בית המשפט העליון, וכן בית המשפט המחוזי מרכז, נענו לבקשות ’האגודה לזכויות האזרח’, והתירו לפרסם באופן מלא את כל הפרטים על ההליכים, שניהלה האגודה בסוף 2010 ובתחילת 2011 נגד צו איסור הפרסום הגורף ב”פרשת האסיר X”.
האגודה לזכויות האזרח: כל המידע על ההליכים לפני שנתיים בפרשת האסיר X בן זיגייר
פרשת בן זיגייר, שנודעה בראשיתה בכינויי כ-“פרשת האסיר X”, שהתפרסמה החודש (פברואר 2013), העוסקת באזרח אוסטרלי-ישראלי, בשם; בן זיגייר, ששירת במסגרת “מוסד”, נעצר ב-2010 בישראל, בחשד לפגיעה בביטחון המדינה, נכלא בכלא איילון, והתאבד בכלאו כעבור חודשים אחדים. דבר מעצרו ומותו נאסר לפרסום. כעת הותרה לפרסום דרך פעולתה של האגודה לזכויות האזרח.
לדברי המשפטן ופעיל לזכויות האדם, והיועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו”ד דן יקיר; “גם במקרים, בהם יש הצדקה לצו איסור פרסום ולניהול משפט בדלתיים סגורות, אין להשלים עם מעצר חשאי ומשפט סתר במדינה דמוקרטית. אסור שבתי משפט ישמשו חותמת גומי לבקשות של רשויות הביטחון. עליהם להפעיל שיקול דעת עצמאי, להגן על זכות הציבור לדעת ולאפשר ביקורת ציבורית מינימלית על ההליכים. רשויות השלטון בכלל וזרועות הביטחון בפרט נוטות להסתיר כישלונות ומחדלים, ועל בתי המשפט להבטיח שלא ייעשה שימוש לרעה בטענות של פגיעה בביטחון המדינה. לצערנו לא כך נהגו בתי המשפט במקרה זה”.
ביום 13.5.10, התפרסמה באתר YNET, ידיעה על האסיר X, שמוחזק בתא בבית הסוהר איילון בבידוד מלא. זמן קצר לאחר מכן, הוסרה הידיעה מהאתר. בעקבות הידיעה פנה עו”ד יקיר אל היועץ המשפטי לממשלה ביום 16.6.10, והביע את דאגת האגודה לזכויות האזרח מהפרסום, לפיו עציר מוחזק בניתוק מן העולם החיצון, כשיש חשש לפגיעה בזכויותיו הבסיסיות.
עוד צוין, כי מעצרי סתר ומשפטים חשאיים סותרים את התפיסה הבסיסית במדינה דמוקרטית ופוגעים בזכות הציבור לדעת. הפנייה נעשתה כחצי שנה לפני מותו של העציר.
בתשובתו מיום 13.7.10, ציין עו”ד רז נזרי, עוזר בכיר ליועמ”ש (כיום המשנה ליועמ”ש), כי על הפרשה הוטל צו איסור פרסום בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 4.3.10. מהמכתב עלה, כי הצו לא הועבר כלל לכלי התקשורת, אלא כעבור חודשיים וחצי, ביום בו פורסמה הידיעה באינטרנט, וכי למעלה מחודש לאחר מכן, ניתנה החלטה מבהירה, לפיה הצו חל אף על תנאי הכליאה ובכלל זה על פרטים לגבי התא בו כלוא העציר. במכתב התשובה, הובהר, כי היועמ”ש והגורמים הרלבנטיים משגיחים, שזכויות הפרט נשמרות במקרה זה בכפוף להוראות הדין.
צו איסור הפרסום היה רחב במיוחד; הוא כלל איסור פרסום על עצם הוצאת צו איסור הפרסום, והוא אף אסר לפרסם ידיעות על הפרשה בהסתמך על מקורות זרים.
