בית המשפט; “חשש ממשי לפגיעה בציבור נרחב” ◄ לשכת עורכי הדין, בניצחון דרמטי על לבנת פורן, והמרכז למימוש זכויות רפואיות, ראש הלשכה, עו”ד ברזילי; “פסק הדין, מהווה אבן דרך חשובה בתופעה המתגברת של הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. בית המשפט, הבהיר למעשה את המצב המשפטי והציב גבולות ברורים בכל הנוגע למתן שירותים משפטיים מתוך ראיית טובת הציבור, שיהיה זכאי לקבלת שירותים רק מאלו שהוסמכו והוכשרו לכך”.
בית המשפט: לבנת פורן, והמרכז למימוש זכויות רפואיות, הסיגו גבול מקצוע עריכת הדין
לשכת עורכי הדין בישראל, רשמה ניצחון דרמטי ומרשים על המרכז למימוש זכויות רפואיות ולבנת פורן, בפסק דין דרמטי שניתן ע”י כב’ השופט יוסף שפירא, מבית המשפט המחוזי בעיר ירושלים, אשר קבע, כי לבנת פורן, המנהלת והבעלים של המרכז למימוש זכויות רפואיות היא הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. במסגרת פסק דין בן 40 עמודים, אסר בית המשפט בצו על פורן מלפנות למוסד לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, למשרד הביטחון ולרשויות המס.
לשכת עורכי הדין, הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה שבה טענה, כי הנתבעים; המרכז למימוש זכויות רפואיות בע”מ, לבנת פורן, דני רחימי, ולבנת פורן אחזקות בע”מ, פועלים בניגוד לחוק וכללי לשכת עורכי הדין.
לשכת עורכי הדין, טענה באמצעות עורך דין אסף פוזנר ועו”ד אתי ליבמן עפאים, כי המרכז, במסגרת פעילותיו מספק ייעוץ באשר לטיב הזכויות להן זכאים הנתבעים, מסייע בהכנת תביעות וערעורים, פונה בשם הנפגעים (מייצגם) מייצגים לתורך מיצוי זכויותיהם בגופים של המוסד לביטוח לאומי, קצין התגמולים, מס הכנסה, וחברות הביטוח.
’לשכת עורכי הדין’, טענה, כי בניגוד לטענת פורן, המרכז, לא עוזר רק במילוי טפסים אלא מייעץ ללקוחותיו בעניין הזכויות המגיעות להם, וכי המרכז למימוש זכויות רפואיות, מספק ייעוץ בשאלות שמשפטיות, כגון; מתי אירוע לב יוכר כתאונת עבודה, ייעוץ משפטי הנוגע לשאלות קשר סיבתי וסבירות ואף מכריע באשלה איזו תביעה יש להגיש בכל מקרה ומקרה שהובא בפניו.
לשכת עורכי הדין, המשיכה וטענה, כי ציינה, שסכום שכר הטרחה ש’המרכז’ גובה מלקוחותיו, הינו מקביל לנהוג בקרב עורכי הדין, ומשקף אף הוא את היקף הייצוג שהמרכז למימוש זכויות רפואיות, מספק ללקוחותיו, הדומה להיקף הייצוג הניתן על ידי עורך דין באותם עניינים.
לשכת עורכי הדין, טענה, כי בפועל עוסק המרכז בייעוץ משפטי, מסייע בעריכת מסמכים משפטיים, ואף מייעץ ונותן חוות דעת משפטית. הלשכה, טענה, כי פעולותיהם של הנתבעים הן פעולות המשיגות את גבול מקצוע עריכת הדין באופן מובהק, וכי הם מפירים חובה חקוקה של חוק לשכת עורכי הדין.
הנתבעים, טענו, כי לא ניתן להביל אדן לרבות תאגיד מלתת סיוע בירוקרטי / אדמיניסטרטיבי למי שמעוניינים בכך לצורך פנייה לרשויות ולגופים שונים, ולא ניתן למנוע מאדם לבחור באופן חופשי גורם שיסיע לו בביצוע פעולות בירוקרטיות ואדמיניסטרטיביות מול הרשויות. לאור זאת, טענו הנתבעים, כי הם אינם משיגים את גבול מקצוע עריכת הדין.
◄ “חוק לשכת עורכי הדין מגן על הציבור”
בית המשפט המחוזי בירושלים, כתב בפסק הדין, כי; האיסורים הקבועים בסעיף 20 ב’חוק לשכת עורכי הדין’, נועדו בראש ובראשונה להגן על ציבור הלקוחות שזקוק ליד מכוונת בעת מימוש זכויותיו על פי חוק; “המחוקק, הביע דעתו, כי טוב יעשה מי שזקוק לממש זכויותיו אם יפנה לעורך דין, אשר מחד גיסא בקיא בחוקים סוציאליים, פיסקאליים ואחרים, ומאידך גיסא, נתון לשיפוט משמעתי ולכללי אתיקה אשר יגנו עליו מפגיעה אפשרית בו. ולחסרי יכולת, ליטול ייצוג על ידי עורך דין בתשלום מפנה המחוקק את המבוטחים למצער ללשכות הסיוע המשפטי לצורך מימוש זכויותיהם המשפטיות”, כתב פסק הדין.
