ראש הממשלה מר בנימין נתניהו; “אם ייגזר עלינו – נאחז בחרבנו ונצא לשדה המערכה אל מול מבקשי רעתנו. איננו ששים אלי קרב, איננו צמאי דמים. ידנו מושטת לשלום לכל העמים ולכל המדינות, קרובים כרחוקים, אבל במהלך הדורות למדנו שרק כוח מגן חזק יבטיח שלא תאונה לנו רעה”.
דברי ראש הממשלה מר בנימין נתניהו בעצרת יום הזיכרון לחללי צה”ל ב’יד לבנים’
ראש הממשלה של מדינת ישראל מר בנימין נתניהו, פרסם אמש (יום א’, ד’ באייר תשע”ג), את דברו אל המשפחות השכולות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה תשע”ג.
“בפתחו של שבוע הזיכרון, התקומה והעצמאות, אנחנו מרכינים ראשנו, אנחנו מרכינים את דגלנו, לזכרם של 23,085 הנופלים והנופלות במערכות ישראל. יהודים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, בדואים, צ’רקסים – הנופלים, באו מכל שדרות החברה בישראל.
אנו מוקירים את תרומתם העצומה של כל הנופלים, ואין שוויון גדול יותר מההתייצבות המשותפת בחזית ומסירת החיים כדי שאנחנו נחיה.
בעוד כמה שעות, כשתהדהד צפירת הדומייה ברחבי הארץ, נתכנס סביב נר הזיכרון, נתכנס בכאב עמוק ובגעגועים עזים ליקירינו, גיבורי התהילה.
מאז היותנו לעם, נאלצנו להילחם על חירותנו ועל קיומנו. שונאי ישראל בכל דור ודור הגלו אותנו, רדפו אותנו, פרעו בנו וביקשו למחות את זכר ישראל מעל פני האדמה. גם היום יש מי שקם ומאיים לכלותנו – הם לא הצליחו בעבר, הם לא יצליחו לעולם, נצח ישראל לא ישקר.
אם ייגזר עלינו – נאחז בחרבנו ונצא לשדה המערכה אל מול מבקשי רעתנו. איננו ששים אלי קרב, איננו צמאי דמים. ידנו מושטת לשלום לכל העמים ולכל המדינות, קרובים כרחוקים, אבל במהלך הדורות למדנו שרק כוח מגן חזק יבטיח שלא תאונה לנו רעה.
כמוכם, בני המשפחות השכולות, גם משפחתי שילמה את מחירה של קוממיות ישראל. גם אני חוויתי את ייסורי האובדן והחסר, את הזעקה שבלב. נחמתי, נחמתנו, היא בכך שהבנים והבנות, האבות והאמהות, האחים והאחיות – לא נפלו לשווא. כי רק בזכות מסירות נפשם אנחנו יכולים להיות עם חופשי בארצנו.
אני זוכר היטב את רבקה גובר ששכלה את שני בניה, אפרים וצבי, ב’מלחמת השחרור’. היא לא נתנה ליגונה לגבור עליה והיא הקדישה את חייה לקליטת העולים החדשים בארץ.
אני מתפעם מכוחות הנפש של מרים פרץ שאיבדה את שני בניה, את אוריאל ואלירז, שנפלו בקרב בלבנון ובגבול עזה. היא אמרה שמה שנתן להם את הכוחות זה האמונה המוחלטת בזכותנו להיות עם חופשי בארצנו.
אשרי העם שאלה הם בניו, אשרי העם שאלה הם משפחות בניו.
אני מביט בכם בעיניכם, ואני מזהה את גודל הכאב. אבי, פרופ’ בן ציון נתניהו ז”ל, נפטר לפני למעלה משנה. עשרות שנים אחרי נפילתו של אחי יוני, הוא פרסם את עבודת חייו, מחקר גדול על יהדות ספרד ועל האינקוויזיציה, ובדף הראשון הוא כתב שהוא מקדיש את הספר לבנו יונתן שנפל בהצלת בני עמו באנטבה. הוא אמר: “אני מקדיש את הספר ביגון שאינו מרפה”.
והיגון אינו מרפה מאף אחד מאיתנו בני משפחת השכול, אבל אני מזהה גם אצלכם שפצעי השכול לא גרעו מהנשמה הגדולה ומהרוח האיתנה שלכם – וזהו סוד כוחנו וזהו סוד עוצמתנו.
עיני העם כולו נישאות אליכם, הוא מאמץ אתכם אל לבו ורוחש כבוד להתנהגותכם האצילית מול כאב שאינו מרפה. הוא יונק מתעצומות הנפש שלכם. יחד עם העם כולו אני מצדיע היום לגבורתם של טובי הבנים והבנות שראויים לתהילת נצח.
בכוח אהבת ישראל, בכוח האחדות, בכוח מסירות הנפש, בכוח האמונה וההקרבה נזכה שיהודה לעולם תשב, וירושלים לדור ודור.
יהי זכרם של יקירינו שנפלו ברוך לעולמי עד”.
Add Comment