לקראת תקופת החגים המתקרבת, תשע”ב; בתשרי, עולה הצריכה הממוצעת של דגים, פי 2 לעומת חודשי השנה האחרים ועומדת על 1.8 ק”ג לאדם, צריכת האמנון עלתה השנה ב-10% ◄ דבש; הצריכה הממוצעת סביב ראש השנה, כ-300 גרם לנפש בממוצע ◄ צריכת תפוחי העץ עמדה על כ-125 תפוחים בממוצע לאדם, והתפוחים היו גדולים וצבעוניים מהרגיל, במהלך שנתיים ניטעו לא פחות מ- 8,500 דונם מטעי רימון חדשים.
משרד החקלאות, פרסם נתוני צריכת המאכלים הפופולאריים ב’ראש השנה’ ובחגים
משרד החקלאות, פרסם את נתוני צריכה של המאכלים הפופולאריים בראש השנה, לקראת החגים, ומהם עולה, כי בחודש ממוצע צורך הישראלי, כ-11 ק”ג דגים בממוצע בשנה. בחודש תשרי, עולה הצריכה הממוצעת פי שניים לעומת חודשי השנה האחרים ועומדת על 1.8 ק”ג לאדם. בתחום צריכת דבש, מתברר, כי 50% מן הצריכה השנתית נצרכת סביב ראש השנה. בשנת 2010, עולה, צרכו הישראלים כ-125 תפוחים בממוצע לאדם. הרימונים, ממשיכים להיות להיט; היבולים, עלו משמעותית, ובתוך שנתיים, זינק ייצוא הרימונים מישראל, פי 2.5!
★ צריכת דגים
משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ו’ארגון מגדלי דגים’, מפרסמים לקראת ראש השנה וחגי תשרי, נתונים על ענף הדגים; בחודש ממוצע צורך הישראלי, כ-900 גרם דגים (כ-11 ק”ג לשנה), ואילו בחודש תשרי נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל-1,800 גרם לנפש.
בחודש תשרי, נצרכים 1,000 טון קרפיונים לעומת 350 טון בשאר חודשי השנה, 800 טון דג אמנון בחודש תשרי, לעומת 500 טון בשאר חודשי השנה, ו-300 טון דגי בורי, בחודש תשרי, לעומת 170 טון בשאר חודשי השנה.
הצריכה המקומית לנפש, נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות אחרות; מדינות הים התיכון, צורכות לשנה 20 – 40 ק”ג לנפש, ביפן, צורכים 60 ק”ג לנפש והאמריקאים צורכים 6 – 7 ק”ג לנפש לשנה.
בחודש ממוצע צורך הישראלי כ-900 גרם דגים כ-11 ק”ג לשנה
השנה, צפויים להימכר בתקופת חגי תשרי, דגים, בהיקף כספי של כ- 100 מיליון ₪ (במונחי מחירי צרכן). המחירים לא התייקרו והם צפויים להיות דומים למחירים בשנה שעברה. דגי קרפיון; 22 – 25 ₪ לק”ג, דגי אמנון; 22 – 28 ₪ ודגי בורי 25 – 38 ₪ (לעומת 30 – 40 ₪ לפני שנתיים) וצפויה אספקה סדירה של דגים. לקראת החגים אף צפויים להופיע על המדפים שני מוצרים חדשים – פילה קרפיון מפולט, ללא אדרה, ועצמות ודג קרפיון שלם.
מנתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר בשנת 2010, עולה, כי צרכנו כ- 75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון דגים טריים מייצור מקומי ו- 50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות; חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 טון, דייג כ- 4,000 טון וחקלאות ימית כ- 2,000 טון.
דגי אמנון, נצרכו בשנת 2010, בכמות של כ- 7,600 טון, כ-600 טון יותר מן השנה שקדמה לה. במקום השני, נצרכו בשנת 2010 דגי הקרפיון בכמות של כ- 6,800 טון לשנה, אחריהם דגי דניס ודגי בורי (קיפון) כ- 2,000 טון כל אחד, דגי כסיף כ- 1,000 טון, דגי פורל כ- 500 טון ודגי באס כ- 150 טון.
בשנה הקרובה, לא צפוי מחסור בדגים, לאור מזג האוויר הנוח שאפיין את החורף האחרון, והשיפורים הנכנסים דרך קבע ל’ענף גידול הדגים’, המבטיחים אספקה שוטפת ורציפה.
★ צריכת רימונים
על פי נתוני משרד החקלאות, בשנה האחרונה, החלו לשאת פרי עוד כ- 2000 דונם עצי רימונים, אשר ניטעו בשנים האחרונות. לאור זאת, בשנת 2010, עמדנו על כ- 17,000 דונם מטעי רימונים נושאי פרי, ואילו השנה, אנו נהנים מכ- 19,000 דונם מטעי רימונים נושאי פרי.