בדצמבר 2010, העצור X, נמצא מת בתאו. מספר ימים לאחר מכן, הגיע מידע על כך לאגודה לזכויות האזרח, מה שהגביר את הדאגה באשר לנסיבות מעצרו ולתנאי כליאתו. לפיכך, הגישה האגודה לזכויות האזרח בתוך ימים ספורים (22.12.10) בקשה אל בית המשפט המחוזי מרכז, להסיר או לצמצם את צו איסור הפרסום.
עורך דין דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח
בבקשה טען עו”ד יקיר, כי המחיר החוקתי והפגיעה בזכות הציבור לדעת הכרוכים בביצוע מעצרים, שהציבור כלל אינו יודע על עצם קיומם, הם קשים במיוחד. עקרון המידתיות מחייב, כי ככל שקיים הכרח למנוע פרסומם של פרטים ספציפיים בקשר למעצרו של אדם, הדבר ייעשה ללא איפול מוחלט.
עוד נטען, כי מחקרים רפואיים, הוכיחו, כי החזקתו של אדם ב’בידוד’ – ואפילו לתקופה לא ממושכת – עלולה לגרום לנזקים נפשיים בלתי הפיכים. כל התאבדות של מי שמוחזק במשמורת שב”ס, ובמיוחד לאור הנסיבות של המקרה שלפנינו, בו הוחזק העצור בבידוד מלא, מחייבת בדיקה וחקירה, כדי לבחון אם סגל בית הסוהר נהג ברשלנות או אפילו אם עולה חשד לפלילים. קיים אינטרס ציבורי חשוב וכבד משקל, שהציבור יוכל לעקוב אחר הבדיקה שתיעשה, ושמנגנוני ביקורת – כגון; ועדת הפנים של הכנסת וכלי התקשורת – יוכלו לבדוק את שהתרחש. בין השאר חשוב לאפשר בהקשר זה קיום דיון ציבורי רציני סביב השלכות הסודיות הגורפת במקרה כגון זה על זכויות העצור ובריאותו הנפשית.
כעבור שלושה ימים, הוגשה תשובה מטעם פרקליטות מחוז מרכז, בה סירבה הפרקליטות לאשר עובדה כלשהי, לרבות מותו של העצור, וטענה כי אין להתיר פרסום מידע כלשהו בפרשה. בתגובה מטעם האגודה לזכויות האזרח, פורטו הפרסומים שהופיעו באינטרנט על מותו של העצור.
הדיון בפני נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, נקבע לתחילת ינואר 2011, וזמן קצר לפני הדיון הוגשה בקשה נוספת להסרת איסור הפרסום מטעם ’עיתון הארץ’ והעיתונאי יוסי מלמן, ומטעם ’ידיעות אחרונות’ ו-יורם ירקוני באמצעות עו”ד טל ליבליך.
בדיון שהתקיים ביום 3.1.11 בבית המשפט המחוזי מרכז, אשר בעיר פתח תקווה, נשמעו טענות המבקשים, ובמעמד צד אחד – נציגי זרועות הביטחון, שמסרו מידע על הפרשה.
בהחלטה מיום 9.1.11, דחתה הנשיאה גרסטל את שתי הבקשות. נקבע, כי לבית המשפט, יש סמכות לאסור לפרסום לא רק עובדות הנוגעות להליך המשפטי, אלא גם עובדות הנוגעות לתנאי מעצרו של הנאשם, ולמקום כליאתו. עוד קבעה השופטת, כי; “אין לי כל ספק שעסקינן בפרשה רגישה שאזכור כל פרט אודותיה, אודות עצם קיומה, אודות הנאשם, תנאי כליאתו ועצם מעצרו – עלול לפגוע פגיעה קשה ביותר בביטחון המדינה ואנשיה..”.
עוד נאמר, שלעיתים מותו של הנאשם, יכול להביא לשינוי בנסיבות, אלא שאין זה המקרה. בית המשפט המחוזי לא נתן נימוק כלשהו במה פרסום לגבי עצם מעצרו של הנאשם (ללא פירוט בדבר זהותו והעבירות בהן הוא חשוד) והתאבדותו ופרטים על חקירת נסיבות מותו עלולים לגרום לפגיעה כלשהי ב’ביטחון המדינה’.