בפסק דינו, התייחס בית המשפט, למספר פעולות שאותן מבצעת פורן, עבור לקוחותיה. הראשון, הוא סיוע ללקוחות במילוי טפסים ובירור זכויות. בית המשפט, קבע, כי בעת מילוי הטפסים, המרכז, נאלץ להכריע בשאלה משפטית איזו בקשה להגיש ל’מוסד לביטוח לאומי’. כך לדוגמה, האם לקביעת נכות בעבודה או האם ל’קצבת נכות כללית’, והכול בהתאם למוצא פיו של המבוטח.
בית המשפט, קבע, כי הסיווג בין תאונת עבודה לבין נכות כללית, הינו סיווג משפטי. בית המשפט, קבע כי כל פעולה כאמור לעיל, מהווה ייעוץ משפטי הדורשת מהמרכז לנסח מסמכים משפטיים. “הטיפול בנושאים משפטיים אלה, יוחד בחוק לעורכי דין, ולא בכדי, הדבר נועד בכדי להגן על הלקוחות מפני ייצוג לא ראוי על ידי כאלה שלא הוכשרו לכך”, כתב כב’ השופט שפירא.
◄ “איזו הגנה מפני טעות של גוף מסחרי-כלכלי?”
בית המשפט, הסביר: “פשיטא, אם אדם מבקש לפנות למוסדות המדינה באופן עצמאי הרי זכותו לעשות כן, וכן גם לייצג את עצמו. שונה הדבר אם אותו אדם פונה לגוף מסחרי-כלכלי מתוך הנחה שאותו גוף הינו מומחה בתחום ומשלם הוא תמורה עבור פנייתו.
אולם, כאשר קם גוף שהינו עסק כלכלי שפועל ללא הכשרה מתאימה וללא ביטוח מקצועי מתאים, או אז איזו הגנה תעמוד למבוטח מפני טעות של גוף הפונה בשם הלקוח המהווה “רק” “תחליף”?, במקרה דנן, מהי חובתו הנאמנות של המרכז כלפי לקוחותיו? במצב דברים זה גם עזרה טכנית במילוי טפסים הנעשית בתשלום על ידי גורם המעיד על עצמו שיש לו “הידע המקצועי, הניסיון בטיפול” במימוש זכויות “רפואיות”, עלולה להוות בעיה ולחשוף את הציבור למחדלים רבים”.
בית המשפט, קבע, כי הוכח שהנתבעים אינם “רק” ממלאי טופס, אלא הם מחליטים איזה טופס יש למלא וכי ההחלטה בנסיבות הנ”ל היא בגדר ייעוץ משפטי. בית המשפט, קבע, כי הבירור נערך במרכז הוא בירור מהותי במהלכו נציגי המרכז מבהירים לאילו זכויות זכאי הלקוח על פי חוק ובאיזה הליך לנקוט, דבר המהווה ייעוץ משפטי.
בהקשר זה, ציין בית המשפט את נושא שכר הטרחה המשולם למרכז באחוזים מהסכום הצפוי להתקבל, וציין, כי; “לרוב שכר המשולם מתוך אחוזים מהקצבה המתקבלת בעתיד או מסך כל בפיצוי שיקבל בלקוח הינו שכר שמשולם בדרך כלל לעורך דין העוסק בתחום ולא לגוף כזה או אחר שנותן חוות דעת ובוודאי שלא אחוזים ניכרים עבור טיפול מצומצם, לו טוענים הנתבעים, כמילוי טפסים”.
כב’ השופט יוסף שפירא
בהמשך התייחס לנושא הגשת ערעורים למוסד לביטוח לאומי, ופניה למשרד הביטחון. הגב’ פורן, טענה, כי; “מאחר שהגשת ערעורים היא על פי טופס של המוסד לביטוח לאומי, יש לראות בכך מילוי טכני בלבד שאינו בגדר ייעוץ משפטי”.
השופט יוסף שפירא, דחה טענה זו, וקבע, כי; “האיסור להכין עררים או לפנות לוועדת ערר הינו מן הטעם שמדובר בפנייה בפני “אנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית”, כך שהפנייה עצמה על ידי גורם מתווך נאסרה ללא כל קשר לאופן הפנייה. “הוכח לפני כי הנתבעים ממליצים האם להגיש ערעור ומסייעים ללקוחות להגיש ערר. כאשר הסיוע, הינו ביצירת מסמך חדש, כגון; ניסוח נימוקי ערעור על ידי מומחה רפואי, המביע דעתו כחוות דעת האם שגתה הוועדה הרפואית, הדבר מהווה עריכה של מסמך בעל אופי משפטי עבור אדם אחר הנופל בגדרו של האיסור הקבוע בחוק. אשר על כן, יש לאסור על הנתבעים לסייע בהגשת ערער”, נכתב בפסק הדין.
