ח”כ דיכטר; “אני גם מכין הפתעה למתמודדים האחרים” ◄ ח”כ דיכטר ב”שבת תרבות” בעיר ת”א; “לאחר נפילת אסד, נהיה עדים לטבח של 2 מיליון עלאווים בסוריה על מדינת ישראל, להיערך למנוסה של מאות אלפי עלאווים (علوي), לעבר גבול ישראל ולכפר ראג’ר.
ח”כ אבי דיכטר, מתמודד על ראשות קדימה – כשאבחר אפתח במו”מ להצטרפות לקואליציה
חבר הכנסת אבי דיכטר, מי שכיהן כראש השב”כ (שירות הביטחון הכללי, 2000 – 2005), וכשר לביטחון הפנים, הכריז הבוקר (ראשון, 12.2.12), רשמית במסיבת עיתונאים, במטה המרכזי של ’תנועת קדימה’, כי יתמודד על ראשות מפלגת קדימה. בכך ח”כ דיכטר, מצטרף ליו”ר “קדימה”, ציפי לבני, ולח”כ שאול מופז – המתמודדים על ראשות התנועה בבחירות שתערכנה ב- 27 במרץ.
“קיימת היום חשיבות לאומית עליונה בכניסת מפלגת קדימה אל הקואליציה, מוקדם ככל האפשר. רק בראשותי זה יכול לקרות כבר ב-27 במרץ, מיד עם סיום הפריימריס”, כתב דיכטר, באיגרת שהפיץ.
באיגרת המיוחדת לחברי המפלגה, הוסיף, וכתב ח”כ דיכטר, כי; “המתנה לבחירות הבאות – יהיו בעת שיהיו – הינה טעות שאסור לנו לעשותה משום שעד למועדן, יכולים להיחרץ גורלות בתחומים המרכזיים ביותר בחיינו וקדימה, לא תהייה שם כדי להשפיע. ללא מפלגת קדימה, בקואליציה בראשות נתניהו, ומהר, עלולות להתקבל החלטות שכולנו נצר עליהן”.
אבי דיכטר, גם פירט את קווי היסוד המנחים אותו, בהן; יציאה למהלך מדיני היסטורי על בסיס שש העקרונות שהציג רה”מ בכנסת ב- 21.05.11, שינוי שיטת הממשל על בסיס ועדת המשילות, יצירת שוויון בנשיאה בנטל הצבאי, הלאומי והאזרחי – שינוי חוק טל, חיבור המרכז לפריפריה – הסטת משאבים ממשלתיים אל מחוץ לגבולות חדרה-גדרה. וכן, קידום כלכלה חברתית אמיתית, על בסיס עקרונות “וועדת טרכטנברג”.
אתמול (שבת) אמר ח”כ דיכטר, במהלך הראיון של ’שבת תרבות’ במוזיאון תל אביב, כי “אנחנו אחרי 3 שנים בהם ראש קדימה (ציפי לבני), לא הצליחה להביא אותנו למקום בו היינו צריכים להיות. תפקידנו להוביל את מפלגת קדימה, למקום בו הציבור, רוצה לראות קדימה – משפיע בשלטון”.
דיכטר, סיכם בנושא זה; “אני רץ למרחקים ארוכים, הצטרפתי לקדימה ב-2005, לאחר שנעניתי לקריאתו של אריק שרון, כל חיי שירתתי את המדינה, ואמשיך לעשות זאת כל עוד רוחי בי.
◄ ח”כ דיכטר; עלינו להיערך למנוסת מאות אלפי עלאווים (علوي), לעבר גבול ישראל, ולכפר ראג’ר
חבר הכנסת אבי דיכטר, התריע והעריך, אתמול (שבת) במהלך ראיון של ’שבת תרבות במוזיאון תל אביב’, על הנעשה אצל השכנה מצפון, סוריה, כי; “עם נפילתו של בשאר אל-אסד, בשבועות הקרובים, יתחיל הטבח ב’עלאווים’ (علوي), בני העדה, 2 מיליון במספר, יברחו לכל עבר, כאשר המוני הבורחים, יפנו בעיקר לשכנות טורקיה וארץ ישראל. על צה”ל, להיות מוכן לתרחיש בו מאות אלפי עלאווים, דופקים על גדרות ישראל ברמת הגולן, ובגבול ראג’ר (עַ’גַ’ר)”.
