מדבריו של דברי נגיד בנק ישראל היום בועידת ישראל לעסקים של העיתון גלובס; “יש לישראל, מרווח פעולה מספיק גדול להשתמש במדיניות מוניטארית מרחיבה, ומדיניות פיסקלית פעילה וזהירה. אם ננהל את המשק באופן אחראי וזהיר נוכל לעבור גם את המשבר הזה בעלות יחסית קטנה, ולטפל בכל בעיה שתגיע מחו”ל לחופי מדינת ישראל – ועלינו להתכונן לכך שבעיות אכן עשויות להגיע לכאן”. 
נגיד בנק ישראל: המשק הישראלי, נמצא במצב יחסית טוב, אבל ברור שיש האטה בצמיחה
נגיד בנק ישראל, פרופ’ סטנלי פישר, פתח היום (שני) את דבריו בועידתבוועידת ישראל לעסקים בהתייחסות לאיש השנה של גלובס, מר אלי הורביץ ז”ל. הנגיד ציטט מתוך דו”ח “ישראל 2028” שהורביץ הוביל את כתיבתו ביחד עם דוד ברודט לפני שלוש שנים: “תתקיים במדינת ישראל חברה פתוחה ונאורה שכלכלתה חופשית, מאוזנת והוגנת. המדינה תשיג כל זאת בשיתוף כל מגזריה, מתוך שמירה על ערכיה וחיזוק דמותה של ישראל. האתגרים הגדולים העומדים בפני ישראל אינם מאפשרים לה לשקוע בבינוניות ולוותר על הצטיינות. אימוץ נורמות גבוהות בתחומי חיים רבים ומגוונים יקרבו אותנו להיות חברת מופת.” הנגיד ציין שדברים אלו מבטאים את חזונו ואת גדולתו של אלי הורביץ, יהי זכרו ברוך.
בהמשך תיאר הנגיד את המצב המאקרו כלכלי בישראל בחורף 2011-2012, בהתייחס לצדעים שננקטו בישראל במשבר האחרון, וללקחים העולים מצעדים אלו לקראת התקופה הקרובה אשר צפויה בכלכלה הישראלית והעולמית. להלן תמצית מדבריו של דברי נגיד בנק ישראל היום ב’ועידת ישראל לעסקים’ של העיתון גלובס;
המשק הישראלי, נמצא בהאטה. ארגון ה-OECD, חוזה צמיחה של 2.9% ב-2012, ותחזית בנק ישראל, שפורסמה כבר לפני זמן מה – בסוף ספטמבר, עמדה על 3.2%, אך סביר להניח שהתחזית הבאה, אשר נמצאת בגיבוש כעת, תהיה קרובה יותר לרמה החזויה על ידי ה-OECD.
אם כן, המשק הישראלי נמצא בהאטה בקצב הצמיחה – האטה המבטאת שיעור צמיחה שיכול להיחשב באירופה לצמיחה מרשימה, אבל אינו מרשים עבור המשק הישראלי. שיעור האבטלה, אמנם נמוך כעת, אך עלינו לזכור שגם במשבר האחרון העלייה באבטלה החלה בפיגור, זמן מה לאחר שהחלה ההאטה בצמיחת התוצר.
מה היו הצעדים שנקטנו בהם בתגובה למשבר האחרון? בקיץ 2008 האינפלציה הייתה מאוד גבוהה ולכן הריבית הייתה גבוהה יחסית. אולם, לאחר נפילת בנק ההשקעות Lehman Brothers, הבנו שאנו עומדים בפני משבר שלא היה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה והפחתנו את הריבית במהירות עד לרמה של 0.5%. הותרנו את הריבית ברמה זו עד אוגוסט 2009, והיינו בין הראשונים להעלות את הריבית ביציאה מהמשבר, משנוכחנו לראות שהמשק הישראלי, חוזר לצמוח.
הריבית המשיכה לעלות בהדרגה עד הקיץ האחרון, ולאחרונה, שבנו להוריד אותה לנוכח ההחמרה במצב הכלכלי בעולם. מעניין לציין את הדיון המוניטרי שהתקיים בסוף ספטמבר, אשר התנהל בשיחת ועידה היות ומחצית מחברי הפורום המוניטרי היו בוושינגטון ומחציתם בישראל.
אלו שהיו בוושינגטון, תמכו בהפחתת הריבית ואלו שהיו בישראל, תמכו בהשארתה ללא שינוי, מה שמייצג אולי את תחושת ה”אי של יציבות” שאנו בישראל חיים בו. בסופו של דבר הפחתנו את הריבית, בעיקר בגלל שחזינו בהאטה בקצב הייצוא כתוצאה מהמצב בכלכלה העולמית. לאחרונה נכנסה האינפלציה לתוך תחום היעד והיא אינה מהווה בעיה בשלב זה.
