הממשלה, אישרה את המלצות השר בגין להסדרת התיישבות הבדואים בנגב

ראש הממשלה מר בנימין נתניהו; “מטרת ההחלטה ההיסטורית הזאת – לשים קץ להתפשטות הבניה הבלתי חוקית של הבדואים בנגב ולהביא לשילוב טוב יותר של הבדואים בחברה הישראלית. כל ממשלות ישראל נמנעו מטיפול בנושא הזה, אבל ההחלטה האמיצה הזאת תאפשר להמשיך בפיתוח המשגשג של הנגב לטובת כלל תושביו”.

הממשלה, אישרה את המלצות השר בגין להסדרת התיישבות הבדואים בנגב

הבדואים בנגב, אחת הקבוצות האתניות בחברה הישראלית, יכולים לנשום לרווחה לאחר שהממשלה אישרה היום (יום ראשון, ט”ז שבט, תשע”ג), את המלצות השר בני בגין להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, ברוב של 16 בעד, 3 נגד ונמנע אחד. ייאמר מיד, כי מדובר בהסדר הרחב ביותר שמדינת ישראל, יכולה הייתה להציע. שהינו ביטוי של רצון טוב ונכונות של הממשלה להגיע לפתרון, מבחינת הממשלה חשוב שהתוכנית תקובע בחקיקה.

לדברי המדינה המלצות השר בגין, גובשו בעקבות מהלך הקשבה חסר תקדים שערך השר בני בגין בקרב הבדואים בנגב, במהלכו פגשו השר וצוותי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים יותר מאלף בדואים וכן קבוצות וארגונים שלהן עניין בנושא.

זאת ועוד; בהחלטתה, הממשלה, אימצה את המלצת ועדת שופט ביהמ”ש העליון בדימוס, אליעזר גולדברג, שלפיה הוצע; “להכיר ככל הניתן בכל אחד מן הכפרים הבלתי מוכרים אשר קיימת בו מסה מינימאלית של תושבים, כפי שתיקבע, ויהיה לו כושר נשיאה מוניציפאלי, ובתנאי בל יעבור שהכרה זו לא תעמוד בסתירה לתכנית המתאר המחוזית”.

ההערכה היא שלאחר יישום המתווה מרבית ה’בדואים’ המתגוררים בישובים שתכנונם לא מוסדר, יוכלו להמשיך להתגורר במקומם לאחר הסדרת התכנון.

בעניין תביעות הבעלות, הוחלט בין היתר, כי התמורה, בקרקע או בכסף, תינתן על כל שטח התביעה (ולא רק על מחציתה, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה הקודמת).

הממשלה, אישרה את הצעת החוק, הקובעת מסגרת מחייבת וקצובה בזמן, שלפיה אם בתוך 5 שנים תובע בעלות לא יסכים לפשרה המוצעת, לתביעת הבעלות שלו לא יהיה עוד כל תוקף והקרקע תירשם על שם המדינה. התוכנית מחזקת משמעותית את גורמי האכיפה בשטח. התוכנית אותה קיבלה הממשלה תועבר להליכי חקיקה בכנסת החדשה, מיד עם כינונה של הממשלה הבאה.

במקביל משקיעה הממשלה בתוכנית חומש בהיקף חסר תקדים של כ-1.2 מיליארד ₪ לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכלי של הבדואים בנגב ומאות מיליוני ₪ נוספים בפיתוח תשתיות בישובים הבדואים.

ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אמר בישיבה, כי; “מטרת ההחלטה ההיסטורית הזאת – לשים קץ להתפשטות הבניה הבלתי חוקית של הבדואים בנגב, ולהביא לשילוב טוב יותר של הבדואים בחברה הישראלית. כל ממשלות ישראל, נמנעו מטיפול בנושא הזה, אבל ההחלטה האמיצה הזאת תאפשר להמשיך בפיתוח המשגשג של הנגב לטובת כלל תושביו”.

השר מר בני בגין, שחיבר את דו”ח הסדרת התיישבות הבדואים בנגב, אמר, כי; “זהו ההסדר הרחב ביותר שהמדינה יכולה להציע. התכנית היא ביטוי של רצון טוב ונכונות של הממשלה להגיע לפתרון, מבחינת הממשלה חשוב שהתוכנית תקובע בחקיקה.

