אנשי המחאה ל’צדק חברתי’; “משה סילמן, ידע, כי הוא לא המקרה היחיד של מצוקה כלכלית, ונאבק למען צדק חברתי לכולם. המסר שהעביר כשהבעיר את עצמו הוא קריאה להתעוררות חברתית, מפני שכולנו תלויים אחד בשני… המצוקה בישראל היא “פצצה מתקתקת”, ואנחנו לא נחכה להוכחה נוספת. נצא, נכבד את זכרם ונדרוש את מה שמגיע לכל אדם; חיים בכבוד וקורת גג”. 
צעדה במוצ”ש לזכרו של משה סילמן ובעד חיים בכבוד בערים: תל אביב, ירושלים, הוד השרון
תנועת המחאה ’צדק חברתי’, הודיעה, כי הערב, מוצאי שבת, 21.7 בשעה 20:30, תתכנס במשרדי עמידר, (הדיור הציבורי), בשדרות שאול המלך 39, בעיר ת”א, ובשעה 21:00, תחל צעדה לעבר רחוב קפלן 5, במקום בו החל משה סילמן, לאבד את תקוותו ונשבר סופית לנוכח מצבו הקשה, וזעק את זעקת כולנו – למען צדק חברתי! אחר כך, תמשיך הצעדה לעבר רחבת ביטוח לאומי, שם יודלקו נרות לזכרו של משה סילמן, ולזכרם של קורבנות עבר, אשר בחרו להישאר אנונימיים.
משה סילמן, האיש שהצית עצמו במוצאי השבת שעברה, בהפגנה בעיר תל-אביב, לציון שנה למחאה החברתית (14/7/12), נאבק שישה ימים על חייו ביחידה לכוויות בבית החולים שיבא בתל-השומר, אתמול (שישי), הכוויות, הכריעו את גופו. הוא נפטר מפצעיו בגיל 58.
משפחתו של סילמן, מסרה והבהירה, כי; “אנחנו מקווים שמה שמשה, עשה, ייתן דחיפה לזה שיקרו פה דברים טובים ושאף אחד לא יעשה מעשה כזה. זו לא טרגדיה אישית. זו טרגדיה לאומית ועולמית… אנו מבקשים מממשלת ישראל, כי תיתן את דעתה על המקרה המזעזע הזה, ותפעל כדי לתת פתרונות לאזרחי ישראל, הנזקקים לסיוע בחייהם”.
הצעדה הערב, תשלב יחד את זכרו של משה סילמן, ואת זכרם של כל קורבנות המצוקה הכלכלית והמדיניות האנטי-חברתית של ממשלת ישראל, ביניהם; איגור פרטיופה, חסר הבית שנמצא מת במאהל כפר סבא, את זכרו של יוהנס ברקו שנמצא מת בגינת לוינסקי, ואת זכרו של אנדריי ניקמפ, מחוסר דיור מ’מאהל רוטשילד’, ששם קץ לחייו לפני מספר חודשים.
מארגני הצעדה, הודיעו, כי; “נצעד יחד אזרחים, נפגעי דיור, נפגעי ביטוח לאומי, וכל מי שרוצה להצטרף נגד חוסר ההגינות וערלות הלב של בעלי ההון, בעלי השליטה במשק והממשלה. אנחנו מאמינים בחיים, ובכוחו של מאבק עממי משותף לשנות. אנחנו חזקים ולא אומרים נואש”.
עופר ברקן, מתנועת המחאה ’צדק חברתי’, כתב, כי; “משה סילמן, היה פעיל במאבק החברתי בעיר חיפה, ולחם ללא חת במשך כל השנה למען צדק חברתי, למען מדינה שאחראית לאזרחיה, גם עבורו וגם עבור רבים אחרים. סילמן, התאבד במחאה על מדיניות אנטי-חברתית של ממשלות ישראל. ממשלת ישראל, התנערה מהאשמותיו, כשטענה, כי מדובר בטרגדיה אישית.