כעבור כעשרה ימים (ביום 20.1.11) הגישה האגודה לזכויות האזרח ערעור ל’בית המשפט העליון’. בערעור נטען, כי השארת הצו על כנו בנסיבות אלו עלולה לעורר את החשש, שמא תכליתו למנוע דיון ציבורי חופשי בישראל אודות מעצרו של הנאשם, ולאפשר לרשויות לחקרו ללא מבטם הבוחן של התקשורת והציבור הרחב.
סוכן המוסד, בן זיגייר, האסיר X במדי צה”ל
הדיון בערעור נקבע לתחילת אפריל 2011, ובעקבות בקשה של האגודה הוקדם לסוף פברואר. בדיון ביום 23.2.11, נשמעו בהרחבה האגודה לזכויות האזרח, פרקליטות המדינה, ופרקליטות מחוז מרכז. הנשיאה בייניש, וכב’ השופטות נאור, ו-ארבל, שמעו במשך כשעה וחצי במעמד צד אחד דיווח מקיף על הפרשה מנציגי זרועות הביטחון. כשנתבקשו עוה”ד של האגודה לחזור לאולם חשפה בפניהם הנשיאה ביניש, כי מתקיים הליך חקירת סיבות מוות בפני שופט, וכי עורך דין מטעם המשפחה נוטל חלק בהליך. לאור המידע הביטחוני, שנמסר לשופטות הן המליצו לאגודה למחוק את הערעור.
כעבור כשלושה שבועות, הגישה האגודה לזכויות האזרח (ביום 13.3.11) הודעה לבית המשפט העליון, בה נאמר, כי האגודה, מברכת, כמובן, על קיומו של הליך חקירת סיבות מוות לבחינת נסיבות מותו של הנאשם המנוח בתא כלאו. כיוון שאף הליך זה מתקיים הרחק מאור השמש המחטא, מעורבות בו רשויות הביטחון החזקות במדינה, וכבר היו דברים מעולם – לא נחה דעתה של האגודה לזכויות האזרח.
יחד עם זאת לאור הערות בית המשפט בדיון הסכימה האגודה למחוק את הערעור תוך שהיא מבקשת מבית המשפט העליון להכריע במספר סוגיות משפטיות עקרוניות שהתעוררו בדיון. האגודה, הדגישה, כי בניגוד להחלטתו של הצנזור הצבאי לפסול פרסומה של ידיעה בתקשורת – שהיא החלטה תלוית זמן ונסיבות – צו שיפוטי אינו מוגבל בזמן ולא יבוטל או יצומצם בלא שצד מעוניין יפנה בבקשה מתאימה לבית המשפט. מכאן החשיבות שבית המשפט העליון, יתווה גבולות לסמכותו ולשיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה בהחלטה שתותר לפרסום.
בהחלטה קצרה מיום 15.3.11, הורה בית המשפט העליון על מחיקת הערעור תוך שהוא קובע, שמקרה זה איננו המסגרת המתאימה למתן פסק דין מנחה באשר לצווי איסור פרסום.
בעקבות חשיפת הפרשה בטלוויזיה האוסטרלית וההיתר שניתן, לפרסם ידיעות על הפרשה בהסתמך על מקורות זרים, פנתה האגודה לזכויות האזרח אל שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשה לפרסם פרטים על נסיבות מעצרו ומותו של העצור.
בשעות הערב המאוחרות נענה ביהמ”ש המחוזי מרכז לבקשה נוספת של הפרקליטות, והתיר לפרסם פרטים על חקירת סיבות המוות ועל קביעת השופטת מלפני כחודש וחצי שמדובר בהתאבדות. עוד הותר לפרסום המידע הבא: “ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נגד צו זה, על ידי האגודה לזכויות האזרח, נמחק על ידי האגודה לזכויות האזרח, על פי המלצת בית המשפט העליון”.
ביום שני, השבוע, התיר ביהמ”ש המחוזי מרכז לפרסם את פרטי ההליך בערכאה זו, ואתמול (שלישי) בערב, התיר ביהמ”ש העליון לפרסם גם את פרטי הליך הערעור בערכאה זו.