בהמשך התייחס בית המשפט, לפניה לרשות המיסים אותו מבצע המרכז למימוש זכויות רפואיות, בעניין זה, קבע בית המשפט, כי הנתבעים רשאים לפעול רק בהתאם לפקודת מס הכנסה, הקובעת, כי יועץ מס רשאי לייצג נישומים לפני רשויות המס.
◄ “לא יעלה על הדעת שגוף כלכלי ללא כל הכשרה יפנה לחברות הביטוח”
פעולה נוספת של המרכז אליה התייחס השופט שפירא היא פניה לחברות הביטוח, גופים שאינם נקובים במפורש בסעיף 20 של חוק לשכת עורכי הדין. אלא שלפי פסק הדין, יש ללמוד גזרה שווה בין עזרה במילוי טופס פניה המוגש לביטוח לאומי ולמשרד הביטחון לבין עזרה במילוי טופס פניה המוגש לחברות הביטוח. “אין מדובר במילוי טופס טכני בלבד אלא בניסוח מסמך והתנהלות משפטית על ידי גוף שאינו בקיא בתחום ואינו מפוקח והתנהלותו משפיעה על הזכויות המשפטיות של לקוחותיו.
לא יעלה על הדעת שגוף כלכלי ללא כל הכשרה מתאימה שאינו בקיא ברזי חוק חוזה הביטוח, בתקנות ובחוזרים השונים של המפקח על הביטוח, ושעובדיו הם אנשי מכירות בהכשרתם, יטפל בתביעה של מבוטחים, ויעזור להם במילוי טופס “טכני” על פניו אשר מבחינה מהותית יש בהם כדי להשפיע על זכויות משפטיות. תוצאתו של הליך זה עלולה להיות קרדינאלית עבור המבוטח העלול לאבד את זכויותיו” נכתב בפסק הדין.
גם לנושא תאונות הדרכים, התייחס בית המשפט בפסק דינו, וקבע, כי; הלקוחות במקרים מסוימים לא יודעים האם התאונה שאירעה להם היא תאונת דרכים, סיווג מורכב, שגם בתי המשפט מתלבטים לגביו לא אחת’ וכי ’המרכז’ לא יכול להסביר ללקוח משום שאינו גורם מקצועי הבקיא בתחום.
◄ צו; אסור ללבנת פורן לפנות לביטוח לאומי, חברות הביטוח ורשויות המס
בית המשפט, קבע, כי לבנת פורן, והמרכז שבראשו היא עומדת, מנועים מלפנות למסגרות המעין שיפוטיות במוסד לביטוח לאומי, ובמשרד הביטחון, וכן מנועים מלפנות ולחברות הביטוח בשם לקוחותיהם, ולפקיד השומה במס הכנסה, אלא באמצעות יועץ מס.
בית המשפט, אף הוציא צו האוסר על לבנת פורן, לפנות לביטוח לאומי, למשרד הביטחון, ל’מס הכנסה’ ולחברות הביטוח במכתבים בעלי אופי משפטי לגורמים כלשהם, לרבות בחירה איזה טופס למלא ומילוי תפסים “טכניים” של הגופים השונים.
“חדירה לתחומי המקצוע למי שאינו עורך דין, עלולה להעמיד את כלל הציבור במצב שבו לא תעמודנה לזכותו ההגנות שהחקיקה מעמידה לרשותו, וכי אכיפה של חובות אמון וזהירות תוכל להבטיח את ההגנה הראויה על הציבור הרחב הזקוק לשמירת זכויותיו וייצוג הגון. חובות אלה, אינן חלות על הנתבעים מכוח חוק, ואין דרך לאכוף אותן, ובכך קיים חשש ממשי לפגיעה בציבור נרחב”, כתב בית המשפט.
ראש לשכת עורכי הדין בישראל, עו”ד דורון ברזילי, בירך על פסק הדין, וציין, כי פסק הדין, מהווה אבן דרך חשובה בתופעה המתגברת של הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. “בית המשפט, הבהיר למעשה את המצב המשפטי, והציב גבולות ברורים בכל הנוגע למתן שירותים משפטיים מתוך ראיית טובת הציבור, שיהיה זכאי לקבלת שירותים רק מאלו שהוסמכו והוכשרו לכך”.
ראש הלשכה ברזילי, הוסיף, כי הלשכה, מעמידה את המאבק במסגי גבול המקצוע בראש סדר העדיפויות ותפעל ללא לאות למניעת פעילותם הבעייתית.
(ת”א 9270-07 לשכת עורכי הדין בישראל, ואח’ נגד המרכז למימוש זכויות רפואיות בע”מ ואח’).
Add Comment