המשנה לנגיד בנק ישראל, ד”ר קרנית פלוג; “בתקופה הנוכחית, כשהתנודתיות בשווקים היא ברמה גבוהה היסטורית, ומרחב התרחישים לגבי התפתחויות אפשרית ב’גוש היורו’ הוא עצום, נראה שנידרש דיון בתרחישים שונים או לפחות ברמת אי הוודאות סביב התחזית. לרמת אי הוודאות, ולאפשרות של משבר אירופי שיגרור משבר גלובלי שלא יפסח גם עלינו, יש כמובן גם השלכות למדיניות הרצויה. קודם כל, תכנון התקציב ל-2013, צריך לקחת אפשרות כזו בחשבון. שנית גם דיון בחלופות לטווח הבינוני, צריך להתייחס לאי הוודאות סביב תוואי הצמיחה הפוטנציאלי.”
המשנה לנגיד בנק ישראל: לאזן בין השיקולים בנוגע לרמת הגירעון, ההוצאות והמיסים
המשנה לנגיד בנק ישראל, ד”ר קרנית פלוג, נשאה היום (חמישי), במלון רויאל רימונים שבים המלח, דברים ב’פורום קיסריה ה-20’, שנקרא השנה; “כנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה”, מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה, מתקיים השנה גם בשיתוף המסלול האקדמי המכללה למינהל שבעיר ראשל”צ.
להלן דברי המשנה לנגיד בנק ישראל, ד”ר קרנית פלוג, במושב התקציב המתגבש בראי המחאה החברתית בכנס קיסריה; “כותרת המושב הזה; ’התקציב בראי המחאה החברתית’ – מרמזת לאתגר העצום שבפניו ניצבת הממשלה; מצד אחד, תמונה פיסקאלית מאתגרת במיוחד בעיצומה של סערה כלכלית עולמית, המחייבת משנה זהירות בתכנון התקציבי.
מהצד השני, התעוררות מחודשת של ’המחאה החברתית’ בעקבות תחושה שמחאת הקיץ האחרון לא הניבה את התוצאות המקוות. זאת למרות שהממשלה, בניסיון אמיתי להיענות לרחשי הלב ולמצוקות הציבור, הקימה את וועדת טרכטנברג (שהייתה לי הזכות להימנות על חבריה), שהציגה המלצות מרחיקות לכת במגוון רחב של תחומים (תוך שמירה על מסגרת התקציב), וקיבלה החלטות לאמץ חלק ניכר מהמלצות אלה.
בהמשך דברי, אנסה להרחיב על המתח הקיים בין הצורך לשמור על המסגרות הפיסקאליות, לבין החשיבות לדבוק ביישום המלצות הוועדה. בדברי אתמקד במספר נושאים;
(1). השפעת אי הוודאות סביב התחזיות המקרו כלכליות.
(2). חשיבות הגבלת הגירעון ל-2.5 אחוזי תוצר כדי להבטיח המשך ירידת היחס חוב/תוצר, באמצעות שמירה על כלל ההוצאה והעלאת מסים.
(3). התמודדות עם עודף התחייבויות ממשלתיות (מידי שנה) ביחס לכלל ההוצאה.
(4). חשיבות ישום המלצות טרכטנברג בתחום החינוך, בפרט חינוך חובה חינם לגילאי 3-4.
הצוות שהכין את המסמך שהוצג ב’כנס קיסריה’, הציג תמונת מקרו כלכלית ותחזית סבירה, ואת תוואי מצרפי התקציב הנגזר מהתחזית, וכן ניתח היטב את מרחב תוואי המדיניות העומד בפני הממשלה. ההערה המרכזית שלי, לגבי התחזית המקרו כלכלית, והמדיניות התקציבית המבוססת עליה היא העדר התייחסות לרמה החריגה של אי הוודאות סביב התחזית.
בתקופה הנוכחית, כאשר התנודתיות בשווקים היא ברמה גבוהה היסטורית, ומרחב התרחישים לגבי התפתחויות אפשרית ב’גוש היורו’ הוא עצום, נראה שנידרש דיון בתרחישים שונים או לפחות ברמת אי הוודאות סביב התחזית. לרמת אי הוודאות, ולאפשרות של משבר אירופי שיגרור משבר גלובלי שלא יפסח גם עלינו, יש כמובן גם השלכות למדיניות הרצויה. קודם כל, תכנון התקציב ל-2013, צריך לקחת אפשרות כזו בחשבון. שנית גם דיון בחלופות לטווח הבינוני, צריך להתייחס לאי הוודאות סביב תוואי הצמיחה הפוטנציאלי.
הצוות הציג חלופות “פינתיות” למדיניות לשנת 2013, המגדירות את “גבולות הגיזרה” ומסייעות בהצפת הבעייתיות של כל אחת מהן. אני הייתי בוחרת בחלופת ביניים, המאזנת איזון ראוי בין השיקולים השונים בנוגע לרמת הגירעון, ההוצאות, והמסים.
לאור אי הוודאות הרבה ביחס לסביבה המקרו כלכלית (במיוחד בטווח הקצר, אבל גם לגבי שיעור הצמיחה הפוטנציאלי בטווח ארוך יותר), יש משנה חשיבות להגדרת תקרת גירעון שתבטיח חידוש ירידת משקל החוב בתוצר, גם אם בשיעור מתון. גירעון של כ-2.5 נקודות אחוז תוצר, שירד בהדרגה על פני כ-4 שנים ל-1.5 אחוזי תוצר, יאפשר זאת.