ח”כ דיכטר (סיעת קדימה), הוסיף, וציין, כי; “ראג’ר, הוא הישוב היחיד בישראל, בו גרים 3,000 תושבים, ועלינו לתגבר כוחות באזור, ולשים יד על הדופק, פן תתפתח בינינו לבין סוריה ולבנון, ישות מדינתית נוספת של העלאווים”.
ח”כ אבי דיכטר, הוסיף ואמר, כי בהתייחסו לנעשה בסוריה, והזהיר, כי; “העלאויים, הם מיעוט של 10% (אחוזים) בסוריה ששולט במדינה עשרות שנים. מדובר בשני מיליון איש, אשר ברגע בו השלטון בסוריה, יתמוטט אנו צפויים להיות עדים לטבח המוני שני מיליון אנשי העדה עלאווית. זו הולכת להיות נקמה על מעשי הטבח של משפחת אסד, של האב חאפז, והבן באשר”.
לגבי עתידו של בשאר אל-אסד, אמר, דיכטר; “הנשיא אסד, במקרה הטוב, יברח מסוריה, ובמקרה הגרוע, יסיים כמו קדאפי בלוב”.
מפגינים נגד נשיא סוריה; עצור את ההרג
ח”כ אבי דיכטר, התייחס במהלך הראיון גם לנושא; התהליך המדיני; “תהליך זה, תקוע בעיקר, כי לא גיבשנו בינינו לבין עצמנו חזית אחידה למו”מ ישיר” אמר, והוסיף, כי; “היום בין הים לירדן קצת יותר מ-4 מיליון פלסטינים ביהודה שומרון ועזה – כל מי שחושב שיש פתרון אחר זולת “פתרון שתי מדינות” – מוביל את ישראל למציאות הרסנית, אשר תוביל את העולם הנאור לראות בנו כמדינת אפרטהייד”.
דיכטר, הזהיר, כי; “פתרון מדיני, חייב לכלול את שני האזורים (איו”ש ועזה), אנו חייבם להתעקש על ישות פלסטינית אחת עם נשק אחד- אחרת נגיע למציאות של 3 מדינות לשני עמים. אנו צריכים להיזהר מפתרונות חצויים. הפיוס הנוכחי בין ארגון ’חמאס’ לארגון ’פתח’, הוא טיוח שנועד לייצר פסאדה מול מועצת הביטחון של האו”ם. טוב נעשה עם נוכיח את הפיוס כזיוף, הדרך לעשות זאת היא על ידי מו”מ ישיר מול אבו מאזן”.
◄ מי הם עלאווים?
עלאווים (בערבית: علوي) – קבוצה אתנית וכת דתית המהווה פלג מהאסלאם השיעי. מרכזה של הקבוצה בסוריה, בה מתגוררים כ-1.5 מיליון עלאווים (כ-7% מהאוכלוסייה) מתוך כ-2.5 מיליון עלאווים בעולם.
המונח “עלאווי” הוא מונח חדש יחסית, ומקורו בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה. המונח מתייחס לזיקתם של העלאווים אל האימאם עלי בן אבי טאלב, מייסד האמונה השיעית, חתנו של הנביא מוחמד. לפני מלחמת העולם הראשונה, נודעו העלאווים כ”נֻצַירִים” (בערבית: نصيرية), על שם מייסד הכת מוחמד אבן נוצייר, או כ”אנצאריה” על שם המחוז ההררי בסוריה שהיווה את מושבם, או על סמך הדמיון בין מנהגיהם למנהגי הנוצרים.
