בין הערות מרכז אדוה; הדרך בה בחרה הממשלה לטפל בגירעון אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הצדק החברתי, כיוון שהיא מטילה חלק גדול ממימון הגירעון על בעלי הכנסות בינוניות ונמוכות ◄ הקיצוצים ב’קצבת ילדים’ מוצגים כחלק ממאמץ לדחוף עוד גברים חרדים ונשים ערביות לשוק העבודה.
מרכז אדוה, הצעת תקציב המדינה ל-2013-14: מצריך טיפול נקודתי ולא מצג של קטסטרופה
הגירעון התקציבי הנוכחי, מצריך טיפול נקודתי – לא מצג של קטסטרופה ולא שינויים בהסדרים חברתיים רבי שנים. כך טוען ’מרכז אדוה’ בהודעה לעיתונות של מסמך “הערות מרכז אדוה (מכון לחקר החברה הישראלית, הדוגל בגישה כלכלית-חברתית סוציאל-דמוקרטית), להצעת תקציב המדינה לשנים 2014-2013”, המוגש היום (ראשון, כ”ב בתמוז תשע”ג), אל חברי הכנסת.
התמקדות הדיון הציבורי בסוגיית הגירעון הגדול, יצרה רושם שהתקציב המוצע לשנים; 2014-2013, גדל בשיעור ניכר. אלא שכאשר בוחנים את התקציב בחישוב לנפש, מתברר, כי בשנת 2013, עדיין לא נחזור לרמת התקציב בשנת 2001; ב-2001, התקציב עמד על 34,822 ₪; ב-2011 הוא ירד לרמה של 31,801 ₪ לנפש, ואילו בשנת 2013 הוא אמור לעלות ל-34,010. תקציב 2014, יהיה נמוך עוד יותר.
הדרך בה בחרה הממשלה לטפל ב’גירעון’ אינה עולה בקנה אחד עם עקרון ’הצדק החברתי’, כיוון שהיא מטילה חלק גדול ממימון הגירעון על בעלי הכנסות בינוניות ונמוכות.
ביטוי מרכזי אחד לכך הוא העלאת מס הכנסה בשיעור שווה לכל מדרגות המס, בשעה שהפחתות המס שהונהגו בעשור הקודם היטיבו במיוחד עם בעלי ההכנסות הגבוהות.
אפשר לעמוד על כך באמצעות נתונים על ההבדל בין הגידול בהכנסה ברוטו ובין הגידול בהכנסה נטו של משקי בית בעשירונים השונים; כך, למשל, בעוד שההכנסה ברוטו של משקי בית ב’עשירון העליון’, הייתה גבוהה ב-2011 ב-4% יותר משהייתה בשנת 2003, ההכנסה נטו הייתה גבוהה ב-18%. זאת בשעה שההכנסה ברוטו של משקי בית בעשירון השני הייתה גבוהה ב-2011 גם היא ב-4% משהייתה ב-2003, אך ההכנסה נטו הייתה גבוהה ב-7% בלבד (ר’ תרשים).
ביטוי נוסף להטלת מימון הגירעון על בעלי הכנסות נמוכות ובינוניות הוא הכוונה לגבות דמי בריאות, ו’דמי ביטוח לאומי’ מעקרות בית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס), בשנת 2011, היו בישראל כ-400 אלף עקרות בית (נשים נשואות שאינן עובדות מחוץ למשק ביתן, בטווח הגילאים 67-18).
מתברר, כי כ-72% מעקרות הבית נמנות עם 5 העשירונים הנמוכים כש-54% נמנות עם 3 העשירונים הנמוכים.
הקיצוצים ב’קצבת ילדים’ מוצגים כחלק ממאמץ לדחוף עוד גברים חרדים ונשים ערביות לשוק העבודה.
אם להסתמך על חישוביה של ’ועדת אקשטיין’ לבחינת מדיניות התעסוקה, הרי שעל מנת להגיע לרמות התעסוקה של הארצות המפותחות – מה שיחייב, בין השאר, הגדלה של שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של חרדים, ו-נשים ערביות – על המשק לייצר מדי שנה כ-100,000 מקומות עבודה חדשים. בכל אחת מהשנים; 2011-2009, שהיו שנים טובות מבחינת תעסוקה, נוספו למשק, פחות מכך – כ-83,000 אלף מועסקים.
טבלת השינוי בהכנסה הפנויה של משקי בית והשינוי בהכנסה ברוטו של משקי בית 2011 בהשוואה 2003
ועדת אקשטיין, התייחסה לבעיה זאת, כאשר, ציינה, כי השגת היעד של שיעור השתתפות גבוה יותר; “תלויה גם בקיומו של ביקוש חזק ויציב לעובדים”.
המסמך של ’מרכז אדוה’, טוען עוד, כי גיוס ממשלתי של משאבים, לא רק לצמצום הגירעון הנוכחי אלא גם למימון פיתוח עתידי של כלל האוכלוסייה ושל כל אזורי הארץ, מחייב את הצעדים הבאים;
1. חתירה להסדר מדיני עם הפלסטינים במסגרת הסדר אזורי ברוח היוזמה הסעודית, שיאפשר צמצום הוצאות ביטחון לטווח הארוך והפניית משאבים לצרכים אזרחיים;
2. אימוץ מדיניות מיסוי “סקנדינבית”, כפי שהיה בעבר, כאשר ישראל, ביססה את מדיניות הפיתוח שלה בין השאר גם על מיסוי גבוה;
3. גיבוש יעדים חברתיים-כלכליים ארוכי טווח, שעיקרם שדרוג השכלתי/מקצועי של האוכלוסייה הישראלית;
4. הבטחת הכנסות המדינה, הצפויות מאוצרות הטבע, להשגת היעדים החברתיים-כלכליים ארוכי הטווח.
לדו”ח המלא; לחצ/י כאן.
◄ מרכז אדוה
מרכז אדוה, הינו מכון בלתי תלוי לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי. מתמקד בחקר במדיניות החברתית בישראל וניתוחה, ובוחן באופן ביקורתי את הצעדים הננקטים בתחומי התקציב, המיסוי והשירותים החברתיים – חינוך, בריאות, שיכון, רווחה, תחבורה וסביבה, וכן את השלכותיהם של צעדים אלה על החברה הישראלית כולה ועל כל אחת מהקבוצות המרכיבות אותה.
Add Comment