כאן ראוי להזכיר, כי העובדה שהגירעון התקציבי ב-2008, היה נמוך, והיינו לאחר ירידה מתמשכת במשקל החוב הציבורי בתוצר, הקנתה למדיניות התקציבית את האמינות שאפשרה מרחב פעולה גדול לעלייה בגירעון בעת המשבר ב- 2009 (פעולת המייצבים האוטומטיים), וזאת בניגוד למצב בו היינו בעת המיתון של 2001-2003, אשר חייב אותנו לקיצוץ תקציבי בשיא המיתון.
לגבי ההוצאה הציבורית האזרחית ללא ריבית, הצוות הצביע על רמתה הנמוכה יחסית בהשוואה בינלאומית, והשלכות של רמה זו על איכות השירותים הציבוריים, אשר משפיעים על אי השוויון ועל הצמיחה. כלל ההוצאה שאומץ ע”י הממשלה, בשילוב עם תוואי הוצאה ביטחונית לפי מתווה ברודט אמור לאפשר להוצאה האזרחית לגדול בשיעור מעט גבוה מהתוצר ולתת מענה, גם אם באופן הדרגתי, לצורך לשפר את רמת השירותים האזרחיים ובפרט החינוך. ואולם חשוב למצוא דרך למנוע את יצירת צבר התחייבויות העולה בהרבה על מה שמתאפשר על פי הכלל הפיסקאלי, כפי שקרה השנה בשל הסכמי שכר, הוצאות תשתית, הוצאות ביטחון, הוצאות על חינוך וכו’, המקשה מאוד על הממשלה לכנס את הוצאותיה לנגזר מכלל ההוצאה, למרות העובדה שכלל ההוצאה מאפשר גידול של ההוצאה מדי שנה.
בהינתן תמונת המצב בצד ההוצאות וההכרה בצורך להבטיח תוואי חוב פוחת, ולכן גירעון בשיעור שיפחת בהדרגה ל-1.5 אחוזי תוצר, נדרשת העלאת מיסים. כפי שהצוות מציין, הבעיה שלנו היא עם גירעון מבני גדול, שגם אם המשק יצמח בשיעור סביר לא יאפשר את הפחתת משקל החוב בתוצר.
לכן, בהינתן שההוצאה תגדל על פי כלל ההוצאה, תידרש העלאת מיסים, ככל הנראה גם מיסים ישירים וגם מסים עקיפים, כדי להתכנס לרמת חוב של כ-60% תוצר בסוף העשור. חשוב שההעלאות שיעשו, יבטיחו עלייה של תקבולי המסים לאורך זמן, ולא עליית תקבולים חד פעמית, שכן בעיית הגירעון הינה מבנית, ואינה נובעת, בעיקרה, מההאטה בפעילות שאנו חווים עכשיו.
באשר לכותרת של המושב- התקציב בראי המחאה החברתית –ראוי להתייחס למידה שבה השפיעה המחאה של הקיץ האחרון, על סדרי העדיפויות בתקציב. הממשלה אמנם אימצה את מרבית המלצות ועדת טרכטנברג בתחום השירותים החברתיים ובפרט בתחום החינוך, אך שאלת ישומן, בלו”ז שהומלץ, עדיין עומדת פתוחה בעיקר בשל צבר גדול של עודף ההתחייבויות התקציביות שהממשלה נטלה על עצמה לשנים הבאות, ואי היכולת לצמצם את תקציב הביטחון, כדי לפנות מקורות למימונן. אני מקווה שהממשלה, תצליח להתאים את סדר העדיפויות באופן שיאפשר את ישום ההמלצות, תוך עמידה במגבלת ההוצאה.
בתחום השירותים החברתיים, ועדת טרכטנברג, התמקדה, בצדק לדעתי, בהרחבה ושיפור של שירותי החינוך לילדים צעירים. זאת לנוכח העובדה, כי לשירותי חינוך איכותיים לילדים צעירים, יש לא רק השפעה על מצבן הכלכלי של משפחות צעירות, אלא גם על רמת הפערים בחברה, ועל פוטנציאל הצמיחה. לשיפור באיכות החינוך, יש חשיבות יתרה במדינה שאסטרטגיית הצמיחה שלה ב-2 העשורים האחרונים הייתה על בסיס יתרון יחסי ככלכלת ידע והון אנושי.
בהקשר זה, אני רואה בעיה עם המלצת הצוות להתנות את החינוך לגילאי 3-4, בתעסוקת בני הזוג. חשוב לציין, כי המלצת “וועדת טרכטנברג” בעניין זה, ראתה בחינוך לגילאים אלה חלק מהחינוך האוניברסאלי, והתמקדה בתכנים החינוכיים וההתפתחותיים ככלי לצמצום פערים ומתן בסיס איתן להתפתחות הילדים הן בהיבט הקוגניטיבי והן בצד הרגשי.
מחקרים, מראים שהתערבות מוקדמת, במיוחד במשפחות מעוטות יכולת, היא בעלת תשואה גבוהה ביותר מבחינת ההצלחות העתידיות של הילדים בחברה בכלל, ובשוק העבודה בפרט. לאור שיעורי העוני הגבוהים במשפחות שיש בהן מפרנס אחד, תהיה טעות חברתית וכלכלית שלא להעניק חינוך איכותי לילדים ממשפחות אלה”. סיכמה המשנה לנגיד בנק ישראל, ד”ר קרנית פלוג.
Add Comment