הנשיאים הסורים חאפז אל-אסד ובשאר אל-אסד, השולטים בסוריה מאז שנת 1970 הם ממוצא עלאווי, וכך רבים מן האוליגרכיה הצבאית והפוליטית של סוריה.
◄ היסטוריה
מוצאם של העלאווים אינו ברור, אך ההנחה המקובלת היא, כי העלאווים, שנקראו “נוסייריה”, הם בעלי זיקה לזרם השיעי המרכזי התריסרי. בנוסף, העלאווים, הושפעו מן הנצרות, וממנהגים אליליים שקדמו להופעת האסלאם בסהר הפורה. העלאווים, מופיעים לראשונה בכתובים במאה העשירית.
העלאווים עצמם מייחסים את מקורותיהם לאימאם האחד-עשר חסן אל-עסכרי (الحسن العسكري) (846-874), אשר היה מורהו של אבן נוסייר (נפטר ב־868). נוסייר, הכריז על עצמו כ”באב” (שער/דלת) או נציגו של האימאם האחד-עשר. נראה, כי הכת התארגנה לראשונה בהנהגת תלמידו של א-נוסייר, אל-חסיבי, אשר מת בחאלב בשנת 969. נכדו של אל-חסיבי, אל-טברני, עבר לגור בלטקיה, עיר חוף בסוריה. שם הגה את האמונה הנוציירית, ויחד עם תלמידיו המיר את דתם של רוב תושבי העיר.
במאה העשירית התבססו העלאווים תחת שלטונה של השושלת החמדנידית מחאלב, אך הם גורשו ממקומות מגוריהם כאשר השושלת נפלה ב־1004. ב־1094 הצלבנים התקיפו אותם תחילה, אך לבסוף הפכו העלאווים והצלבנים לבעלי ברית, כנגד האיסמאעילים, שליטי מצרים. בשנת 1120 העלאווים, הובסו על ידי האיסמאעילים ו-הכורדים אך 3 שנים לאחר מכן, ניצחו את הכורדים. בשנת 1297, היו מגעים בין האיסמאעילים והעלאווים באשר לאיחוד, אך מגעים אלו לא עלו יפה.
העלאווים, נרדפו תחת השלטון הממלוכי מ־1260 ואילך. כאשר האימפריה העות’מאנית השתלטה על סוריה בשנת 1516, הרגו הטורקים יותר מ־90,000 עלאווים. לאחר מכן נחשבו העלאווים כמנודים והטורקים שלחו מתיישבים להתיישב באדמותיהם. חלק מן המתיישבים הטורקים המירו את דתם לדת העלאווית. לאחר שהעלאווים פשטו על הכפר האיסמאעילי מיסף בשנת 1832, הפשה של דמשק שלח כנגדם חיילים.
לאחר נפילת האימפריה העות’ומאנית, סוריה ולבנון הפכו למנדט צרפתי. הצרפתים נתנו לעלאווים אוטונומיה, כשם שנתנו לקבוצות מיעוט אחרות, וכן, קיבלו עלאווים לגדודים הקולוניאלים בצבאם. תחת שלטון המנדט, תמכו ראשי השבטים העלאווים במדינה עלאווית עצמאית, וניסו להפוך את האוטונומיה שקיבלו למדינה של ממש.
בשנת 1939, נתנו הצרפתים לטורקיה חלק מסוריה הצפון-מערבית, המכונה “הסנג’ק של אלכסנדרטה” (כיום האטאי). חבל הארץ הכיל עלאווים רבים. המעשה הרגיז מאוד את הקהילה העלאווית, כמו גם את הסורים שאינם עלאווים. זכי אל ארסוזי, מורה מהעיר אנטיוכיה באלכסנדרטה, בעל חינוך צרפתי, ולימים ממייסדיה של מפלגת הבעת’ (ביחד עם מישל עפלק) והוגי האידאולוגיה הבעת’ית, הוביל את תנועת ההתנגדות לכיבוש הטורקי.
לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר המחוזות העלאווים, אוחדו עם סוריה, ניסו תומכי המנהיג העלאווי סולימאן אל מורשיד להתנגד לסיפוח. אל מורשיד נתפס ונתלה על ידי ממשלת המדינה הסורית הצעירה בדמשק בשנת 1946.
סוריה, קיבלה את עצמאותה ב־17 באפריל 1946. לאחר מלחמת העצמאות של ישראל שלטו בסוריה שורה של משטרים צבאיים משנת 1949 ועד לאיחוד עם מצרים במסגרת הקהילה הערבית המאוחדת בשנת 1958. הקע”מ שרדה שלוש שנים, והתפרקה בשנת 1961, כאשר מועצה צבאית שכללה קצינים עלאווים ממורמרים, לרבות סלאח ג’דיד ו-חאפז אל-אסד, סייעו למפלגת הבעת’ לעלות לשלטון בשנת 1963. בשנת 1966 מרדו הקצינים, וגרשו את ותיקי הבעת’ מישל עפלק ו-סלאח אל ביטאר, וב־23 בפברואר 1966, התבצעה הפיכה בה עלו לשלטון הקצינים העלאווים אשר הכריזו על זכי אל ארסוזי כאביהם הרוחני, ועל ממשלתם כ”ממשלת המראה החדש של הבעת’”.
חאפז-אל אסד, מונה לשר ההגנה בממשל החדש, חמישה עשר חודשים לפני מלחמת ששת הימים, והיה אחראי במידה רבה לתבוסת הצבא הסורי במלחמה זו. בשנת 1970, לקח אסד את השלטון לידיו והכריז על “תנועת רפורמות” במפלגת הבעת’. בשנת 1971, מונה אסד לנשיא סוריה. מצבם של העלאווים השתפר ובשנת 1973, האימאם מוסא אל-סאדר, מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון, הכריז ב’פתווה’, כי הוא מכיר בעלאווים כחלק אותנטי מן האסלאם השיעי.
עד להכרזה זו, ההנהגה הדתית המוסלמית, הן זו השיעית והן זו הסונית סירבו להכיר בעלאווים כמוסלמים. אל סאדר, היה איש סודו של אסד, והיה לו חלק חשוב בברית בין אסד ובין הגורמים השיעים באיראן (אם כי הוא עצמו נעלם באופן מסתורי במהלך ביקור בלוב בשנת 1978). למשפחת אסד היה חלק חשוב בברית זו בין המוסלמים השיעים בלבנון ובאיראן ובין המיעוט העלאווי בסוריה.
הרוב הסוני בסוריה לא ראה בעין יפה את שלטון העלאווים, ותנועת האחים המוסלמים הובילה מרד, במהלכו ניסתה להתנקש בחיי אסד ב־25 ביוני 1980. בתגובה שלח אסד את חייליו להשמיד את מעוז התנועה בעיר חמאת. בפברואר 1982, ביצעו אנשי אסד טבח באנשי העיר (“טבח חמה”), אשר גבה בין 3,000 (אומדנה הרשמי של הממשלה הסורית) ל־20,000 קורבנות. מאז דיכויה האלים של המרידה באל-חמה היה הממשל העלאווי בסוריה יציב.
לאחר מותו של חאפז-אל אסד בשנת 2000, קיבל את השלטון בנו, בשאר אל-אסד, ושמר על קוי המדיניות של אביו. למרות שהעאלווים הינם הכת השלטת במדינה, הן בצבא, הן בחיל האוויר, והן בשירותי הביטחון, הרי שהשירות הציבורי, ועמדות המפתח הכלכליות בסוריה מוחזקות בעיקרן על ידי הסונים. משטרו של אסד מקפיד להעניק לכל גורם דתי את חלקו בעמדות הכח, כל עוד שומרים העלאווים על עמדות המפתח בממשל.
