בשנת 2010, משלחי-היד, האופייניים ביותר ל’רובד הבינוני’, היו עובדים מקצועיים בתעשייה ובניין, ועובדי מכירות ושירותים. בשני משלחי-יד אלה, יחד הועסקו כמחצית השכירים בני הרובד הבינוני-נמוך, וכ-40% מהמועסקים מהרובד הבינוני-גבוה. כשליש נוסף הועסקו במקצועות חופשיים וטכניים ובפקידות. משלחי יד אקדמיים וניהוליים מאפיינים בעיקר את הרובד הגבוה, ומבחינה זאת יש קו עמוק המפריד בין רובד זה ובין שני הרבדים הנמוכים יותר.
מרכז אדוה: מעתה אמור בישראל, הרובד הבינוני, ולא מעמד הביניים
מחקר חדש של מרכז אדוה, בנושא; “הרובד הבינוני בישראל, 2010-199”, בעריכת עו”ד נוגה דגן-בוזגלו ואתי קונור-אטיאס, מעלה, כי הרובד הבינוני בישראל – משקי הבית שהכנסתם נעה בין 75% ל-125% מן ההכנסה החציונית ברוטו של משקי בית שבראשם שכיר/ה – שונה למדי מן הדימוי של מעמד בינוני, כפי שהוא נבנה בספרות היפה, בספרות הסוציולוגית ובתקשורת בארצות המערב. מבחינות רבות הוא מזכיר יותר את המאפיינים הסוציולוגיים.
המחקר ’הרובד הבינוני בישראל, 2010-1992; תמונת מצב’, בוחן את הרובד הבינוני בשלוש נקודות זמן; 1992, 2002, ו-2010. בשני עשורים אלה הצטמק הרובד הבינוני, מ-30.8% ל-27.8% מכלל משקי הבית, וחלקו של הרובד הבינוני בעוגת ההכנסות, ירד ב-14%, לערך. במקביל התרחב חלקם של הרובד הגבוה, ועוד יותר מכך הרובד הנמוך בכלל משקי הבית. כמו כן, גדלו הפערים בין ההכנסות החציוניות של משקי בית בשלושת הרבדים.
לדעת עו”ד נוגה דגן-בוזגלו ושותפתה אתי קונור-אטיאס, בשנת 2010, היו 28.5% ממשקי הבית היהודיים שייכים ’לרובד הבינוני’, בהשוואה ל-23.4% ממשקי הבית הערביים. בעוד שאצל יהודים הצטמצמות ה’רובד הבינוני’, לוותה בגידול בשיעור של ה’רובד הגבוה’, אצל ה’ערבים’, נרשם גידול משמעותי של ה’רובד הנמוך’.
בהשוואה על פני השנים, השינוי הבולט ביותר הוא הגידול בייצוגם ב’רובד הגבוה’ (אמנם בחלקו התחתון של רובד זה) של משקי בית שבראשם מזרחים (דור שני), ושל משקי בית שבראשם יוצאי ברית המועצות לשעבר (שעלו מאז 1990); בשנת 2010, הנתון הוא 45.3% ממשקי הבית שבראשם מזרחיים, ו-27.2% ממשקי הבית שבראשם יוצאי מדינות חבר העמים, השתייכו ל’רובד הגבוה’. מבין משקי בית שבראשם אשכנזים בני דור שני, כמחצית, היו ונותרו ב’רובד הגבוה’.
במרבית משקי הבית של הרובד הבינוני, יש שני מפרנסים, אולם יש הבדל ניכר בין שני חלקי הרובד; ב-40.5% ממשקי הבית ב’רובד הבינוני-נמוך’, יש רק מפרנס אחד, בהשוואה ל-28.5% בלבד ממשקי הבית ב’רובד הבינוני-גבוה’. ב-2010, שלא כמו ב-1992, נדרש ברוב המקרים יותר ממפרנס אחד כדי להשתייך לרובד הבינוני.