בתקופת החגים, צורכים הישראלים כ- 6,000 טון רימונים, מתוך כ- 11,000 טון רימונים אותם צורכים הישראלים לאורך כל השנה. ישראלי, אוכל בממוצע כ- 3 רימונים בשנה.
היבול בשנת 2010, עמד על כ- 35,000 טון, שהם כ- 8,000 טון יותר מיבול שנת 2009. העלייה ביבול, נובעת בעיקר מנטיעות חדשות שבוצעו, כאמור, בשנים האחרונות, וכן מכניסה של זנים חדשים; “שני” ו”עכו”. בזכות הנטיעות המרובות צופים במשרד החקלאות, כי בשנים 2012 – 2013, נגיע ליבול של כ- 50,000 טון.
בענת היצוא 2010-2011 (יולי עד דצמבר 2010, ועד מרץ 2011) כ- 16,500 טון יועדו לייצוא. בעונת הייצוא, הנוכחית, צפוי היצוא להגיע לכ- 20,000 טון, עלייה של כ- 25% מעונת הייצוא המקבילה אשתקד, ויותר מפי שתיים וחצי מהעונה לפני שנתיים!
ישראלי אוכל בממוצע כ-3 רימונים בשנה, צילום: רם שדמון
במשך שנים התרכז ענף הרימונים בעיקר בשיווק רימונים שלמים בתקופת חגי תשרי, והיקפו היה מצומצם ועמד על כ- 3,500 דונם. לפני מספר שנים, פותחה על ידי מנהל המחקר החקלאי (“מכון וולקני”) במשרד החקלאות מכונת ’פריטת רימונים’ אשר אפשרה עדנה מחודשת לפרי.
בעקבותיה, ובעקבות שילוב של זנים חדשים, הורחבו בין השנים 2003 –2011 הנטיעות באופן משמעותי, ובשנת 2011, כאמור, הענף עמד על כ- 19,000 דונם מטעים מניבי פרי ועוד כ- 3000 דונם מטעים צעירים המעובדים על ידי כ- 500 מגדלים בכל רחבי הארץ.
לפרי ערך בריאותי גבוה, הוא מכיל נוגדי חמצון, ויטמין C וברזל בכמויות גבוהות. נכון להיום, הפרי משווק בשלמותו, כגרגרים באריזות החוסכות את עבודת הקילוף, כמיצים טבעיים, כמשקאות אלכוהוליים, ואף כמוצרי בריאות וקוסמטיקה. הזנים העיקריים הם; “ראש פרד” (ורוד), “עכו” ו”שני” (אדומים) – מוקדמים, “הרשקוביץ” (אדום וחמצמץ)- באמצע העונה ו- ו”ונדרפול” (חמוץ-מתוק וגדול) המאוחר, את פירותיו ניתן למצוא על המדפים עד סוף החורף.
★ צריכת דבש
50% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל, נצרכת סביב חגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. המדובר ב- 1,800 טון בקרוב הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של כ- 60 מיליון ₪ במונחי מחיר לצרכן. ישראלי ממוצע, צורך בחודש תשרי, כ- 300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי). במהלך השנה כולה, צורכים הישראלים כ- 3,600 טון דבש.
על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר במשך שנים נעשתה הקנייה על פי שיקולי מחיר בלבד ורוב הציבור העדיף את הדבש “הרגיל” הנמכר ברשתות השיווק, העשוי ממספר מקורות צוף של פרחים שונים, הקרוי דבש פרחי בר. ארץ ישראל היא ‘ארץ זבת חלב ודבש’, אשר נתברכה בשפע מקורות צוף ותנאי סביבה מיוחדים המאפשרים לדבוראים לייצר דבשים מיוחדים.
בהתאם, בשנה האחרונה נצפית המשך מגמת צריכת דבשים מיוחדים, הנקראים; “דבשים זניים”. דבשים, אלו, נרכשים בחנויות מתמחות ואצל הדבוראים באופן ישיר. למרות החורף החם והשחון ותנובת הדבש הנמוכה במכוורות, צפויה אספקה תקינה של דבש לכל הרשתות והחנויות.
ניכרת מגמת צריכת דבשים מיוחדים, הנקראים; דבשים זניים
סוגי הדבש, מראים שונות גדולה בטעם ובארומה. העובדה שהדבורים אוספות צוף מפרחים שונים גורמת לשינויים בהרכב הדבש מלבד השינויים הבולטים של טעם, ריח וצבע. איכות ‘הדבש הישראלי’ גבוהה, ביחס לדבש האירופאי או האמריקאי הודות למגוון גדול של צמחיה ותנאי סביבה. דבש מסווג לפי מינים על פי הפרח ממנו נאסף הצוף ועל פי העונה והמיקום בהם נאסף הצוף.