השר בגין מוסיף, כי; “הבדואים אינם “שקופים”; הבדואים הם אזרחים שווי זכויות המהווים חלק בלתי נפרד מהנגב. ולממשלה יש אחריות לסייע לבדואים להיחלץ ממצוקותיהם ולהבטיח עתיד חיובי לילדיהם. ועתה אנו מצפים להיענות הבדואים להצעה זו”.

השר משה (בוגי) יעלון, אמר, כי מדובר; “בהחלטה היסטורית שכל הממשלות הקודמות נמנעו מלקבל. המצב הנוכחי הוא טוב רק לקיצוניים האיסלמיים, לפורעי החוק, ולמי שרוצה לנגח את מדינת ישראל, ולכן צריך לשנותו מהיסוד”.

השר יצחק אהרונוביץ, אמר; “כל יום שעובר בלי החלטה – המצב מתקרב להיות בלתי הפיך. אישור החוק חשוב מאוד גם למימוש האכיפה בשטח”.

השר אבי דיכטר, שיבח את הצעת בגין, ואמר, כי: “זו ההצעה הכי נכונה, הוגנת, נדיבה וחזקה שניתן להציע כיום. אם נחכה המצב יחריף והמחיר יהיה גבוה יותר”.

◄ תוכנית פראוור

כידוע, המתיישבים הבדואים של הנגב בישראל, המונים כ-200,000 איש, הוגדרו כאזרחים שווי-זכויות, אך בשל מצוקתם הכלכלית ובהיעדר תביעה קהילתית לבעלות על קרקע כנוודים, חייבה בין יתר מצוקותיהם הסדרת בעלות על הקרקע. לתפקיד להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, מונה השר בלי תיק מר בני בגין.

על פי החלטת ממשלה מאוקטובר 2007,‏ הוקמה ועדת גולדברג שנדרשה להמליץ לממשלה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב. בינואר 2009, לאחר בחינת דו”ח ועדת גולדברג,‏ מינתה הממשלה צוות יישום ויישוב הסתייגויות אשר נדרש להגיש מתווה מפורט ובר-יישום להסדרת התיישבות הבדווית בנגב. בראש הצוות מונה אהוד פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה.

ב-31 במאי 2011, צוות יישום לדו”ח גולדברג להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, והגיש את המלצותיו. ב-11 בספטמבר 2011, בהחלטה מספר 3707, אישרה ממשלת ישראל את תוכנית פראוור.

באותו היום אישרה הממשלה גם תקציב של 1.2 מיליארד ₪ ליישום התוכנית. מטרתה להביא לשילוב טוב יותר של הבדואים בחברה הישראלית. התוכנית נועדה גם לצמצום משמעותי של הפערים הכלכליים והחברתיים בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לכלל החברה הישראלית. מדובר בקידום מנופי צמיחה תוך דגש מיוחד על נשים וצעירים בתחומי התעסוקה והתשתיות התומכות בה.

קידום אוכלוסיות אלו, יתרום להגברת הצמיחה הכלכלית של כלל האוכלוסייה הבדואית בנגב. התוכנית תתמקד בפיתוח אזורי תעשייה, הקמת מרכזי תעסוקה ביישובים, קידום הכשרות מקצועיות ועוד. יופנו משאבים לתחומים תומכי תעסוקה ובמרכזם חינוך, תשתיות (לרבות מבני ציבור ותחבורה), חברה וקהילה, וכן ביטחון אישי של התושבים. כל אלו צפויים לקדם באופן משמעותי את מצב התעסוקה במגזר, את מצבם הכלכלי של התושבים והיישובים ושיפור בתנאי החיים בהם

תחום ההתיישבות כולל תהליך תכנון מקיף במסגרתו יורחבו יישובים בדואים קיימים. כן יקלטו תושבים בישובי המועצה האזורית אבו בסמה, ויוקמו יישובים במסגרת תוכנית המתאר המחוזית באר שבע. אופי של כלל ההתיישבות – חקלאית, כפרית, פרברית או עירונית – יותאם לאופי האוכלוסייה, ויעשה בשיתוף פעולה עימה. ההערכה היא, כי מקום מגוריהם של כשני שליש מתושבי הפזורה יוסדר בקרבת מקום.

לפי החלטת הממשלה, תביעות הבעלות על הקרקע יוסדרו באמצעות מנגנון אחיד ושקוף שייקבע בחוק, ולפיו, יינתנו תמורות בקרקע ובכסף בהיקף משמעותי. כך למשל, עבור כל תביעת בעלות של תובע שמחזיק בקרקע, שתוסדר במלואה, יקבל 50% מסך תביעתו, לעומת 20% בלבד המוצעים לו כיום.

