ליצמן, על רפורמת ביטוח הסיעוד הציבורי: “זהו צדק חברתי ותיקון עוול היסטורי לאוכלוסיה המתבגרת בישראל” ◄ דווקא בימים אלה בהם עולות על פני השטח סוגיות חברתיות נוקבות שדורשות התייחסות מעמיקה מצד משרדי הממשלה השונים, נדרשת תשומת לב מיוחדת לאותה אוכלוסייה שהיא אולי החלשה ביותר בחברה הישראלית, שלא תקים מאהלים ושזעקתם לא נשמעת.
סגן שר הבריאות, הציג עיקרי רפורמת ביטוח הסיעוד הציבורי: זהו צדק חברתי ותיקון עוול
סגן שר הבריאות, ח”כ הרב יעקב ליצמן, הציג היום (ראשון), במסיבת עיתונאים בלשכתו יחד עם נציגי ארגוני הקשישים את רפורמת הסיעוד בישראל שעיקרה מתן ביטוח סיעודי לכל ע”י הכללת תחום הסיעוד ב’סל הבריאות’, עליה הכריז כבר בחודש דצמבר 2010, הכוללת מהלך אסטרטגי בתחום שירותים לקשישים סיעודיים בישראל, שעיקרה הכללת תחום הסיעוד בסל הבריאות והענקת ביטוח סיעודי לכלל אזרחי ישראל.
סגן השר ליצמן, ומנכ”ל משרדו פרופ’ רוני גמזו, מינו צוות מקצועי במשרד לביצוע מחקר מעמיק, בעקבותיו הוגשו לסגן השר, ולמנכ”ל, ההמלצות לשיפור השירות ל’קשיש הסיעודי’. בסיום תהליך ממושך של עבודת מטה שנערכה במשרד הבריאות גובשה הרפורמה והוצגה לראש הממשלה.
מדובר ברפורמה אשר נועדה להרחיב את הזכאות לטיפול סיעודי רפואי לקשישים בכל שכבות האוכלוסייה, לצמצם את הבירוקרטיה הקיימת בטיפול בקשיש (שכיום מטופל על ידי 6 משרדים ממשלתיים וגופים נוספים) ולשפר את איכות הטיפול הרפואי-סיעודי, תוך יצירת רצף טיפולי במסגרת אחת.
האגף לכלכלה וביטוח בריאות במשרד הבריאות, מיפה את מוקדי אי היעילות במערכות הקיימות כיום המשרתות את הקשיש הסיעודי והתווה מפת דרכים שתוביל להגברת היעילות של מערך השירות והעלאת איכות השירות תוך הצבת הקשיש הסיעודי במרכז ובניית מערכת תומכת סביבו באחריות של גורם אחד ובפיקוח ובקרה של קופות החולים.
הצורך ברפורמה, עולה גם ממצאים שהוצגו לאחרונה, בדו”ח מבקר המדינה לשנת 2010, בפרק הדן בהיבטים בתחום הטיפול בקשישים, שנגע בין השאר בליקויים הקיימים בתחום השירותים הניתנים לקשישים סיעודיים.
עקרונות הרפורמה, עולים בקנה אחד עם ממצאים והמלצות של דו”ח מחקר מ’מכון מאיירס-ג’וינט- ברוקדייל’ שנכתב על ידי ג’ני ברודסקי, וחוקרים נוספים שיצא לאור לאחרונה וכן המלצות ארגונים, כגון; “אשל” ואחרים.
הממצאים המוצגים, מעלים תמונה מדאיגה ביותר לפיה הקשישים ששילמו כל חייהם דמי ביטוח לאומי (הכולל בתוכו גם דמי ביטוח סיעוד) וציפו שבהגיעם לגיל זקנה, ולמצב בו זקוקים הם לעזרת הזולת בתפקודיהם היום-יומיים, יקבלו סיוע משמעותי מהמדינה, לא תמיד מקבלים אותו (גם כאשר הם תלויים בעזרת הזולת לחלוטין), אלה שמקבלים – זוכים בסופו של דבר לסיוע דל מהמדינה; הם מקבלים שירות ממערכת לא מאורגנת ולא יעילה שמעמיסה על הקשיש ומשפחתו את הנטל בו אמורה הייתה המדינה לשאת.
◄ מספר דוגמאות לכשלים הקיימים כיום;
1. הכיסוי הביטוחי בלתי מספק; קרוב לרבע מהקשישים בישראל זקוקים היום לטיפול סיעודי סוגיו (כ-170 אלף קשישים סיעודיים מוגבלים השוהים בקהילה או במוסדות אשפוז). אולם שירותי הסיעוד הניתנים במימון ציבורי אינם נותנים מענה מספק.
א. בקהילה – הטיפול הסיעודי המקסימאלי (ברמת ההכנסה הנמוכה ביותר וברמת התלות בזולת הגבוהה ביותר) זכאי לשעות טיפול סיעודי בהיקף של כ- 3 שעות ביום.
