מהבוקר לא נראית התרוממות של נחיל הארבה, מן הקרקע שלא הצליח לחדור לרוב החממות שבאזור בשטח של כ-10 דונמים שרובו שטח מדברי בין הר קרן למושב כמהין ◄ פרופ’ מאיר פנר, מומחה לארבה; “; “הפעם הקודמת בה הגיע הארבה לישראל הייתה במהלך חודש נובמבר, 2004, לא ניתן לשער מתי יבקר שוב” ◄ לקינוח; מתכון לבישול חגב מצוי (כשר למהדרין).
משרד החקלאות: נחיל הארבה בנגב, הצטמצם משמעותית, נמשכים הריסוסים מהקרקע
בשורה טובה. בעקבות פעילויות משרד החקלאות, עולה, כי היום (יום ד’, י”ב באדר תשע”ב), נחיל הארבה בדרום הארץ, הצטמצם משמעותית. משרד החקלאות, מסר, כי הוא ממשיך לבצע ריסוסים מהקרקע ולעקוב אחר המצב במצרים. לפי שעה כמעט, ולא נרשם נזק לשטחים החקלאיים מנחיל הארבה שחדר לישראל.
עוזרת הדוברת משרד החקלאות ופיתוח הכפר הגב’ איכראם חוג’יראת, מסרה בשעה 17:30, לפורטל ’כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה’, כי; “גם אם יהיה נזק עתידי, כתוצאה מנחילים נוספים שיגיעו לישראל, כל מגדלי הירקות והפירות בארץ מבוטחים ב’ביטוח רב סיכוני’, ביטוח המכסה נזק מאובדן יבול, כתוצאה מאירועים אקלימיים, מזיקים ומחלות, כדוגמת ה’ארבה’. כאשר משרד החקלאות, משתתף בהיקף של 80% מהפרמיה לחקלאי”.
שמאי “קנט” – הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות – הגיעו הבוקר אל אזור רמת הנגב, בעקבות נחיל הארבה שנחת שלשום ואתמול, ממצרים, כדי לאמוד את הנזקים לחקלאים לאחר שתעדו, וטיפלו בכל אירוע נזק , גם בזמן אמת. יצוין, כי גידולים חקלאיים מבוטחים נגד ’פגעי ארבה’ והחקלאים, יפוצו במלואם על הנזקים.
יאמר מיד, כי נחיל הארבה, לא הצליח לחדור לרוב החממות שבאזור בשטח של כ-10,000 דונם קרקע, שרובם שטח מדברי בין הר קרן למושב כמהין, אך הגידולים בשטחים פתוחים, כמו; תפוחי אדמה ובצל, ספגו נזק, והערכה היא, כי במקרה הפעם, מדובר בנזק של מאות אלפי שקלים בלבד.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מסר, כי הוא רואה חשיבות לאומית בהשתתפות הממשלה בסיכון שקיים בגידולים חקלאיים, כחלק מיעדי המשרד לשימור השטחים הפתוחים ואספקה סדירה של מזון טרי לכלל האוכלוסייה.
אנשי משרד החקלאות, אומרים, כי למרות ההתמודדות הטובה עם ’נחיל הארבה’ הענק שנכנס אמש לישראל, המשרד, מתברר, אינו קופא על שמריו, והחליט לפתוח חמ”ל (רשמי ומסודר) בשטח, באזור רמת נגב, כדי להיות ערוכים לקראת נחילים נוספים, במידה שיגיעו. בנוסף, נערכה היום במשרד ’ישיבת סיעור מוחות’ עם מומחים ומדענים בתחומי הצומח, מ’מינהל המחקר החקלאי’ (וולקני) והאקדמיה, כדי לגבש הערכת מצב ובחינת תוכניות התמודדות מתקדמות נוספות להתמודדות, במידה שהיקף פלישת הארבה, יתרחב.
מוקדם יותר הבוקר הזה, מסרה עוזרת הדוברת של משרד החקלאות ופיתוח הכפר הגב’ איכראם חוג’יראת, כי היום בשעה 11:30; “לא נראית התרוממות של ארבה (Locust) מהקרקע, לאחר שמאז אמש (ג’), הופעלו על ידי משרד החקלאות, צוותי ריסוס אוויר וקרקע לטיפול בנחיל הגדול שחדר לארץ ישראל.