צעד נוסף שנקטנו בו בתגובה למשבר היה ההתערבות בשוק המט”ח, לנוכח הייסוף החד שהתרחש בשער השקל החל ממחצית 2008. רכישות המט”ח, הביאו לפיחות בשער השקל וסייעו לכך שהייצוא ירד פחות מאשר היבוא בשנת 2009.
בקיץ 2009, החלטנו להפסיק את ההתערבות המוסדרת בשוק המט”ח ועברנו להתערב על פי שיקול דעת בהתאם למגמות בשוק. בחודשים האחרונים לא נאלצנו להתערב בשוק המט”ח, אולם מדיניותנו בתחום זה לא השתנתה ונתערב בשוק במידה ויתעורר צורך לכך.
ערב המשבר, הורה המפקח על הבנקים להעלות את יחס הלימות ההון במערכת הבנקאית. דרישה זו נראתה חריגה באותה תקופה, אבל כיום גם רשויות הפיקוח באירופה מעלות את יעדי הלימות ההון, ובכוונתנו להתאים את היעדים בישראל לדרישות באזל 3. נעשה זאת באופן מדוד, וכפי שאמר אתמול המפקח על הבנקים, מבלי לפגוע ביכולתם של הבנקים לתמוך בפעילות הכלכלית.
מבחינת המדיניות הפיסקלית, ממשלת אולמרט לא יכלה לאשר את התקציב בשנת 2008, ולכן לא ניתן היה להגדיל את ההוצאות, וכל הגידול בגירעון היה תוצאה של פעולת המייצבים האוטומטיים. כתוצאה מכך, הצלחנו במהלך המיתון לשמור על רמה פחות או יותר יציבה של יחס החוב לתוצר. עובדה זו, היא בעלת חשיבות רבה במיוחד. מדינות רבות נמצאות היום בבעיה קשה מבחינת החוב הציבורי, ואל לנו לחשוב שהעובדה שבמדינות אלו יחס החוב לתוצר גבוה מאוד משמעותה ששם אנו יכולים להרשות לעצמנו להגדיל את החוב.
צעדים ננקטו גם ב’שוק ההון’; הוקמו קרנות השקעה על ידי משרד האוצר לטיפול באשראי חוץ-בנקאי (“קרנות מנוף”); ניתנו ערבויות מדינה לגיוס הון על ידי הבנקים לצורך הרחבת האשראי; וגובשה מסגרת למינוי קציני אשראי לטיפול בחובות בעיתיים. מהלך זה, אולי נחל הצלחה יתר על המידה – בכל אופן, אין ספק שההיקף של הסדרי החוב שאנו עדים לו כעת איננו אופטימלי. וננקטו גם צעדים נוספים הן על ידי הממשלה והן על ידי בנק ישראל.
בקיץ האחרון, היינו עדים למחאה החברתית, אשר העלתה על סדר היום נושאים שלא ניתן להתעלם מהם. תגובת הממשלה למחאה הייתה הולמת ואחראית, ודו”ח טרכטנברג מציע מענה אחראי לדרישות המחאה, בעיקר במובן שהוא שמר על המסגרת התקציבית. עלינו לזכור שקל מאוד להציע אפיקים שונים של הוצאה ציבורית אשר כולם נראים חיוניים, אולם, יש לזכור שבסופו של דבר צריך לשלם עליהם. דו”ח טרכטנברג לטעמי הוא דו”ח יסודי ומקצועי וחשוב שהוא יגיע לכדי יישום.
הלקחים העולים מהסקירה שנתתי כאן הם;
א. ישנם צעדים נוספים שאפשר להשתמש בהם לעת הצורך – אבל עוד לא הגיע זמנם. עלינו לדעת שהם קיימים בארגז הכלים שלנו, ולהשתמש בהם רק בעת הצורך.
ב. שהמשק הישראלי נמצא במצב יחסית טוב, אבל ברור שיש האטה בצמיחה.
ג. יש לישראל מרווח פעולה מספיק גדול להשתמש במדיניות מוניטארית מרחיבה, ומדיניות פיסקלית פעילה וזהירה.
אם ננהל את המשק באופן אחראי וזהיר נוכל לעבור גם את המשבר הזה בעלות יחסית קטנה, ולטפל בכל בעיה שתגיע מחו”ל לחופי מדינת ישראל – ועלינו להתכונן לכך שבעיות אכן עשויות להגיע לכאן.
Add Comment