בשנת 2011, בעקבות גל המהפכות בעולם הערבי, המכונה; “האביב הערבי”, פרצו בסוריה, מהומות קשות שהעמידו בסכנה את שלטונו של בשאר אל-אסד הנשיא ועירערו את עמדות הכוח העלוואיות במדינה.
◄ הדת העלאווית
מבחינה תאולוגית העלאווים היום, טוענים, כי הינם שיעים מן הזרם של “שנים עשר האימאמים”, אך מבחינה מסורתית הם נחשבו לכופרים וקיצוניים, והוצאו מחוץ לגבולות האסלאם, בשל הערצתם כאל את האימאם עלי. חכם ההלכה הסוני הגדול ביותר בתולדות סוריה, אבן תיימיה (נפטר בשנת 1328), אף הרחיק לכת והגדיר אותם כגרועים מהכופרים היהודים, והנוצרים. רק ספר קודש אחד של העלאווים, “כיתאב אל מג’מוע” תורגם לצרפתית והודפס. הדבר נעשה בביירות בשנת 1863 בידי עלאווי שהמיר דתו לנצרות, סולימאן אל אד’אנה אשר לאחר מכן הומת בידי העלאווים על בגידתו. הדת העלאווית, הינה בעלת מאפיינים דומים לדת השיעית מן הזרם האיסמאעילי.
עלאוויים בסוריה, במהלך מלחמת העולם השנייה. צילום: פרנק הארלי
כמו האיסמאעילים מאמינים העלאווים במערכת של התגלמות אלוהית וכן בקריאה איזוטרית של הקוראן. שלא כמו האיסמאעילים מאמינים העלאווים, כי עלי הוא התגלמות האלוהות בשילוש הקדוש – עלי הוא ה”משמעות”. מוחמד הוא ה”שם” וסלמן הפרסי הוא ה”שער”. הקתכיזם העלאווי, מבוטא בנוסחה: “אני פונה אל השער, אני כורע בפני השם, אני מעריץ את המשמעות”. העלאווים מתפללים בנוסח שגובש אחרי השהאדה; “אני מעיד שאין אל פרט לעלי”, אך הוא גם חייב להצהיר, כי הינו מוסלמי. העלאווים, מאמינים, כי הם המוסלמים הטובים והאמיתיים ביותר.
באמונה השיעית חזר השילוש שוב ושוב בהיסטוריה – 7 פעמים, והיו מעורבות בו דמויות שונות, שזהותן לא תמיד ברורה ומוסכמות, בהן; הבל, אדם הראשון; יהושע, משה; פטרוס, ישו, ואחרים. לא במקרה מוקדם ברשימה חלקית זו הבן/תלמיד לאב/מורה, שכן העלאווים, מקפידים על סדר זה, במטרה להקדים גם את עלי למוחמד בשילוש הסופי והמסכם. על אף השילוש בעיני עצמם העלוואים מוחזקים כגדולי מייחדי האל.
הדת העלאווית, הינה סוד, והעלאווים אינם מקבלים לקרבם מומרים או מאפשרים פרסום של כתבי הקודש שלהם. רוב העלאווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה העלאווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של זכרים שותפי סוד. בגיל 15 או 16, מקבלים העלאווים הזכרים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח’, ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת העלאווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין העלאווים לבין הדרוזים.
בשל העובדה, כי רק ספר אחד מכתבי הקודש העלאווים פורסם, מעט מאוד ידוע על הדת, ואינפורמציה לא מדויקת רבה נכתבת ומפורסמת. הדת העלאווית נראית כמבוססת על נאופלאטוניזם ו-גנוסיס. לפי האמונה העלאווית כל האנשים היו בתחילה כוכבים בעולם האור, אך נפלו בשל אי ציות. העולם הגשמי הוא מקום של סכנה, אויבים וטומאה, אך ניתן להימלט מן הרוע בעזרת הבורא.