ב. באשפוז – בדיקת הזכאות כוללת הכנסות של הילדים ובמקרים מסוימים גם של חתניו וכלותיו, כתנאי. למעלה מ- 30% מהשוהים במוסדות סיעודיים ותשושי נפש וכ-66% מקשישים התשושים השוהים מוסדות, לא מקבלים מימון ממשלתי כלשהו ומממנים מכיסם את מלוא מחיר האשפוז.
2. הנטל על משק הבית; יכול להגיע לכ- 5,000-15,000 ₪ לחודש.
3. נטל על המשק; מהממצאים של מכון ברוקדייל, עולה כי לעומס הרגשי והכלכלי המוטל על משקי הבית ובעיקר על מי שמהווה התומך העיקרי בקשיש מקרב בני המשפחה, יש תוצאות שמשפיעות גם על המשק הלאומי: התפטרות מעבודה, אובדן ימי עבודה והגדלת הסיכוי לדיכאון.
4. ארגון מערך השירותים לקשיש הסיעודי; מדו”ח משרד הבריאות, עולה תמונה עגומה על מערך השירותים הסיעודיים לקשישים.
א. פיצול סמכויות וריבוי מטפלים ומבטחים – ערב רב של רשויות מטפל בקשיש נזקק הסיעוד. באשפוז – קופת החולים, משרד הבריאות, ומשרד הרווחה. בקהילה – המוסד לביטוח לאומי, רשויות מקומיות, משרד הרווחה, משרד הפנים ומשרד השיכון.
ב. אין גורם אחד אחראי (Accountable) לטיפול בקשיש הסיעודי – אישוש לכך שלא מבוצעת בקרה אחר הטיפול הסיעודי במסגרת חוק סיעוד, עולה מדו”ח מבקר המדינה לשנת 2010, העלה, כי מערך נותני שירותי הסיעוד הקשור עם המוסד לביטוח לאומי, כולל אמנם כ-140 נותני שירות בכ-350 סניפים ברחבי הארץ.
אולם מהדו”ח, עולה, כי ההמוסד לביטוח לאומי, מתקשה בביצוע בקרה שוטפת, וכי במהלך שנים 2008-2009, רובם של הסניפים לא נבדקו כלל וכי המוסד לביטוח לאומי לא מקיים ביקורות מספקות, לא על מערך המבצע את מבחני התלות ולא על נותני שירותי סיעוד מטעמו, וכי בדיקות שבוצעו ע”י רואי חשבון העלו “ליקויים של ממש”.
ג. חוסר אחידות בקריטריונים – הקריטריונים לא אחידים. לדוגמא, מי שזכאי להנחה משמעותית בעת אשפוז לא יהיה זכאי למלוא שעות הטיפול הסיעודי בקהילה.
ד. איכות הטיפול – אין רציפות מספקת בטיפול בחולה הסיעודי בין מכלול הגורמים המטפלים בו (מטפל סיעודי, שירותי רפואה, שחרור מאשפוז וכד’)
ה. חוסר מידע – קיים סבך ביורוקראטי שמתיש את המשפחות ומביא לחוסר מיצוי של הזכויות. משפחות הנזקקים לשרותי סיעוד חסרות ידע והכוונה מספקת ואין מי שמספק מידע כוללני.
5. חוסר שוויון בנטל ובזכויות; יודגש, כי קיימת חובה לשלם (דמי ביטוח סיעוד) לביטוח הלאומי אולם משעה שהפכו לסיעודיים לא כולם זכאים לקבל טיפול סיעודי במימון המדינה. זאת, כיוון שמי שמשתכר מעל רף שנקבע בתקנות לא זכאי כלל לשעות סיעוד במסגרת חוק ביטוח סיעוד ואם אושפז במוסד סיעודי לא יהיה זכאי להשתתפות כספית של המדינה בעלות האשפוז.
6. צפי לגידול מספר הקשישים.
◄ מה מציע משרד הבריאות
מדובר ברפורמה שנועדה לשפר את איכות הטיפול הרפואי-סעודי, תוך יצירת רצף טיפולי במסגרת אחת, להרחיב את הזכאות לטיפול סיעודי רפאי לקשישים בכל שכבות האוכלוסייה ולצמצם את הבירוקרטיה הקיימת בטיפול בקשיש.
הצעת משרד הבריאות מתבססת על רפורמה תלת-שלבית המתפרשת על כ- 5 שנים, שעלותה הכוללת כ- 1.2 מיליארד ₪ (במונחי שנת 2011).
המטרות שהוצבו לרפורמה הן; קביעת גורם אחד שנושא באחריות כוללת (accountability); כיסוי בהיקף ראוי ובר קיימא לאורך שנים (sustainability); הגברת יעילות מערך אספקת השירותים; הקטנת הנטל על משקי הבית והעצמת יכולת ההתמודדות של המשפחה; ותכנון ארוך טווח.
מה יקבל האזרח במסגרת הרפורמה?
