתקופה הזאת ייסד לאוטמן את עמותת “חשוב תעשייה”, שבמסגרתה אנשי עסקים מתנדבים להרצות בבתי ספר על עולם התעשייה ועל ערכיו כדי לחשוף את התלמידים לענף ולקרבם אליו.
ב-1993, סיים לאוטמן את תפקידו ב’התאחדות התעשיינים’, ולבקשת ראש הממשלה רבין קיבל עליו בהתנדבות תפקיד של שגריר מיוחד לעידוד השקעות מחו”ל. במקביל לעבודתו ב”דלתא” הוא נפגש עם אנשי עסקים באירופה ובאמריקה ושכנע אותם להשקיע בישראל. פעילותו זו נקטעה באיבה עם רצח רבין, ב-1995. לאחר הרצח, סייע לאוטמן להקים את תנועת “דור שלום”, והיה לנשיא הכבוד שלה. “די מהר התברר לנו שהנתיב לשלום צריך לעבור דרך הנוער”, הוא מספר. “לכן הקמנו שלוש עמותות שהחליפו את ’דור שלום’: עמותת ח”י ועמותת צב”ע, הפעילות בתחום החינוך, בעיקר באזורי מצוקה, ועמותת ’אחריי!’, המכינה בני נוער לשירותם בצה”ל”.
בשנים האחרונות לאוטמן הקדיש מזמנו וממרצו לפעילות ציבורית וחברתית, בעיקר בתחום ה’חינוך’ ובעידוד הדו-קיום בין יהודים לערבים. לצד פעילותו בעמותות שהקים הוא יו”ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב ושותף בשינויי המבנה הארגוני והניהול שלה, חבר בוועד המנהל של “מרכז פרס לשלום”, נמנה עם יוזמיו ועם מקימיו של מרכז רבין לחקר ישראל וסגן יו”ר “קרן אברהם” המקדמת דו-קיום.
“החינוך וההשכלה הם התשובה היחידה לפערים הנוצרים בחברה כמעט בכל תחום ומסכנים את קיומנו. לכן אני משקיע את מרב זמני בקידום החינוך”, אמר לאוטמן. “אני מוטרד במיוחד מאפליית המיעוט הערבי ופועל – גם ישירות וגם בסיוע גופים אחרים – לקרב בין יהודים לערבים”.
דב לאוטמן, היה סבור, כי חיזוק החברה וחיזוק התעשייה שזורים זה בזה, וממשיך לפעול במרץ להגשמת חזונו. “הצלחת התעשייה הישראלית להתחרות בשווקים העולמיים היא אחד המפתחות לשמירה על המדינה ועל ביטחונה. עתיד התעשייה נעוץ בחדשנות וביזמות, והכלים להשגתם הם חינוך, השכלה ומחקר. המשאב האנושי הוא המשאב העיקרי שלנו, והחינוך הוא הדרך לטפחו”.
איפה ישנם עוד אנשים כאלה. יהי זכרו של דב לאוטמן, ברוך לעד.
Add Comment