כל עלאווי, שומר בנפשו חלק מן האור של הבורא, שניתן להגיע אליו באמצעות אמונה וישועה. עלאווים שומרי דת, מאמינים שהם יתגלגלו 7 פעמים לפני שיחזרו למקומם בין הכוכבים, היכן ששולט האימאם עלי. אם יחיו חיי חטא, יתגלגלו בנוצרים או ביהודים, ויישארו ביניהם עד שיכפרו על חטאיהם. כופרים נולדים מחדש כחיות.
חלק מהחוקרים, טוענים, כי העלאווים קרובים לנצרות בשל אמונתם בשילוש, הכרתם בחג המולד ושתיית יין בטקסיהם. חלק מהחוקרים טוענים כי טקסיהם הדתיים מבוססים על מוטיבים פיניקיים קדומים, אשר שרדו בשל רמזים לאמונה בשמש ובירח.
למרות שהעלאווים, מכירים בחמש מצוות הבסיס של האסלאם, הם טוענים שהמדובר בחובות סמליות, ואינם מבצעים אותן בפועל. נסיונותיו של חאפז אל-אסד לקרב את העלאווים לאסלאם כללו בניית מסגדים בערים עלאוויות. כוהני הדת, במסגדים אלו ניסו להורות לצאן מרעיתם להתפלל בקביעות ולקיים את המצוות הבסיסיות של האסלאם. הנשיא בשאר אל-אסד, הלך בעקבות אביו, ועודד את העלאווים להתרחק ממנהגיהם המסורתיים ומהתאולוגיה הייחודית להם, לכפור באלוהותו של עלי, ולהכריז על עצמם כמוסלמים שיעים.
יש הרואים בהתנהגותם של חאפז אל-אסד ובנו מעשה תקיה אופייני של הסתרת האמונה בסביבה עוינת, דבר המקובל בקרב העלאווים. גישתם המשתלבת מאפשרת לעלאווים ליהנות מהטבות שונות. על פי החוקה הסורית רק מוסלמי יכול להיות נשיא, וזה זמן רב נשיא סוריה הוא עלאווי. עם זאת העלאווים שילמו מחיר יקר על השתלבותם באסלאם, ולמעשה המירו את דתם עבור חלקם בשלטון.
כיום מערכת החינוך הסורית, מלמדת את הדת הסונית בבית הספר היסודי והתיכון. בוגר עלאווי של מערכת זו יודע את יסודות האסלאם הסוני, ויודע כי דתו שונה מאסלאם זה, אך אינו יודע בדיוק כיצד. רבים מבדילים בין הסונים ובין העלאווים רק בשל מנהגים מסורתיים עלאווים שנשמרו כקברי קדושים, לבישת קמעות, והקרבת כבשים.
באופן מסורתי העלאווים מתחלקים ל-5 כתות; חייאביה, חיידריה, מורשידים (תומכי סולימאן אל מורשיד), שמסיה (כת השמש), וקמרי (כת הירח). כיום אבדה משמעותם של רבים מן ההבדלים בין כתות אלו, וישנם נישואים בין שבטיים רבים. ממשלו של אסד, מתאמץ להעניק לכל השבטים חלק שווה בשלטון.
◄ אוכלוסייה
בסוריה, העלאווים, גרים בהרים שלאורך חוף הים התיכון. לטקיה וטרטוס הן הערים המרכזיות באזור. הם מרוכזים גם במישורים שליד חמה וחומס. העלאווים, כיום חיים בכל עריה המרכזיות של סוריה. מעריכים את מספרם בכ-1.5 מיליון המהווים כ-7% מאוכלוסיית סוריה. יחד עם שאר העדות השיעיות, הם מהווים כ-13% מהאוכלוסייה.
ישנם גם כ-100,000 עלאווים החיים בלבנון, וכארבע מאות אלף בטורקיה, בעיקר בחבל האטאי בדרום טורקיה. למעלה מ-3,000 עלאווים, חיים תחת שלטון ישראל בכפר עַ’גַ’ר (ערבית; غجر, תעתיק חופשי: רג’ר, Ghajar), אשר ברמת הגולן.
Add Comment