“ברור, כי האמירה ש”יש לשמוח בנפול חיילים” היא קיצונית מדי, ולכל הפחות, גבולית מאד” – אומר כבוד השופט לשעבר, עו”ד דניאל ארנסט; “אין ספק, כי מדובר ב’פגיעה ברגשות הציבור’, וב’רגשות המשפחות השכולות’, ויתכן שיש בכך גם אלמנטים של עבירות נוספות”.
האם קריאות שמחה על מות טייסי מסוק הקוברה ב’פייסבוק’, מהוות עבירה על החוק
נועה שינדלינגר, תושבת העיר תל אביב, פעילת השמאל הקיצוני, פרסמה אמש (ג’), בכרטיס ה”פייסבוק” שלה מספר הודעות, ובהן אף הביעה שמחה (קריאות “קולולולו”) על התרסקות מסוק הקרב של צה”ל, ועל מותם של שני הטייסים והתבטאויותיה, שכללו את קריאות שמחה, כמו; “קולולו”, וההצהרה, כי; “אשמח גם אשמח בנפול אויביי”, הכעיסו רבים מהגולשים, והודעות גינוי רבות הועלו ב’רשת החברתית’, נגד הדברים, כולל קריאות למיצוי הדין עם שינדלינגר.
השאלה העולה בעקבות הסערה הציבורית סביב התבטאויותיה היא, האם התבטאויות שכאלה לגיטימיות במשטר דמוקרטי, האם הן חוקיות, והאם ניתן בכלל להתמודד עם התבטאויות שכאלה במישור המשפטי?
כבוד השופט בדימוס עו”ד דניאל ארנסט, טוען, כי הנושא מורכב, וכולל בתוכו סוגיות של חופש הביטוי, מול הסתה ופגיעה ברגשות הציבור.
לדבריו, ההקשר של הדברים, הזירה בה הם התפרסמו, פרטית או ציבורית, הן אלו שקובעים האם אמירת הדברים הייתה לגיטימית, או שמא היוותה עבירה על החוק.
“ברור, כי האמירה ש”יש לשמוח בנפול חיילים” היא קיצונית מדי, ולכל הפחות, גבולית מאד” – אומר כבוד השופט לשעבר, עו”ד דניאל ארנסט; “אין ספק, כי מדובר ב’פגיעה ברגשות הציבור’, וב’רגשות המשפחות השכולות’, ויתכן שיש בכך גם אלמנטים של עבירות נוספות”.
לדברי עו”ד ארנסט, חרף הדברים המגונים בכל תכלית של גינוי, וחוסר הנוחות הכללי מהאמירות המקוממות הללו; “כלל לא בטוח שאמירות שכאלה חורגות מהחוק, ומחופש הביטוי המוקנה לאזרח במשטרים דמוקרטיים”.
“על מנת לברר אם ההתבטאויות עברו על החוק, יש להתחשב במספר פרמטרים; “ראשית, יש לבחון את הפורום בו נאמרו הדברים… אמירה פרטית בין שני אנשים המדברים ביניהם ומחליפים דעות, אפילו קיצוניות, ואפילו באמצעות מדיה אלקטרונית, אם במייל, או ברשת חברתית, עשויות להיחשב כאמירות פרטיות, שלא הייתה בהן כוונה להתפרסם ברבים”.
נועה שינדלינגר פעילת השמאל הקיצוני
לדברי עו”ד ארנסט, הדבר תלוי בתפוצה הראשונה של הדברים; “אם הדובר פרסם את דבריו בתפוצה גדולה, יש בכך דמיון לכתיבה בעיתון או בכל מדיה ציבורית אחרת – שונה הדבר אם המסר הוא מסר פרטי בין שני צדדים בלבד. כלומר; בחינת האמירה צריכה להתחשב בפורום או במדיה בו נאמרה ופורסמה.
עו”ד ארנסט, מדגיש ומציין, כי; “אם גולש, נטל אמירה פרטית ופרסם אותה ללא הרשאה, אין האחריות לפגיעה מוטלת רק על הדובר אלא גם, ובעיקר, על המפרסם”.
מוסיף עו”ד ארנסט; “מבחינת חופש הביטוי, האמירה של הגולשת, היא גבולית מאד, וככל הנראה, הבעת השמחה על מות הטייסים – עברה את הגבול אותו מתיר חופש הביטוי בישראל. אם הדבר נאמר באופן פרטי, ללא פרסום, ספק, אם ניתן או יש מקום לנקיטת פעולות חוקיות נגד הגולשת”.
עו”ד ארנסט, סיכם, כי “המקרה מעלה גם את שאלת הפרשנות. האם ההתבטאות מתפרשת כהסתה לפגוע בחיילי צה”ל. אם התשובה לכך חיובית, הדבר מהווה עבירה על חוקים שונים, ואולי גם בגידה.
מצד שני, ייתכן מאד וכוונתה של הגולשת הייתה הבעת דעה פוליטית, שעניינה הבדלים בין שמאל לימין – ובמקרה שכזה המשמעות החוקית עשויה להיות שונה”.
לדברי עו”ד ארנסט; “אסור לעיתון או אמצעי תקשורת לפרסם דברים המהווים לשון הרע, ללא קשר לשאלה מי אמר אותם ראשון”.