זהו ויכוח המהווה בסיס לכל המאבק החברתי – האם אנחנו בודדים שנלחמים על חיינו, בין הצלחות אישיות לטרגדיות פרטיות? או חברה בעלת ערכים, רשת בטחון חברתית, כזו שדואגת לנזקקים ומהווה רקמה אנושית? האם יש קשר בין תשלום המסים של משה בשנות ה-80, וה-90 למען חינוך ילדים לא שלו או למען קצבאות לקשישים, לבין מערכת שתגן עליו כאשר יזדקק לה?
משה סילמן, ז”ל, ידע, כי הוא לא המקרה היחיד של מצוקה כלכלית, ונאבק למען צדק חברתי לכולם. המסר שהעביר כשהבעיר את עצמו הוא קריאה להתעוררות חברתית, מפני שכולנו תלויים אחד בשני”.
חבר נוסף למאבק, אמר, כי; “המצוקה בישראל היא “פצצה מתקתקת”, ואנחנו לא נחכה להוכחה נוספת. נצא, נכבד את זכרם, ונדרוש את מה שמגיע לכל אדם; חיים בכבוד וקורת גג.
▼ החזית החיפאית; מדינה שמוחקת את אזרחיה
משה סילמן, שמת אתמול לאחר שהצית עצמו לפני שבוע, ברקע: מכתב ההתאבדות
החזית החיפאית של המאבק החברתי, הודיעה, כי היא; “מבכה את לכתו בטרם עת של משה סילמן – פעיל החזית וחבר יקר; אנו הכרנו את משה במהלך השנה האחרונה, בה למדנו על קשייו המרובים והתעמרות המערכת בו. במהלך תקופה זו, פנה משה לאין-ספור גורמים, בניסיונות חוזרים ונשנים לקבל סיוע בדיור, סיוע שיאפשר לו לחזור ולתפקד כאזרח בחברה, אך ללא הועיל.
משה, היה עני גאה. הוא סירב לקבל את המשוואה המקובלת על-פיה; “עוני = השפלה”. בעברו, היה יזם, ובעל עסק עצמאי שפשט רגל, כמו בעלי עסקים רבים אחרים בישראל.
עקב רצף אירועים מוחיים, הוכר כ’נכה 100%’, אך זכה להכרה רק ב-50% של אבדן כושר עבודה. למרות זאת לא קיבל את זכאותו לסיוע מהמדינה, ונאלץ להסתמך על טוב לבם של אחרים – הן לצורך קבלת דירה בה התגורר בחינם, הן בתרומת מזון”.
משה, פנה מספר פעמים לחברת עמידר ולמשרד השיכון, אך נענה בשלילה ובזלזול, זאת רק משום שבעבר הייתה דירה בבעלותו. מאידך, המחלקה לדרי-רחוב באגף הרווחה של עיריית חיפה, נמנעה מלטפל בו כל עוד אינו מתגורר ברחוב בפועל. כך נותר בידיעה שהוא עומד להיוותר ללא פתרון דיור ובתחושת חוסר אונים מול אטימות המערכת.
החזית החיפאית של המאבק החברתי, מדגישה בהודעתה, כי; “בל נטעה. האשם במעשהו הנואש של משה סילמן אינו נופל על כתפיו הצרות של פקיד, בכיר כזוטר זה או אחר. האחריות למותו מוטלת על ראשם של מובילי המדיניות בעשורים האחרונים. האשם מצוי במדיניות גלויה ושיטתית הנהוגה בישראל ב-30 השנים האחרונות, בשיטה ובמנהיגים הנוהגים בה.
הם אלו שיצרו מציאות חברתית כלכלית בה אזרחים נותרים ללא רשת-בטחון סוציאלית מינימאלית. משה, שהיה אזרח תורם ויצרני שנים רבות – בעל עסק, אשר שילם מסי ביטוח לאומי ומסים, ואשר שירת במילואים עד לגיל 46 – נותר ללא כל סיוע, כאשר נזקק לו, מה שהביא אותו לפתרון הנואש בו בחר.
האש שהצית משה סילמן, ז”ל, אינה להבה של מצוקה אישית בלבד. זהו ביטוי למצוקתם של אזרחים רבים – אנשים נורמטיביים, הנותרים חסרי-כל, אשר המדינה מתעלמת מהם ומזכויותיהם”.
החזית החיפאית, מסרה, כי היא משתתפת באבל המשפחה, ומזמינה את חבריו ומכריו להתכנסות לזכרו”.
Add Comment