מסע אל בטן האדמה; חוקרים של המרכז לחקר מערות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ירדו 2,000 מטר מתחת לפני האדמה, אל ה”אוורסט של עולם המערות” במסגרת משלחת בין לאומית ששברה את השיא העולמי בהגעה לעומק מתחת לפני הקרקע ◄ פרופ’ עמוס פרומקין; “המערות, נותרו המקום האחרון בעולם בו עדיין אפשר להיות האדם הראשון שכף רגלו דורכת במקום חדש”.
האוניברסיטה העברית: חוקרי המרכז לחקר מערות, ירדו לעומק של יותר מ-2,000 מטרים
חוקרי המרכז לחקר מערות בישראל, של אוניברסיטה העברית (מלח”ם), שבו השבוע ממשלחת מחקר, בת חודש במערה העמוקה בעולם. המערה המכונה; “קרוברה וורוניה”, נחשבת ל”אוורסט של המערות”, ונמצאת ברפובליקה ה’אבחזית’ באזור דרום רוסיה.
החוקרים הישראלים; בועז לנגפורד, לאוניד פייגין, ולדמיר בוסלוב, ו-יובל אלמליח, הגיעו למערה במסגרת משלחת בינלאומית שאורגנה על ידי ארגון חקר המערות האוקראיני, והשתתפו בה חוקרי מערות מ-9 מדינות בהן; רוסיה, ספרד, אנגליה ו-לבנון.
לדברי פרופ’ עמוס פרומקין, מומחה למערות מהמחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית העומד בראש המלח”ם, מטרת המשלחת הייתה לשבור את השיא העולמי בהגעה מתחת לקרקע – מטרה שהוגשמה לאחר שצוללן מן המשלחת, הצליח להגיע לעומק של 2,196 מטר מתחת לפני השטח, 5 מטרים נמוך יותר מהשיא הקודם.
הגישה אל עומק המערה התבצעה בגלישה על חבלים תוך מעבר במסלולים מורכבים שנבנו בהתאם לנתיב זרימת המים במערה.
המים במערה הם בטמפרטורה של כ-2 מעלות, וחברי המשלחת, נאלצו לצלול בהם על מנת להתקדם אל חלקה הנמוך של המערה.
לדברי חברי המשלחת הישראלית, הפעולה הקשה ביותר הייתה הטיפוס החוצה עם הציוד הכבד, לאחר ימים רבים של שהות בחושך, ולינה במחנות בסיס שהוקמו על גבי משטחי בוץ.
חבר המשלחת בועז לנגפורד, בעומק 2080 מטר מתחת לקרקע
במהלך שהות המשלחת מתחת לאדמה התרחשו גם מספר אירועים בלתי צפויים; שיטפון פתע שפרץ בעומק האדמה, ואילץ את המשלחת להמתין בניתוק מוחלט במשך כ-30 שעות, וכן פעולת חילוץ מורכבת של צוללן שנהרג במשלחת מקבילה.
חברי המשלחת הישראלית, עבדו במערה בעומקים שבין 500 ל-2,080 מטר, ובמהלך עבודתם שברו מספר שיאים ישראלים בתחום ה’מערנות’; 2,080 מ’ מתחת לפני השטח היא הנקודה הנמוכה ביותר אליה הגיעו ישראלים עד כה, והיא גם הנקודה הנמוכה ביותר בעולם, אליה ניתן להגיע ללא צלילה טכנית.
לאוניד פייגין, אחד מחברי המשלחת, שהה במערה 24 יום רצופים – הזמן הרב ביותר אותו בילה ישראלי עד כה מתחת לפני האדמה.
בועז לנפורד, העוסק במדידות ובמיפוי של מערות ב’מלח”ם’, מספר; “ההכנה למסעות כאלה היא ממושכת וכוללת גם הרבה עבודה מנטאלית.
כבר כמה שנים ניסיתי להגיע אל המשלחת הזאת, ואני שמח שבסופו של דבר הצלחתי. אחד הדברים המרגשים במשלחת היה לגלות מין חדש של דג שקוף השוחה במים בטמפרטורה של 2 מעלות בעומק אלפיים מטר”.
יובל אלמליח, בתוך המערה קרוברה וורוניה
“חקר המערות – הוא תחום שחייבים לעבוד בו יחדיו, כי הירידה לעומקים דורשת אנשי צוות רבים, במיוחד במערה כה מסובכת כמו קרובה”, מדגיש פרופ’ פרומקין; “המטרה הבסיסית של חקר המערות היא בראש ובראשונה להבין את המערות, מי התהום, ההתפתחות הגיאולוגית והאקלים הקדום שהיה בכדור הארץ.
אחת השאלות המעניינות לגבי ’קרוברה וורוניה’ היא איך המערה הגיעה לעומק כה רב, וההנחה היא שהדבר קשור לירידת מפלס הים בתקופות הקרח או בתקופות קדומות יותר”.
לדברי פרומקין, מלבד החשיבות המדעית שבחקר המערות, רבים מחוקרי המערות, עושים זאת גם בשביל האתגר האישי, ויצר ההרפתקנות; “צריך לזכור, כי המערות, נותרו המקום האחרון בעולם, בו עדיין אפשר להיות האדם הראשון שכף רגלו דורכת במקום חדש”.
Add Comment