בשנת 2010, משלחי-היד האופייניים ביותר ל’רובד הבינוני’, היו עובדים מקצועיים בתעשייה ובניין ועובדי מכירות ושירותים. בשני משלחי-יד אלה, יחד הועסקו כמחצית השכירים בני הרובד הבינוני-נמוך וכ-40% מהמועסקים מהרובד הבינוני-גבוה.
נוגה דגן-בוזגלו
כשליש נוסף, הועסקו במקצועות חופשיים וטכניים ובפקידות. משלחי יד אקדמיים וניהוליים מאפיינים בעיקר את הרובד הגבוה, ומבחינה זאת יש קו עמוק המפריד בין רובד זה ובין שני הרבדים הנמוכים יותר.
המעסיק הגדול ביותר של ראשי משקי בית ברובד הבינוני, הוא ’ענף השירותים הציבוריים’; כך היה גם לפני 20 שנה. לעומת זאת, ייצוג נמוך במיוחד של רובד זה נרשם בתחומי התעשייה העילית (הי-טק) והפיננסיים.
בכל הנוגע להשכלה גבוהה ’הרובד הבינוני’, דומה לרובד הנמוך, יותר מאשר ל’רובד הגבוה’. שיעור בעלי השכלה אקדמית הוא קו ההפרדה הבולט ביותר בין הרובד הבינוני לגבוה; בשנת 2010, כרבע מראשי משקי בית ברובד הבינוני, היו בעלי השכלה אקדמית בהשוואה לכדי כמחצית ב’רובד הגבוה’.
הן ברובד הבינוני והן ברובד הנמוך, הקבוצה הגדולה ביותר היא של בעלי השכלה מקצועית/תיכונית – ותמונה זו לא השתנתה בשני העשורים האחרונים. במבט מגדרי, התשואה להשכלה אצל גברים גבוהה יותר מאשר אצל נשים.
אם נחפש יישובים טיפוסיים של הרובד הבינוני, נוכל להצביע בעיקר על; עיירות הפיתוח; שיעורם של משקי בית אלה שם גבוה משיעורם ביישובים הערביים, מצד אחד, ומשיעורם ביישובים החברים ב’פורום ה-15’ בו חברות הערים הבאות; אשדוד, גבעתיים, באר שבע, הרצליה, חדרה, חולון, חיפה, כפר-סבא, נתניה, פתח-תקווה, ראשון-לציון, רחובות, רמת-גן, רעננה, ו-תל אביב-יפו, מאידך.
לא זו בלבד אלא ששיעור זה גדל בתקופה שבין 2002 לבין 2010. לעומת זאת, ביישובים הערביים, ירד משקלם של משקי בית של הרובד הבינוני, וגדל מאוד משקלם של משקי בית מן ה’רובד הנמוך’. המיוחסים במערב בדרך כלל ל’מעמד הפועלים’.
אתי קונור אטיאס
הכותבת נוגה דגן-בוזגלו, על “הרובד הבינוני בישראל”, היא עו”ד (מתמחה בדיני עבודה), חוקרת ומרצה במרכז אדוה, מתמחה בחינוך, תעסוקה וביטחון סוציאלי. בעלת תואר שני בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית.
נוגה דגן-בוזגלו, נחשבת פעילה בתחום החינוך מעל 20 שנה, ממייסדי בית הספר קדמה בירושלים – שנועדו להעניק חינוך תיכון איכותי על בסיס קהילתי. עובדת בנוסף כיועצת משפטית בארגון ה.ל.ה. המעודד הורים בשכונות ובעיירות פיתוח למעורבות בבתי הספר.
הכותבת אתי קונור אטיאס על “הרובד הבינוני בישראל”, היא רכזת מחקר ומרצה במרכז אדוה, בעלת תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. כותבת שותפה לדו”חות השנתיים של מרכז אדוה; מבט על תקציב המדינה; תמונת מצב חברתית בישראל; עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית ועוד.
מנתחת את ספרי תקציב המדינה ונתונים סטטיסטיים רשמיים. אחראית על המחקר הכמותי ועל תוכנית הפרקטיקום המשותפת למרכז אדוה’ והמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה.
אל המאמר המלא “הרובד הבינוני בישראל, 2010-199 – תמונת מצב”.
Add Comment