מחקר חדש של היחידה לאבחון הפרעות בשינה בבית החולים לוינשטיין, בראשות ד’’ר אריה אוקסנברג; “ירידה במשקל, גורמת לשיפור בתסמונת דום נשימה בשינה על ידי שינוי תגובה לתנוחה, וכנראה שעליה במשקל גורמת להחמרה באותו אופן. אלה חדשות טובות לאנשים שסובלים מדום נשימה בדרגת חומרה קשה בכלל וכמובן לנבדקים שלא מסוגלים להסתגל לשימוש במכשיר ה-CPAP (שעבורם הוא הטיפול המועדף), כי ירידה במשקל, יכולה לשפר משמעותית את מצבם ולאפשר להם שינה טובה על הצדדים”.
בית החולים לוינשטיין, מחקר: ירידה במשקל תשפר דרגת החומרה של דום נשימה בשינה
השמנת יתר, מהווה גורם סיכון משמעותי לנחירות ולתסמונת דום נשימה חסימתי בשינה (Sleep Apnea). ככל הידוע, מתסמונת זו סובלים כ-6 אחוזים מהאוכלוסייה, כ-70% מהאנשים אשר סובלים מתסמונת דום נשימה חסימתי בשינה הם בעלי משקל יתר. השמנת יתר, אמנם מהווה גורם סיכון משמעותי עבור הסובלים מתסמונת זו, אבל בשונה מהגיל, מדובר בגורם שניתן לשינוי – כך עולה ממחקר מעקב שנעשה לאחרונה ב’יחידה לאבחון הפרעות בשינה’ בבית החולים לוינשטיין, בניהולו של ד’’ר אריה אוקסנברג.
מהמחקר, עולה, כי ’ירידה במשקל’, יכולה לשפר באופן משמעותי את מידת החומרה של ’דום נשימה בשינה’ גם בקרב אנשים הסובלים מ’תסמונת דום נשימה חסימתי’, בשינה, בדרגת חומרה קשה.
לדברי ד”ר אוקסנברג, ניתן לחלק את האנשים הסובלים מ-דום נשימה בשינה לשתי קבוצות עיקריות;
● קבוצה של נבדקים עם דום נשימה בשינה תנוחתי – אנשים שסובלים מהתסמונת בדרגת חומרה קלה – בינונית (המהווים את רוב האוכלוסייה הסובלת מדום נשימה בשינה) אשר עושים הפסקות נשימה בשינה, בעיקר ב’תנוחת גב’, ולכן ב’שכיבת צד’ נהנים מ’איכות שינה’, הרבה יותר טובה.
● קבוצה של נבדקים עם דום נשימה בשינה לא תנוחתי – אנשים הסובלים מהתסמונת בדרגת חומרה קשה אשר עושים הפסקות נשימה רוב זמן השינה, הן בשכיבת גב והן בשכיבה על הצדדים.
במחקר, מעקב נבדקו 112 מטופלים (בגיל 52 בממוצע), שעברו פעמיים בדיקה ביחידה לאבחון הפרעות בשינה בביה”ח לוינשטיין בתקופה של כ-6 שנים. במהלך תקופה זו, הנבדקים לא קיבלו טיפול כירורגי ולא השתמשו במכשיר ה-CPAP (מדחס שמזרים אויר בלחץ חיובי דרך מסכת אף), אבל ל’בעלי עודף משקל’, הומלץ על ירידה במשקל.
מטרת המחקר, הייתה לבדוק האם שיפור ב’תסמונת דום נשימה בשינה’, בכך שהוא הופך מנבדק לא תנוחתי ל-תנוחתי, קשור לירידה במשקל.
ממצאי המחקר, העלו, כי במהלך תקופת המחקר 18%, מהנבדקים שהיו עם תסמונת דום נשימה בשינה לא תנוחתי, הפכו להיות נבדקים עם תסמונת דום נשימה בשינה תנוחתי, ואצלם חלה ירידה משמעותית במשקל.
צניחת בסיס הלשון והחך הרך, כסיבה שכיחה לדום נשימה חסימתי
בין שאר הנבדקים, כ-52%, היו ונשארו עם דום נשימה בשינה תנוחתי. בנבדקים אלו לא חלו שינויים משמעותיים במשקל. כ-10% היו ונשארו עם דום נשימה בשינה לא תנוחתי, וגם אצלם לא חלו שינויים משמעותיים במשקל. בנוסף, כ-20% מהנבדקים שהיו עם דום נשימה בשינה תנוחתי, הפכו להיות נבדקים עם דום נשימה בשינה לא תנוחתי.
מהמחקר, עולה, כי ירידה במשקל, גורמת לשיפור בתסמונת דום נשימה בשינה על ידי שינוי תגובה לתנוחה, וכנראה, שעלייה במשקל, גורמת להחמרה באותו אופן.
ד”ר אוקסנברג, מוסיף ומציין, כי; “אלה חדשות טובות לאנשים שסובלים מדום נשימה בדרגת חומרה קשה בכלל, וכמובן לנבדקים שלא מסוגלים להסתגל לשימוש במכשיר ה-CPAP (שעבורם הוא הטיפול המועדף), כי ירידה במשקל, יכולה לשפר משמעותית את מצבם ולאפשר להם שינה טובה על הצדדים”.
ביחידה ל’אבחון הפרעות בשינה’ של בית החולים לוינשטיין, נבדקים אנשים שסובלים מהפרעות במהלך השינה, הגורמת לירידה משמעותית ב’איכות השינה’, ומופנים מהקהילה ע”י רופאי משפחה, אף אוזן גרון, נוירולוגים, וכו’.
רוב הנבדקים, שמופנים ליחידה סובלים מ’נחירות’, וחשד ל’דום נשימה בשינה’, למקצתם בעיות; מוטוריות, אפילפסיה, נדודי שינה, ועוד.
בראש ’היחידה לאבחון הפרעות בשינה’ עומד ד”ר אריה אוקסנברג, נוירו-פיזיולוג, בוגר תואר שני במדעי הרפואה בטכניון, סיים דוקטורט במקסיקו ופוסט-דוקטורט ב-חקר השינה בדאלאס, ארה”ב.
Add Comment