לדברי חיים אפרת, מרכז מקצועי ראשי לדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה”מ) במשרד החקלאות; “הדבש, בארץ ישראל, נחשב לאיכותי במיוחד, נוכח מגוון הצומח ותנאי הסביבה בארצנו. למרות זאת, רק אחוז קטן מהאוכלוסייה, כ- 25% מהצרכנים, מבחין ומחפש דבש לפי זנים, העשוי מצוף פרחים של צמח אחד, דומיננטי, כדוגמת; דבש מצוף הדרים, צוף אבוקדו, צוף זעתר וצוף אקליפטוס, שערכו התזונתי והבריאותי רב. לרוב, ניתן למצוא דבש זני במכוורות הבוטיק”.
ככלל, מבחינים בין הדבש הכהה, שמקורו לרוב בצוף אבוקדו או בצוף אקליפטוס, לדבש בהיר, שמקורו בצוף הדרים וצוף פרחי בר. הדבש הכהה, מכיל שיעור גבוה יותר של מינרלים, בהם; אשלגן, ברזל, זרחן, נתרן, ו’מגנזיום’, ומתאים למאכלי “חורף”, כדוגמת; קדירות ובשרים. הדבש, הבהיר מתאים לבישולים “קיציים” של ירקות, עוף, סלטי ירקות ופירות ויוגורט.
הדבש הנרדה, נוזלי וצמיגי בעת הרדייה. במהלך חיי הדבש הוא מתגבש והופך מנוזלי למוצק. לכל דבש קצב ההתגבשות וצורת ההתגבשות האופייניים לו. דבש מגובש, הוא טבעי לכל דבר ועניין, יש צרכנים המעדיפים אותו על דבש נוזלי, מסיבות טעם ואסתטיקה.
תכנית בקרת איכות הדבש – מזה מספר שנים מקיים משרד החקלאות, יחד עם המועצה לייצור ושיווק דבש, ויועץ חיצוני (ד”ר שאול ינאי), תכנית לשיפור איכות הדבש בישראל. ניתן לומר שמאז שהחלה תכנית הבקרה, השתפר הליך ייצור הדבש ושיווקו לצרכן.
★ צריכת תפוחים
על פי נתוני משרד החקלאות, בישראל כ- 40,000 דונם מטעי תפוחים נושאי פרי. היבול של שנת 2010, עמד על כ- 125,000 טון, מעט מעל הממוצע השנתי שעומד על 115,000 טון. השנה, היו תנאים טובים מאוד לגידול התפוח, ולכן הפרי צבעוני וגדול יותר מהרגיל. ישראלי, אוכל בממוצע כ- 125 תפוחים בשנה! מדובר בכמות מאוד גבוהה לאורך כל השנה ולכן העלייה לקראת חגי תשרי, קיימת אך היא מינורית.
הייצור השנתי העולמי של תפוחים, נע סביב 50 – 60 מיליון טון. המדינות העיקריות המגדלות תפוחים הן; סין (25 – 30 מיליון טון לשנה), אירופה (9 מיליון טון לשנה) וארה”ב (5 מיליון טון לשנה).
ישראלי, אוכל בממוצע כ-125 תפוחים בשנה! צילום: רם שדמון
תפוחים אוהבים קור, לכן ישראל נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידול תפוחים. הרוב המכריע של התפוחים בישראל גדל באזור הצפון, בהרי הגליל והגולן, בגבהים של לפחות 600 מטר.
ישראל אינה מייצאת תפוחים, למעט יצוא תפוחים מיישובי הדרוזים בגולן לשכנה סוריה שנעשה בשנים האחרונות. המדובר בכ- 8,000 טון תפוחים שנשמרו בקירור, הודות לפיתוח תשתיות קירור ואריזה מתקדמות בישראל שאינן קיימות בסוריה, דבר שמאפשר אספקת תפוחים לאורך כל השנה. ייבוא התפוחים לישראל הוא מינימאלי, כ-2,000 טון מארה”ב ואירופה.
הזנים העיקריים הינם: “זהוב” (ירוק-צהוב), “סטארקינג” (אדום), “גרניסמית” (ירוק), “גאלה” (אדום-צהוב), “פינקליידי” (אדום-צהוב), “יהונתן” (אדום) ו”ענה” (אדום-ירוק).
“ענה”, הוא זן מקומי, אשר פותח על ידי אבא שטיין מקיבוץ עין שמר, והוא הזן היחיד שיכול לגדול בתנאי חום ולכן הוא מגודל בישראל באזור הדרום.
Add Comment