אולם התוכנית, זכתה בביקורת מצד הפרלמנט האירופי, אשר דרשה מישראל לעצור את יישום תוכנית פראוור, כי לפי החלטת הממשלה כ-30 אלף בדואים תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב יפונו ממגוריהם ויועברו להרחבות ביישובים קיימים.‏ זה נעשה מתור הנחה שהפינוי העתידי, יתבצע בכוח אך נכון לעכשיו (ספטמבר 2012) הכל נעשה באמצעות משא ומתן ובהסכמה מלאה מצד האוכלוסייה הבדואית.

לדוגמה, בקרוב תיבנה שכונה חדשה לבני שבט אל-עזאזמה בשטח שעליו הם יושבים ליד יישוב קבע בדואי שגב שלום.‏

שבט אל-עזאזמה, מונה כ-14,000 איש, היושבים כיום באזור רמת בקע, רמת חובב, ו-כלא באר שבע. לפי הרשות, הושגה הסכמה עם כמחצית מבני השבט על בניית השכונה החדשה בשטח שעליו הם יושבים כיום, צמוד ליישוב. התושבים, יקבעו יחד עם אנשי התכנון את אופן חלוקת המגרשים, את מיקום המסגד, המרפאות וסניף טיפת החלב, ואת פיזור החממות והלולים.

דוגמה אחרת – יישוב בדואי חדש תראבין א-צאנע. בעבר אנשי השבט ישבו ליד היישוב עומר. אחרי מספר הסכמים עם השלטון כל השבט עבר ליישוב החדש הנבנה עבורו לא רחוק מבאר-שבע. בספטמבר 2012 אישר משרד הפנים להרחיב את היישוב הבדואי לקייה בנגב בשלוש שכונות שיכללו 2,000 יח”ד, חלקן גם בבנייני קומות.

נכון לסוף 2011, באזור הנגב חיים כ-200,000 בדואים, חלקם הגדול תושבי העיר רהט (53,000) ועיירות הקבע; כסייפה, ערערה בנגב, שגב שלום, תל שבע, חורה, ולקיה, והשאר הם תושבי הפזורה (כפרים לא מוכרים). דוגמאות לכך, הן השבטים; אפיניש, קודייראת א-צאנע, ג’נאביב, אטרש, אבו עמרה, אעצם, אבו רוקייק, אבו ג’ווייעד, קוואעין, עוקבי, הוואשלה, נצאצרה, ו-הוזייל, שעדיין לא קיבלו מעמד מוניציפלי. חלק מכפרים אלו הוכרו עם הקמת המועצה האזורית אבו בסמה שבאה להתמודד עם בעיה זו.

במאה ה-19 הרשויות העות’מאניות, עשו מאמצים רבים על מנת ליישב אותם ובמידה מסוימת אף הצליחו – בתחילת המאה ה-20 מרביתם של הבדואים באזור היו מיושבים או עברו מנוודות לנוודות לחמצה והיו מעורבים בחקלאות במידה שונה. עד קום המדינה קיימו הבדואים בנגב, אורח חיים נוודי למחצה – מגורים קבועים וגידולים חקלאיים בעונת החורף ונדודים עם עדרי הצאן בעונת הקיץ.

נוכח היותם נוודים למחצה, מספרם המדויק של הבדואים בנגב ערב מלחמת העצמאות אינו ידוע ואולם ככל הנראה, התגוררו, בנגב כ-70,000 בדואים שנמנו על שבעה מטות (אחיואת, ג’באראת, חנאג’רה, סעידיין, עזאזמה, תיהא ו-תראבין) וכ-100 שבטים שונים.‏

במהלך מלחמת העצמאות, רובם נדדו או ברחו, בעיקר לרצועת עזה, בין אם מפחד מן היהודים או מחשש שיגויסו לצבאות הערביים, כפי שדרש הועד הערבי העליון.

בשנת 1951, נמנו בנגב 12,740 בדואים, רובם ממטה תיהא. באותה שנה, עם החלת הממשל הצבאי על כל ערביי ישראל, אולצו הבדואים בנגב לעבור לאזור הסייג – המשולש שבין דימונה, ערד ו-באר שבע.