גל הריסוסים אשר החל גם הבוקר בשעה 06:00, הריסוס פעל לטובה בשטח של כ-7,500 דונם ממזרח למושב כמהין.
נחיל ארבה פושט על הנגב | צילום: אדוה לויד, מועצה אזורית רמת הנגב
ובמהלך היום הזה, התבצעו השלמות של ריסוסים מהקרקע. הציבור, עדיין מתבקש לדווח ל’קו משרד החקלאות’, ובמידה שנתקלים בנחילים הנוחתים באזור הנגב המערבי, להתקשר ל”קו הארבה” במשרד החקלאות, בטלפון: 03-9681500.
כזכור, שלשום, מסר, משרד החקלאות, כי נחיל גדול של מיליוני פריטי ארבה, עבר את הגבול דרך קדש ברנע ונמצא בשמי הדרום. אתמול (ג’) כבר מיפה משרד החקלאות, את מיקומו של נחיל הארבה שחדר לישראל – הנחיל אשר נחת על הקרקע קרוב מאוד לאזור בו נכנס לארץ, ממזרח למושב כמהין, ב’מועצה אזורית רמת נגב’.
משרד החקלאות, הודיע, היום, כי הוא ממשיך לעקוב אחר הלהקות. עדכונים נוספים, בטיפול בארבה, אם יהיו, יועלו כאן באתר.
◄ פרופ’ מאיר פנר, מומחה לארבה; “לא ניתן לשער מתי יבקר שוב”
בעקבות הגעת נחיל הארבה לישראל, אמר פרופסור בגמלאות מאיר פנר, מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, מומחה לארבה, כי; “נחילי ארבה אינם מסוכנים לבני אדם, אולם הם יכולים למנות מיליארדי פריטים ובשל חיבתם למזון מכל סוג שהוא הם מסוגלים לאכול לא פחות מ-10,000 טון ירק ליום. לפיכך, הגעה של נחילי ארבה גדולים לישראל בהחלט עלולה לפגוע משמעותית בחקלאות”.
לדברי פרופ’ פנר: “הארבה, אוהב אקלים חם וקרקע לחה, והוא מגיע לאן נושאת אותו הרוח. לכן, אם יגיעו נחילי ארבה גדולים לישראל, עלינו לקוות לרוח חזקה אשר תיקח אותם למחוזות אחרים. הדרך היחידה בה אנו יכולים להילחם ב’ארבה’ היא באמצעות שימוש במטוסי ריסוס שירססו בשעות הבוקר המוקדמות בהן עוד קר לארבה, מכדי לעוף”.
פרופ’ פנר, מציין, כי; “הפעם הקודמת בה הגיע הארבה לישראל הייתה במהלך חודש נובמבר, 2004, אולם לא ניתן לשער מתי יבקר שוב הארבה באזורנו משום שנדידתו אינה עקבית; “בביקורו הקודם בארץ הארבה, לא גרם לנזק משמעותי, כי הוא הגיע בעיקר לאזורים עירוניים, ולא לאזורים בהם מגדלים תצורות חקלאיות, אבל בהחלט אפשר לטעון, כי ’נחילי ארבה’ הם דבר לא סימפטי. לא במקרה זו הייתה המכה השמינית שהנחית אלוהים על פרעה ומצרים…”.
◄ ארבה – Locust
ארבה, הוא השם שניתן לחגבים המתאגדים בלהקות. הארבה, יכול להתרבות במהירות רבה בהיווצר תנאים מתאימים ולנדוד בלהקות. הם פושטים על שדות ובמהירות רבה מכלים יבולים. הם מסתגלים בנקל כמעט לכל סוג של מזון (אך בדרך כלל לא לזית או לתמר).
▼ סוגי ארבה, עיקריים;
● Locusta migratoria (חגב נודד)
● Nomadracis septemfasciata (חגב אדום)
● Chortoicetes terminifera (חגב אוסטרלי)
● Melanoplus spretus (סוג של ארבה שהיה ידוע ביכולת ההשרצה שלו, אבל נכחד בסוף המאה ה-19)
● Schistocerca gregaria (חגב סודני מדברי. הארבה המפורסם ביותר. נפוץ במזרח התיכון ובצפון אפריקה, וכן בהודו).