הרפורמה מציבה כאמור את הקשיש הסיעודי במרכז ומתבססת על שורה של המלצות שייטיבו באופן ניכר עם הקשיש הסיעודי ומשפחתו. להלן העיקריות שבהן;
מימון אשפוז, וטיפול בקהילה לכולם; תוספת של עד 50% לשעות הטיפול השבועיות בקהילה (עלייה מ-22 ל-33); תמיכה בבני המשפחה המטפלים בקשיש (הבראה לצורך רענון, תמיכה נפשית ועוד); הקלות במבחני ההכנסה לרבות ביטול הנוהג לקיים מבחני הכנסה גם לילדיו, חתניו וכלותיו של הקשיש כתנאי לקביעת גובה הסיוע הציבורי; סל שירותים ייעודי שיוגדר בחוק; כתובת אחת לפניות – קופת החולים; טיפול מבוקר על ידי צוות רב תחומי; מינוי case manager שילווה את הטיפול בחולה; יותר השקעה במניעה ושיקום; ומיניסטריון אחד שנושא באחריות – משרד הבריאות.
בבסיס ההמלצות, קיים הרצון לספק מענה לנזקק הסיעוד ברמות המוגבלות הגבוהות מהבוקר ועד לשעות אחר הצהריים, לשחרר את המטפל העיקרי (בן המשפחה) למספר שעות שמאפשר היקף תעסוקה סביר, ולעודד את השימוש במרכזי יום והעסקת עובדים ישראלים ולהביא לאיחוד השירותים הקיימים תחת קורת גג אחת – קופת החולים.
בשלב הראשון של הרפורמה שעתיד להמשך כשנה וחצי מתוכננת הרחבת הזכאות לשירותי הסיעוד בקהילה, הרחבת אחריות וסמכויות של קופות החולים בטיפול במוגבלים (בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי), בקרה של קופות החולים על מימוש ואיכות “שעות הסיעוד” הניתנות בידי מטפלים מטעם חברות כ”א, הפועלות כיום בשטח ללא פיקוח ממשי, ועיגון הזכאות לנזקקי סיעוד בחוק במונחים של שעות סיעוד (למניעת שחיקת הגמלה לאורך השנים).
לאחר שלב זה, בו ייבנו תשתיות ארגוניות וניהוליות שיגבירו את יכולת הבקרה והפיקוח של קופות החולים ויכולתן לפעול ברצף הטיפול הרפואי-סיעודי, ייושם השלב השני במסגרתו יועבר לאחריות קופות החולים אספקת שירותי האשפוז הממושך (כולל; תשושים, תשושי נפש, וחולים סיעודיים) – כפי שנהוג כיום באשפוז הכללי הרגיל.
בשלב השלישי (בעוד כ-3 שנים, לאחר יישום הרפורמה) מתוכננת העברת אחריות כוללת מ’המוסד לביטוח לאומי’ לאחריות של משרד הבריאות, וקופות החולים, תוך הרחבת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ותקצוב מתאים.
מעבר לשיפור הצפוי באיכות השירותים לקשישים ובני משפחותיהם קיימות לתוכנית שכזו גם השלכות מאקרו-כלכליות, כגון; תוספת משרות לעובדים ישראלים (היקף משוער – כ-5,000 משרות) של עובדים בעלי הכשרה נמוכה שדווקא בקרבם שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה כיום נמוכים יחסית; צמצום ההוצאה הלאומית בתחום זה, עקב תמריצים שיהיו להשקעה במניעה ושיקום, עקב חסכון בתקורות, וכתוצאה מבקרה יעילה יותר אחר נותני השירות.
גורמי מקצוע, שבחנו את התוכנית והדגישו את ייחודה באופן ניתוח הכשלים והצגת פתרון כוללני, בסוגיה כל כך מורכבת. עם זאת העלו את החשש מקשיים ביישום עקב ריבוי גורמים בעלי עניין שישאפו לטרפד את המהלך לאורך הדרך.
דווקא בימים אלה, בהם עולות על פני השטח סוגיות חברתיות נוקבות שדורשות התייחסות מעמיקה מצד משרדי הממשלה השונים, נדרשת תשומת לב מיוחדת לאותה אוכלוסייה שהיא אולי החלשה ביותר בחברה הישראלית, שלא תקים מאהלים ושזעקתם לא נשמעת. אוכלוסייה שבמקרים רבים, עברו מוראות עד שהגיעו לישראל, הקימו במו ידיהם את המדינה, ואת הכלכלה הצומחת ושברמת ההצהרות, אכן אין חולק על זכותם לסיים את חייהם בכבוד – השאלה רק – מי ירים את הכפפה, ויוציא את הדברים מהכוח אל הפועל?
בנוסף התוכנית נותנת מענה למעמד הביניים שמשלם דמי ביטוח לאומי במשך שנים רבות, ומצפה בשנותיו האחרונות ל’ביטוח סוציאלי’ בהיקף שירותים ראוי.
סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, מנכ”ל המשרד פרופ’ רוני גמזו, ועימם הנהלת משרד הבריאות, רואים עצמם מחויבים לנושא זה באופן מוחלט. הם יפעלו ככל הניתן כדי לקדם החלטות בממשלה ושינויי חקיקה הנדרשים כדי לשפר את השירותים ל’קשישים נזקקי הסיעוד’ בישראל.
Add Comment