חוק רכישת מקרקעין משנת 1953, שקבע כי מי שאדמתו אינה בחזקתו באפריל 1952 מאבד את זכותו עליה, גרם לאובדן זכויותיהם של הבדואים בקרקעותיהם שמחוץ לאזור הסייג, אליהן לא יכלו לחזור. במקביל, החל תהליך של פיתוח אדמות שהבדואים טענו, כי הם שטחי מרעה לצאן ושטחי העיבוד החקלאי שבחזקתם לצורכי הקמת יישובים יהודיים, שמורות טבע ושטחי אש ומחנות צבא. לעומת זאת בשנת 1954 זכו הבדואים בנגב לאזרחות ישראלית והונפקו להם תעודות זהות.

לאחר סיום הממשל הצבאי בשנת 1966, החלה המדינה בבנייה של עיירות קבע ובעידוד התושבים לעבור אליהן. במקביל, ניסו המדינה מצד אחד והבדואים מצד שני להביא לרישום הקרקע על שמם על ידי תביעות בעלות ותביעות-נגד. מצב זה, נמשך עד לשנת 1974, אז החליטה המדינה לחתור להסכם פשרה עם הבדואים. ניסיונות הפשרה לא צלחו. במקביל נמשך גם המאבק המשפטי, למרות החלטה תקדימית של השופט חלימה, שקבע, כי לבדואי, מעצם הגדרתו, לא יכולה להיות זיקה לאדמה.

בשנת 2003, הכריז ראש הממשלה מר אריאל שרון, על תוכנית שמטרתה – פתרון בעיית הכפרים הלא המוכרים. תוכנית זו כוללת מצד אחד הכרה בשבעה יישובים בדואים חדשים (קסר אל-סיר, אם תנאן, דריג’את, מכחול (מרעית), ואדי גוין, אום בטין, ביר הדאג’ ותראבין א-צאנע, שיכללו במועצה אזורית אבו בסמה, ומצד שני – הגברת האכיפה בסוגיית הבנייה הבלתי חוקית ופלישה לקרקעות.

ב-15 ביולי 2007 מכוח החלטת ממשלה 1999 הוקמה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. תפקידיה העיקריים; הסדרת תביעות הבעלות על הקרקע; הסדרת מגורי הקבע ובכלל זאת תשתיות ושירותים ציבוריים, הן לגבי יישובים קיימים הן לגבי יישובים חדשים; סיוע בהשתלבות בתעסוקה; תיאום שירותי חינוך, רווחה וקהילה.‏

ב-11 בדצמבר 2008, הגישה “הועדה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב” בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג, סדרת המלצות להסדרת תביעות הבעלות על הקרקע של הבדואים בנגב וסוגיית ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים. ממשלת ישראל, הכריזה על אימוץ ההמלצות. בשנת 2007, הוקמה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, אשר אמורה לטפל בענייני קרקעות הבדואים בנגב ולקדם את האוכלוסייה.

◄ הבדואים וצה”ל

אף שהבדואים אינם מחויבים בשירות בצה”ל, כבר משנות ה-50 שולבו בדואים כגששים ביחידת המיעוטים. כיום, מיעוט מתוכם בוחר לשרת בהתנדבות ביחידות השונות בצה”ל.

לבדואים שתי יחידות ייחודיות; הגדס”ר הבדואי, “סיירי המדבר”, שכולל כ-20% מכלל החיילים הבדואים ויחידת הגששים,‏ בה משרתים כ-40% מהחיילים הבדואים. בנוסף כ-7% מתגייסים למשמר הגבול.

הגיוס בקרב בני העדה, שנוי במחלוקת. בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, תחושת האפליה של רבים במגזר והתחזקות התנועה האיסלאמית בקרב התושבים, נרשמה ירידה באחוז המתגייסים הבדואים. עם זאת מאז 2002, הסתמנה מגמת עלייה בשיעור המתגייסים, והתייצבה על כ-400-300 בשנה.

בשנת 2004, שירתו בצה”ל כ-1000 בדואים, רבים מהם בשירות קבע.‏ כמו כן, נרשם מקרה ראשון של גיוס בת בדואית אמירה אל הייב מהצפון, שהתגייסה למג”ב, וכן גיוס של בדואים בודדים לעתודה. לזכר הבדואים שנפלו בעת שירותם בצה”ל הוקמה אנדרטת הלוחם הבדואי.

☚ עוד על הבדואים.

☚ דו”ח סיכום התיישבות הבדואים