החגב המדברי, יכול לעבור מהמורות, כאשר גופותיהם של הראשונים בנחילי הארבה, מהווים מצע לחבריהם. יש לו גם יכולת מסוימת לצלוח מים, ודווח אפילו על נחיל שעבר את תעלת סואץ. הוא רגיש לקור ומתענג על טמפרטורה גבוהה, אך חום גבוה מדי (50 מעלות לערך) יכול לגרום למותו.
חגב מצוי בשיפוד לאכילה | צילום: ויקיפדיה
בשל ההזדקקות שלו לחום אין הצאצאים שלו מגיעים לבגרות מינית ב’מזרח התיכון’, ולכן בין פשיטה לפשיטה מארץ מוצאו, סודאן, יש תקופות רגיעה. זחל הארבה, מגיח מהביצה כעבור 15-40 יום להטלה, ואחר כך, עובר כמה שבועות של תהליך התבגרות.
עד היום, מהווה הארבה איום חמור על החקלאות, במיוחד במדינות המתפתחות, בהיעדר ידע בהדברה וציוד מתאים.
◄ המעבר מ-חגב ל-ארבה
הגורם להפיכת החגב הבודד לנחיל ארבה, אינו מובהר כל צרכו , אך מבדיקות נראה, כי חורף מדברי גשום במיוחד הגורם לתנאי מחייה נוחים במדבר, גורמים לנקבות הארבה להטיל כ-150 ביצים בשנה במקום כ-40 ביצים בשנה רגילה.
החגבים, שבוקעים בעת תופעת הארבה הנם בעלי צבע שחור עם כתמים צהובים לעומת החגב שצבעו נע בין ירוק לחום כתלות בגילו ובתנאי הסביבה. הארבה הם יצורים חברתיים החיים ביום לעומת החגב, החי בלילה כפרט בודד.
תופעת הארבה, מתרבה במהירות ומשנה את התנהגותם של החגבים הבודדים כאשר ארבה מחכך את כתפיו עם חגב בודד. אז למעשה החגב הבודד מאמץ את תכונותיו של הארבה והופך להיות חיה הנודד בלהקות בשעות היום. צאצאיו של אותו חגב, כבר יבקעו מהביצים כארבה לכל דבר.
החוקרים, הראו שכאשר מעבירים ביצים של נקבת החגב לקצף של נקבת הארבה, החגבים הבוקעים הם מסוג הארבה. התופעה עובדת גם בכיוון ההפוך – כאשר מעבירים ביצים של נקבת הארבה לקצף של נקבת החגב, יבקעו זחלים שיהיו לחגבים בודדים. החומר הכימי, הנמצא בקצף של הנקבות ועל הרגליים של נחילי הארבה הוא זה שגורם לשינוי, ככל הנראה. תופעה זו, עדיין נחקרת בכמה מקומות בעולם.
◄ הארבה כשר לאכילה
הארבה, יוצא דופן בין השרצים בהיותו כשר לאכילה על פי ספר ויקרא. הסוגים הכשרים הם כל אשר לו “כרעים מעל לרגליו לנתר בהם על הארץ” (ויקרא יא, כא). עם זאת, מסורת על סוגי ארבה כשרים שאפשרה את אכילתם לא רווחה ביהדות אשכנז. בצפון אפריקה, ובעיקר בתימן, היו שאכלו ארבה.
כפי שמתאר ד”ר זהר עמר; “הארבה היה נקנה מהערבים כשהוא חי בשקים, והותקן לאכילה בצורות שונות: טיגון, צלייה ובישול. חלק מהאנשים היו מייבשים אותו ומשתמשים בו לאכילה במשך כל השנה. רבים מהגברים, נהגו לאכלם ולהתענג בהם עם משקה משכר כמו ה’מאחיה’ (עראק)”.
וכפי שמתאר זאת “אוצר הדינים והמנהגים”; “בכל ארצות המזרח, נוהגים לאכול את החגבים צלי ומבושל, בבוא הארבה בגבולם מציתים אש ועושים מדורות להעלות העשן והארבה ייחנק ע”י העשן ויפול לארץ, וילקטו ממנו חמרים. גם מייבשים את החגבים בחום השמש וטוחנים מהם קמח ומערבים בצוף דבש לטעום לחיך”.
פולמוס התחולל כאשר הרב חיים בן עטר, ה”אור החיים”, פסק במאה ה-18 כי יש לאסור את אכילתם.
● מתכון לבישול חגב מצוי (כשר למהדרין)
☚ עוד מידע על ה’ארבה’ (חגב).
Add Comment